לנציג המפלגה שלום רב
קראתי בעיון את אותם נתונים על המצע המפלגתי המופיעים באתרכם. כמי שיהיה השנה בן 33 אני עד ל2 תופעות בעולם המודרני, אשר נדמה כי הן נתפסות כסותרות זו את זו למרות שההפך הוא הנכון: 1: מצד אחד, נראה שככל שגדלה תוחלת-החיים בעולם המערבי, כך נתפס אדם כ"צעיר" גם לאחר גיל 30 ואולי גם 40. 2: מצד שני, עדיין ב"חשיבה הפופולרית" נתפס אדם בחברה המערבית שעבר את גיל 30 כמי ששעון החול שלו הולך ואוזל ,ומקומו בחברה בהתאם. משמע, ש"צעיר" הוא כיום כבר לחלוטין לא הגדרה ביולוגית יבשה, וההגדרות החברתיות העכשוויות לה אינן מתאימות יותר. קחו לדוגמא את כל אותם בני 45-50 שהם בשיא כוחם היצירתי והתעסוקתי ונאלצים להסתפק בדמי אבטלה כי המעסיק העדיף מישהו שנראה כמו ילדון (אני מקצין בכוונה). במצב כזה, יש יותר משמץ של לגיטימיות בתמיהה, האם חלק מהתוכנית של :"מפלגת הצעירים" לא לקה בחסר למול העובדה שאותם "צעירים" בעצם מתבגרים מיום ליום.... הבעיה הגדולה ביותר של כל המפלגות בלי יוצא מן הכלל היא לא רק הסקטוריאליות אלא גישת "לי זה לא יקרה". כלומר אני לא אזדקן, אני לא אחלה, אני לא עלול להיות מפוטר או ללקות בנכות או בן משפחתי וכו'. כולם מתהדרים בשלב מסוים במילות הקסם:"נדאג לקשישים לעניים ולנכים" אבל בסופו של דבר הסקטוריאליות היא שתקבע, והבעיות החברתיות שעליהן היא צמחה (מפלגת הגמלאים למשל) נותרות ללא מענה ,לדעתי בגלל שבסופו של חשבון כל אחד אומר:"למה לי להתגייס למען שכני?" זה נשמע פרדוקסלי, אבל הבעיות החברתיות שלנו לא תיפתרנה ע"י סקטוריאליות. הבעיות שאתן מעלים הן נכונות, אבל קחו בחשבון שהצעיר של היום הוא המבוגר של מחר.