goshdarnit
New member
התרגילים - סיכום
שלום לכולם. חשבתי להיפרד באופן רשמי, ולנצל את ההזדמנות לסכם קצת ולהודות לכולם. תודה לכל מי שהשתתף. תודה לכל מי שהשתפר. תודה גם לכל מי שקרא מהצד והחליט לא להשתתף. נהניתי מהתרגילים הרבה יותר ממה שחשבתי כשהתחלתי אותם. בכלל, כשהתחלתי חשבתי שזה יהיה רק לכמה שבועות... וגם תודה לכל מי שבא להרצאה לפני שבוע. שמחתי לראות חלק מכם פנים מול פנים, ובעיקר שמחתי לראות עד כמה אנשים באמת רוצים ללמוד ולהשתפר. אני חושב שאלה המסקנות הכי חשובות שהייתי רוצה שתסיקו מהתרגילים: 1 - טכניקה היא דבר אחד. כשרון הוא דבר אחר. אפשר ללמוד טכניקה. אפשר לשפר את הסיפור מלימוד טכניקה. 2 - התרגילים האלה הם לא המקום היחידי ללמוד טכניקה. יש הרבה אנשים שיודעים על מה הם מדברים, יש הרבה אנשים עם נסיון. יש ספרים, יש קורסים, יש חוגים, ומכולם אפשר ללמוד. אפשר ללמוד לכתוב לא רק מאנשים שכותבים מדע בדיוני, כי כתיבה טובה היא כתיבה טובה. אם תחפשו קצת בלימודי כתיבה לתיאטרון, תלמדו איך להעביר דיאלוג באמצעות פעולות ולא באמצעות טקסט. אם תלמדו לקולנוע, תלמדו איך להעביר התנהגות. כלומר, לא רק לימודי פרוזה יעזרו לכם. אגב, הספר הכי טוב על כתיבה שאני מכיר נקרא The Art of Dramatic Writing ע"י Lajus Egri (לאיוש אגרי). למיטב ידיעתי הוא לא תורגם לעברית, ואני ראיתי אותו בספריה של אונ' ת"א. האנגלית שלו פשוטה. הוא אמנם נכתב לכותבי תיאטרון וקולנוע, אבל כל מה שכתוב בו נכון לכל סיפור עם קונפליקט. הוא ילמד אתכם להעביר אמירה, לבנות קונפליקט, לבנות עלילה, וכן הלאה. 3 - תמיד אפשר לכתוב יותר טוב. תמיד אפשר להשתפר. ללמוד לכתוב באמת טוב זה קשה ותהליך שלוקח שנים. וגם אחרי שלמדתם לכתוב ברמה מקצועית ועולמית, תמיד יש לאן להשתפר. 4 - לא לפחד לנסות. לא לפחד להראות לאנשים. מביקורת אפשר רק להשתפר. ואם לא תרצו להשתפר, לא תשפרו. 5 - תקפצו מעל הפופיק. תמיד. 6 - תעיזו. תנסו. מקסימום לא יעבוד. 7 - תשאירו חלק מעצמכם בסיפור. תכתבו מהקישקעס, תדממו כשאתם כותבים. אף אחד לא צריך לדעת שדיממתם, אף אחד לא צריך לדעת באמת מאיפה זה בא. אבל אם תברחו, אם תפחדו להיחשף כשאתם כותבים, הסיפור לא יהיה טוב. אני עוד אקפוץ לבקר כשאני אוכל. והחל מאיזשהו שלב, אגב, חלומות באספמיה כנראה יתחילו לפרסם מאמרים תיאורטיים שלי על כתיבה.
שלום לכולם. חשבתי להיפרד באופן רשמי, ולנצל את ההזדמנות לסכם קצת ולהודות לכולם. תודה לכל מי שהשתתף. תודה לכל מי שהשתפר. תודה גם לכל מי שקרא מהצד והחליט לא להשתתף. נהניתי מהתרגילים הרבה יותר ממה שחשבתי כשהתחלתי אותם. בכלל, כשהתחלתי חשבתי שזה יהיה רק לכמה שבועות... וגם תודה לכל מי שבא להרצאה לפני שבוע. שמחתי לראות חלק מכם פנים מול פנים, ובעיקר שמחתי לראות עד כמה אנשים באמת רוצים ללמוד ולהשתפר. אני חושב שאלה המסקנות הכי חשובות שהייתי רוצה שתסיקו מהתרגילים: 1 - טכניקה היא דבר אחד. כשרון הוא דבר אחר. אפשר ללמוד טכניקה. אפשר לשפר את הסיפור מלימוד טכניקה. 2 - התרגילים האלה הם לא המקום היחידי ללמוד טכניקה. יש הרבה אנשים שיודעים על מה הם מדברים, יש הרבה אנשים עם נסיון. יש ספרים, יש קורסים, יש חוגים, ומכולם אפשר ללמוד. אפשר ללמוד לכתוב לא רק מאנשים שכותבים מדע בדיוני, כי כתיבה טובה היא כתיבה טובה. אם תחפשו קצת בלימודי כתיבה לתיאטרון, תלמדו איך להעביר דיאלוג באמצעות פעולות ולא באמצעות טקסט. אם תלמדו לקולנוע, תלמדו איך להעביר התנהגות. כלומר, לא רק לימודי פרוזה יעזרו לכם. אגב, הספר הכי טוב על כתיבה שאני מכיר נקרא The Art of Dramatic Writing ע"י Lajus Egri (לאיוש אגרי). למיטב ידיעתי הוא לא תורגם לעברית, ואני ראיתי אותו בספריה של אונ' ת"א. האנגלית שלו פשוטה. הוא אמנם נכתב לכותבי תיאטרון וקולנוע, אבל כל מה שכתוב בו נכון לכל סיפור עם קונפליקט. הוא ילמד אתכם להעביר אמירה, לבנות קונפליקט, לבנות עלילה, וכן הלאה. 3 - תמיד אפשר לכתוב יותר טוב. תמיד אפשר להשתפר. ללמוד לכתוב באמת טוב זה קשה ותהליך שלוקח שנים. וגם אחרי שלמדתם לכתוב ברמה מקצועית ועולמית, תמיד יש לאן להשתפר. 4 - לא לפחד לנסות. לא לפחד להראות לאנשים. מביקורת אפשר רק להשתפר. ואם לא תרצו להשתפר, לא תשפרו. 5 - תקפצו מעל הפופיק. תמיד. 6 - תעיזו. תנסו. מקסימום לא יעבוד. 7 - תשאירו חלק מעצמכם בסיפור. תכתבו מהקישקעס, תדממו כשאתם כותבים. אף אחד לא צריך לדעת שדיממתם, אף אחד לא צריך לדעת באמת מאיפה זה בא. אבל אם תברחו, אם תפחדו להיחשף כשאתם כותבים, הסיפור לא יהיה טוב. אני עוד אקפוץ לבקר כשאני אוכל. והחל מאיזשהו שלב, אגב, חלומות באספמיה כנראה יתחילו לפרסם מאמרים תיאורטיים שלי על כתיבה.
