התקפי חרדה - הרהורים

Limsi31

New member
התקפי חרדה - הרהורים

גם אני אובחנתי ב-panic Disorder וגם אני לא האמנתי שזה קורה לי, כן, וגם אני רצתי לבתי חולים והייתי בטוחה שיש לי משהו אחר,,,וגם אני ניסיתי תרופות שונות שגרמו לי לעיתים להחרפת המצב וגם אני לא האמנתי שבכלל אפשר לעבור כזה דבר וש"דיכאון" (שכמובן הופיע מאוחר יותר), "אי שקט", "תחושת הולכ/ת להשתגע" הם לא סתם מונחים של מי שמכיר חרדות, זה תחושה כזאת שאי אפשר להבין רק אם באמת חווית את ה"הפרעה" הזאת, והתסכול - כי אני שפוייה אבל המערכת בפנים משגעת אותי...וכמה זמן זה יימשך ואיפה לעזאזל החיים שלי שהיו..וכמה הם היו יפים...וגם אני נכנעתי לטיפול תרופתי וןהיום אני הרבה יותר בסדר ..כמובן לא 100% אז גם אני צריכה לפעמים להיזכר שיש עוד כמותנו אנשים כי ה"חרדות" הללו (שאגב היום בפסיכאטריה משתדלים לקרוא להם אי-נוחות...ולי באמת אין חרדות ממקומות, אנשים..זה מופיע בלי קשר למעשים או רגשות). הכי מתסכל אני מניחה זו הידיעה שאף אחד לא יכול לדמיין (מלבד מי שעבר..) ניסיתי אלף דימויים..רכבת הרים ללא תחנות, הרגשה של שיכרות בלי שליטה, תחושת סימום או חלום מסוייט,אפילו חשבתי לכתוב תסריט..כי אם יש כ"כ הרבה ("חרדה" נחשבת שכיחה), זה יעזור לחשוף את התופעה ואולי גם לעזור. הייתי מוכנה לבוד כל החיים ולהישאר ללא פרוטה - בידיעה שאחזור לעצמי..ללימור שכ"כ אהבתי.. קראתי קצת בפורום ואני שמחה לדעת שיש אנשים שאכפת להם...כי ההפרעה הזו יוצרת לבד כזה גדול אפילו שיש מסביבי אנשים, חלקם תומכים חלקם לא.. חיבוק גדול לכולכם!! לימור
 

dana00

New member
קבלי../images/Emo24.gif!! קבלו כולם חיבוק ענקי

כן, קשה להכיר בעובדה שעד היום היית בן אדם בריא לחלוטין, אדם רגיל, יוצר, עובד, נורמלי!! ושפתאום וככה פתאום, בלי להודיע מראש, בלי להסביר למה אני?? פתאום נתקפים בחרדה. מה עשיתי? עשיתי רע למישהו? אפשר לכפר? לעשות משהו כדי שזה יעלם? לי אישית יש משפחה מאוד תומכת וחברות שמנסות להבין ולתמוך, אבל ההרגשה שאני בסך הכל בחורה בת 30, נראית טוב, עובדת ואפילו מצליחה מאוד, אוהבת חיות, אוהבת לתרום מלאת חברים (לצערי לא חבר...)- אז מה???? מה לעזאזל פשעתי שזה צריך ליפול עלי??? והעובדה שזה לא ילך לעולם - יכולה לזעזע אותי כל פעם מחדש. האמת היא שאני לא מוכנה לקבל את זה שזה לתמיד. אני מנסה בכל כוחי ללמוד לחיות עם זה, ללמוד איך להרגיע את עצמי, ולפנות אל כל האנשים המדהימים שיש כאן, שבשעת צרה נותנים חיבוקים כל כך חזקים כי הם מבינים!! כולם פה יודעים בדיוק מה את מרגישה. האמת להגיד לכם - קצת מפחיד אותי לחשוב שאנשים זרים, אולי כאלו שעוברים מולי ברחוב, אולי שכנים שלי... אנשים אנונימיים יכולים לתת לי לפעמים הרגשה כל כך טובה, כל כך אמפטית. אנשים בא לצעוק כך שתשמעו - תודהההההה
 

Chocksum

New member
../images/Emo13.gifלימור היי

התרגשתי לקרוא את ההודעה שלך. אני מזדהה עם רוב מה שכתבת וכעת אני לא כל כך מרגישה לבד. גם אני חושבת שהתופעה הרבה יותר נרחבת ממה שאפשר להעלות על הדעת ומודעות אליה בהחלט יכולה לעזור. הכאב כל כך ענק, בלתי נסבל, לא פלא שאת רוצה לחזור ללימור של פעם... לחרדות הללו יש סיבות "טובות" שרק חיכו לזמן הנכון להוציא את עצמן לפועל. אני לגמרי מאמינה שאילולא הגרעין הקשה שנטמן בנו פעם, ופעם אחר פעם, לא היינו כל כך חרדים היום. אני מאחלת לך ולכולנו זמנים חופשיים יותר מחרדות
 
זו המטרה ../images/Emo20.gif

שתרגישי פחות לבד ואת לא צריכה לחיות כל חייך בלי פרוטה או לשלם כל מחיר אחר כדי לצאת מזה- אפשר לצאת מזה ואני מכירה באופן אישי אנשים שחוו התקפים ושיצאו מזה ולא חוו שוב התקפי פניקה במשך עשרות שנים אחר כך. או בכלל. זה שכל כך אהבת את למור שהיתה, זו כבר נקודת פתיחה מצויינת. מאחלת לך שתצאי מזה לימור אמיצה, עם אמונה ביכולותיה להתגבר ועם מבט חדש על החיים, שתאהבי אותה עוד יותר!
 
למעלה