התרגלתי כבר להיות לבד

[UniverSon]

התרגלתי כבר להיות לבד

זאת נהייתה שגרה. זה נראה לי אפילו הדבר הנכון, אני מוצא הצדקות לזה שאני צריך להיות לבד לפעמים באופן אוטומטי. כשקורה משהו הרבה זמן אני מתחיל להאמין שנועדתי להיות במצב הזה. כנראה כדי להרגיש טוב יותר עם עצמי.
זה מוזר. זה לא טיבעי לרצות להיות לבד ואפילו להצטרך להיות לבד. אני יודע שאני מפסיד המון יתרונות של הביחד, של החברות ויאללה נגזים ונאמר גם של זוגיות

אני לבד לגמרי, אין לי אפילו חברים וירטואלים. פעם לפחות את זה היה לי, חברי מסנג'ר כאלה. היום אין לי כלום ואף אחד.

 

[נוסעת בזמן אחר]

היית רוצה להשקיע אנרגיה בעשיית חברים?

בתחזוקת קשרים וכו'?

 

[UniverSon]

תאמיני לי

שכחתי כבר מה זה חברים, מה זה קשרים ומה זה תחזוקה שלהם. זה נשמע לי כמו סינית וזה גם נשמע מפחיד, כמו משהו שאני לא יוכל לעמוד בו.
למה?אולי כי אני מרגיש לבד ואולי כי זה מן מעגל כזה שיוצר את עצמו.

 

[נוסעת בזמן אחר]

טוב, יש כל מיני אנשים. יש גם אנשים במצב של בדידות קשה..

זה די ברור לי בשלב זה של החיים שרק אנחנו יוצרים את מה שקורה בחיינו.
מצד שני לגייס אמונה עצמית ויכולת לעשות ולהתמיד זה מאוד לא פשוט.
פעם הייתי חולמת על החלפת מקצוע, על הרחבת מעגל חברים.
כרגע קצת קשה לי לחלום חלומות ועדיין לא אמרתי נואש. נראה לי..

 

[UniverSon]

שיקפת מצויין את מה שאני מאמין בו. ואת מה שאני חושב.

השאלה לאן ולמה הכוחות האלה הולכים?למה פעם היה קל יותר?מה קורה פה?למה באמצע שנות העשרים שלי אני נשמע מיואש כל כך.
פעם האמנתי שאני יכול למצוא חברים בקלות יחסית והיום אני לא מאמין בזה...אולי זאת מן הסתגלות לחיים בתור בוגר?אולי עדיין לא פיתחתי את הכלים בתור בוגר כדי להסתדר מבחינה חברתית.

 

[נעמי155]

היי לך,ברוך המצטרף

אני קוראת אותך ומנסה להבין...מחד אתה אומר שאתה לבד כי כך נח לך יותר
מאידך,אתה כאילו מתמרמר על אין קשרים חברתיים,זה נראה לי כמו קונפליקט רציני,מצד אחד אתה רוצה חברה ומצד שני,בין אם אתה אתה מודע ובין אם לאו, אתה מסתגר מפניה והודף אותה. (או בסדר הפוך).
השאלה היא, אם אתה באמת מעדיף את הלבד, או בגלל שכל כך קשה לך ליצור קשרים חברתיים בכלל, וחדשים בפרט, אתה משכנע את עצמך שכך עדיף לך וככה טוב לך יותר. נראה לי שתצטרך להחליט איפה אתה ממקם את עצמך בעניין ?

 

[tzachy]

לפחות מניסיוני - חברויות נוצרות במסגרות

הדוגמא הכי מוכרת בארץ היא כמובן הצבא (בגלל שירות החובה). יש לי חברים מהצבא שעד היום (+30) שנה לאחור(!), אנחנו חברים, גם בגלל שעברנו לא מעט ביחד (שירות קרבי וגם מלחמה אחת (לבנון הראשונה) ועם חלק גם שנים של מילואים),
אבל ממש לא רק, יש לי חברים שהכרתי בקורס מקצועי מסויים (כמה חודשים) ויש כאלה שהכרתי בסדנא (כנ"ל כמה חודשים), אבל זה לא חייב להיות משהו ארוך, יש לי חבר טוב שהכרתי בסדנא של יומיים ואנחנו חברים כבר כמה שנים טובות (יש גם עניין של כימיה וכד').

פעם קראתי מאמר שייעץ למי שרוצה להגר ולהתערות במדינה הקולטת, להירשם למסגרות לימודים/חוגים וכד' כי שם יכולות להיווצר חברויות - לכן המלצתי לך, אולי להירשם לאיזו פעילות שכזו, יכולות להיווצר שם חברויות.

 

[מנהלת בניסיון]

ברוך השב סאני

אני די מבינה אותך ואת ההמנעות שלך מהמאמץ שביצירה/שמירה על קשרים.
אתה כותב שאתה נמצא במקום נוח אבל אתה גם יודע שיותר טוב עם אנשים.
נתת תאור של המצב כמו שהוא.
אתה רוצה לשנות משהו? יש לך מוטיבציה לזה?

 

[שרית הכפית]

כולנו עושים את זה

מספרים לעצמנו מאין שקרים כדי לא להרגיש רע עם המציאות הלא נעימה אבל מניסיון ככל שהזמן עובר השינוי קשה יותר ואז גם כשרוצים לתקן, זה אמנם אפשרי, אבל יותר מורכב
אל תיכנע לחיים בודדים. תתחיל לחשוב בקטן מה ניתן לעשות, אולי באמת אפילו מקשרים שטחיים או וירטאולים

 

[דוריתבל]

ההרגל הפך לפחד ובדידות מחברה

היי, בדרך כלל אנחנו רוצים את הלבד כי אין לנו כוח להתמודד מול אנשים אחרים עם הבעיות שלנו ואז אנחנו מרחיקים אנשים מאיתנו או שזה גם מאכזבה וחוסר אמון באנשים שיוצר את הבדידות.מה שכן היה לך טוב עם הלבד וזה ניהיה לשגרה והרגל עד שהפך לסגנון חיים של ממש. הייתי ממליצה לך להתחיל להתחבר לאנשים סביבך בעבודה וגם דרך הפייסבוק ישנם כמה קבוצות מעולות להכיר אנשים: בפייסבוק-
* יוצאים ויוצאות היום
* אנשים רגישים מאד-שיחות נפש
שיהיה המון בהצלחה וחג שמח
דורית בלמיס|מאמנת אישית לזוגיות, העצמה אישית והגשמה עצמית

 

[מנהלת בניסיון]

אוסיף את קבוצות הפייסבוק לקישורים של הפורום

דורית

 

[דוריתבל]

בשמחה