התרגשות לקראת תחילת המסע..

[מיימוש]

התרגשות לקראת תחילת המסע..

שלום לכולם, לאחרונה החלטתי שהדרך הנכונה בשבילי להביא ילד בשלב הזה בחיים, היא באמצעות אימוץ
אני רווקה בת 37, לא מאמינה גדולה במוסד הנישואין, ופרטנר להורות משותפת לא הצלחתי למצוא..

אני מאוד רוצה ילד/ים, ואם לבד, אני מעדיפה לאמץ.

הבנתי שיש שתי אפשרויות לנשים רווקות בימינו, רוסיה ואל סלבדור. הלב שלי נוטה יותר לכיוון אל סלבדור,
אבל אני מבינה שהסיכוי נמוך יותר. מניחה שאשמע יותר בפגישת ההכרות שקבעתי..

אם יש בפורום אמהות יחידניות, אשמח לשמוע איך עבר עליכן התהליך, מי ליווה אתכן, איזה הכנות עשיתן לקראת בוא הילד, על הקשיים..
בקיצור, מה שבא לכן לספר

 

[חייכנית2]

תרצי לשמוע גם יחידנית ותיקה?

אכן מסע,אכן תהליך.
אבל זה תהליך שקורה מאליו.
אני לא הכנתי מראש כלום פרט לרשימה של מטפלים בעיכובים התפתחותיים שונים שהייתי משוכנעת שאזדקק להם -ובסוף ממש לא.
לא הכנתי מראש בגדים ורהיטים ו"חדר"מתוך האמונה הטפלה הידועה ...
הבנתי שעומד להיות תהליך הסתגלות,שלאו דווקא האהבה תפרח מהשניה הראשונה.[זה קרה בשניה השניה...

]
הכנתי את אמא שלי -ביקשתי שתעזור בצמידות בחודשים הראשונים .
הבנתי שאצטרך להיפרד "עד להודעה חדשה" מכמה תחביבים כמו שירה במקהלה.
השתדלתי לחסוך כסף לזמן שבו לא אוכל לעבוד ,וגם למסע בחו"ל.
התעניינתי בעריכת צוואה כולל מינוי אפוטרופוס בנעמ"ת.
מאד התעניינתי בכתוב בפורום,במיוחד בחוויות אישיות וגם התחלתי לכתוב בעצמי
הייתי בקשר [גם פרונטלי] עם ממתינות נוספות.
זהו בערך...
עוזר?

 

[מיימוש]

ברור שארצה

תודה..

אם בא לך לספר, אשמח לשמוע עוד... למשל, מתי ומאיפה אימצת. בן כמה הילד/ה, איך עבר תהליך ההסתגלות. האם יש קשיים מסוימים שלא חשבת עליהם וכדאי לקחת בחשבון?

המון תודה על השיתוף..

 

[חייכנית2]

אז ככה

אימצתי ממולדובה,ארץ שאמורה גם היום להיות פתוחה לאימוץ מישראל עם עמותה חדשה רק שלא ברור לי מה קורה עם זה.
הבן שלי היום בן 11 והגיע אלי בן 15 חודשים.
לזכרוני תהליך ההסתגלות עבר מצויין ונדהמתי איך התרגל "תיק-תק" למעונו החדש. אני חושבת שמה שעזר להסתגלות היו דווקא קשיים ביורוקרטיים רציניים שהיו לי שם וכפו עלי שהיה של כחודשיים במולדובה. יצא שהילדון הכיר אותי ובסוף גם את סבתא שלו הרבה ימים לפני הנסיעה,והתרגל אלינו,ואני חושבת שלכן הפרידה מבית הילדים לא היתה עבורו קשה [היו שם מטפלות שמאד אהבו אותו. זה כמובן היה מקום שרצוי לעזוב לבית פרטי בהחלט ,אבל ברזולוציה של יום אחר יום הוא זכה שם לאהבה ותשומת לב]
זוכרת שנהג לרוץ קילומטראז' בגן המשחקים והפך למאמן אישי שלי בריצה

מכיון שאני רואה מאומצים ,אני יודעת שיש כל מיני תהליכי הסתגלות. יש גם לא פשוטים. ילדים שמסרבים תקופה ארוכה להסיר נעליים לפני שהולכים לישון,שנוהגים להשתטח לאחור כביטוי של זעם,שמתנדנדים בערב אל הקיר שמאחוריהם כדי להירגע ולהיכנס למוד של שינה,שרוצים לישון ליד הוריהם תקופה ארוכה,שלהיפך- מציגים עצמאות יתר,שמתנפלים ברעב על הטעמים החדשים של אוכל מגוון [גם שלי היה כזה] וצריך למצוא את הדרך לבלום אותם,שאוגרים חפצים מהבית סביבם ולא מוכנים להיפרד מהם ,שמתקשרים עם ילדים אחרים בדרך שאינה מובנת לילדים האחרים ,שרגישים מאד לבדים שאינם כותנה,ולמגע בכלל,ומאידך כאלה שקופצים בחודשים הראשונים על כל מי שמחייך אליהם וקוראים לו "אמא, "אבא",שמגיבים לתיסכול בדרך שלנו נראית לא פרופורציונית....ועוד ועוד ועוד.


תראי,אני מניחה שכל מה שיכתבו לך פה יצטייר לך קצת זר ומוזר. צריך להבין שאנחנו מאמצים ילדון שחווה דרך גידול אחרת לפני שהגענו לחייו ,ומשהו מזה נחרת אצלו.לאחרונה עולה גם לכותרות תסמונת האלכוהוליזם העוברי- עם קביעת רופאים מומחים שכשהאם שותה בהריון זה משפיע על מוחו של העובר ומתבטא גם מאוחר יותר בכל מיני דרכים [כנס מיוחד על התסמונת יהיה בבית חולים שניידר ב-9/9]



הנקודה היא שאף פעם גידול ילדים אינו רק שושנים וורדים,[ראי פורומים של הורים לילדים שנולדו למי שמגדל אותם...] אבל עם קשיים שעולים- ניתן להתמודד . מניסיוני- בצורה יפה.
אני נרתעת לומר "כדאי לך",כי אדם חייב לקחת אחריות מלאה על מעשיו,בוודאי בצעד כל כך משמעותי ומשנה חיים
אבל אני יכולה לומר לך שהסיפוק מ"עבודת החיים" שהורים מאמצים לוקחים על עצמם - הוא גדול. זה לפחות מה שאני רואה,גם אצל
מי שפונה בשלב כל שהוא להתייעצות ועזרה.

 

[מיימוש]

המון תודה

 

[חייכנית2]

בשמחה. אגב ,לדעתי

בעצם קשה מאד להתכונן. כי זה כמו "לשחות ביבשה".וכל ילד- מאד אינדיבידואלי.
לדעתי כן יש מקום להכנה לפני ההורות כשיש התלבטות ביחס לעצם ההורות.הרי רב המאמצים חיו חיים שלמים לפני כן . עד כמה יש מקום לפנות בחיים המלאים שלנו למי שישנה לחלוטין את סדר העדיפויות ואת סדר היום ויהפוך למי שהוא הראשון שלוקחים בחשבון בכל עניין.
כבר נפגשתי עם מתלבטות שאחרי שקילה בשקט לכאן ולכאן החליטו שבעצם זה לא הדבר המתאים ביותר ושיפנו את רצון ההגשמה העצמית שלהן לאפיק אחר.

 

[liאת1]

ברוכה הבאה

גם אני יחידנית, קצת יותר טרייה
הגענו ארצה לפני שנה וקצת, מרוסיה
האפרוח היה אז בן שנה ועשרה
מצטרפת למה שחייכנית כתבה לך- ההגעה הבייתה עם פעוט, שהכל לא מוכר לו ומצד שני יש לו רצונות משלו, אינה פשוטה
ומבחינת התהליך עצמו, זהו מסע שיש בו רגעי התרגשות שקשה לתאר ורגעי תסכול קשיים באותה מידה, ואני חושבת למשל על ההמתנה למשפט, חרי שכבר הייתי ברוסיה לנסיעה ראשונה
מוזמנת לשאול מה שעולה לך, גם במסר
בהצלחה

 

[אבי351]

תשאירי טלפון במסר ואשמח לעזור

 

[עכשיותורי]

אני יחידנית ואתמול חגגנו שנה בארץ

חשוב מאוד למצוא את האנשים שיתמכו ויעזרו ויהיה אוזן קשבת
ההמתנות (למיפגשי ההכנה ואז לנסיעה הראשונה ואז למישפט ואז לנסיעה השלישית) לא פשוטות
אני נסעתי עם אחותי בנסיעה הראשונה והשלישית.וזה עזר לי מאוד, במיוחד בשלישית כאשר פיצקי הצטרף, ההתרגשות כמעט הקפיאה אותי גם את אחותי, אבל השלמנו זו את זו וביחד תיפקדנו.
בנסיעה השניה (מישפט) נסעתי לבד. והיה לי חסר שלא היה לי עם מי לחלוק את התרגשות אחרי המישפט (עם כל הכבוד לטלפונים, פייסבוק וכו) אז גררתי את המלווה שלי למסעדה טובה לחגוג.
חדר הכנתי מראש, וכהרגלי זה היה ברגע האחרון. אחיינית בת 10 שהבינה את גודל הבילבול שלי סחבה אותי לחנות מוצרי ילדים כדי לקנות דברים: משטח החלקה לאמבטיה מוצצים וכו - היא פשוט עברה בחנות ואמרה לי מה לקנות

סנדלים (בביקור השני ציירתי את כף הרגל שלו) היא קנתה עם אמא שלה אחרי שהודיעה לאימה שהדודה לא ממש מתפקדת..

השינוי הוא גדול, גדול מאוד מחיים לבד לחיים כמישפחה. שעות ההשכמה (הוא מתעורר מוקדם ואני ממש לא טיפוס בוקר), אובדן שעות הלבד. ההתארגנות מול העבודה והאיסוף מהגן ועוד ועוד
כאשר בשונה מילד בילוגי שם יש "עקומת למידה" כאן מדובר בילדון מתרוצץ (מרוסיה הם בגיל שנה ומעלה) סקרן לגלות את העולם החדש, בודק ומנסה להבין את מערך החוקים והגבולות החדשים.

ירדתי 11 קג במשקל תוך חודשיים וחצי (עד שנכנס לגן) , אני עייפה כל הזמן


וכל מה שאמרתי אינו הדבר שאיתו הייתי מתארת את התקופה

זו שנה קסומה ומדהימה, אני מגלה את העולם מחדש דרך עיניו הסקרניות והמתלהבות. זו שנה מלאת אהבה כאשר הקשר ממשיך ומעמיק כל הזמן.
כל השאר אלו קשיים שצריך להתמודד איתם אבל צבע התקופה הוא צבע אהבה וקסם.

זו ההתרשמות האישית שלי

בהצלחה בדרכך

 

[חייכנית2]

איזה תאור חי...

ומזכיר נשכחות...
איחולי מזל טוב לשנה ביחד!

 

[מיימוש]

תודה רבה לכולם

מניחה שתוך כדי תהליך אעדכן ואשמח לשתף אתכם..