התרסק היום מטוס,ואנו טסים

[אנפה2]

התרסק היום מטוס,ואנו טסים

בעוד שבועיים בערך לנכדים בארה"ב, והנה כל הפחד מהטיסה חוזר אלי. אגלה לכם בסוד שהטיסה מפחיתה לי את התרגשות המפגש עם הבן ומשפחתו. אני כל כך פוחדת שאינכם יכולים לתאר, אבל טסה פעמיים בשנה גם לילדים, וגם לטייל בחו"ל. אומרים שפחדן מת פעמים, פעם מהפחד ופעם באמת. אז אצלי כל טיסה זה מוות קטן. אם יש לכם דרך להרגיע אותי אשמח מאוד.

 

[emmy5]

אנפה , לא לפחד , מה שכתוב לנו

זה יכול לקרו בכל מקום .. נסיעה טובה ,ותחזרי בשלום אלינו

 

[דרדרית]

אמרו לי פעם שלפחד זה חלק מהחיים...

ואנו פוחדים בד"כ מדברים לא ידועים לנו. בתאונה למשל- בזמן התאונה מתפקדים ורק אח"כ מתחיל הרעד של הפחד של....מה שקרה. מה רציתי לומר? בזמן אמת- אין פחד. הוא קיים רק לפני<מהלא ידוע> או אחרי<כשמבינים מה קרה> לגבי הטיסה- כפי שאיימי ציינה- יכול לקרות בכל מקום תחשבי חיובי ותאמיני שהכל מסתדר אפשר גם בדמיון מודרך לתאר את מה שיקרה אחר הטיסה- הנכדים, ההתרגשות והטיול ולחשוב על זה... טיסה נעימה

 

[odo13z]

האמת...לא תענוג גדול הטיסה.

הרבה יותר משמוכנים להודות.... פוחדים מטיסה. אבל סטטיסטית....הסיכוי לההרג בטיסה קטן בהרבה לעומת הסיכוי (הסיכון יותר נכון ) לההרג בתאונת דרכים "קונבנציונלית". אז - טיול נעים. אפשר ליטול "קלמנרווין" למינהו שירגיע אותך.

 

[boaz31]

וטוב לצחוק.. כאן משמאל-../images/Emo26.gif

 

[odo13z]

נסיון לצרף קובץ

 

[odo13z]

אם זה הצליח זה קובץ קולי.

ספרו לי מה דעתכם. תודה.

 

[shkedud]

אנפה יקרה,היתהלי חרדת../images/Emo160.gif

טיסות, והייתי ממש נכנסת לפאניקה. אני מה זה מבינה אותך, אבל אמרו לי 2 דברים: 1. הסיכוי לההרג בארץ מתאונת דרכים גבוה הרבה יותר מהסיכוי שיקרה משהו בטיסה. 2. כדי שיקרה משהו בטיסה, צריכים לקרות כל כך הרבה דברים, שהסיכוי לכך קטן מאוד. (את זה אמר לי טייס) תארי לך כל כך הרבה טיסות ביום, ופעם ב... קורה משהו. קחי לך באמת משהו להרגעה, ותשתדלי לחשוב מחשבות טובות - זה גם עוזר. מאחלת לך טיול נפלא, ופגישה טובה עם הנכדים.

 

[shkedud]

odo, הקריקטורה משעשעת, אפילו

שלא שומעים. איך הגב?

 

[odo13z]

איזו קריקטורה ? זה אמור להיות....

מחזה מוסיקלי בשם QWEEN OF THE SEAS מאוד נחמד. עבודת סיום של קובי באנגלית ביגור. קובי חיבר את הטקסטים. שותף שלו לפרוייקט בוגר מגמת מוסיקה הלחין והקליט. המורה שלהם היה המום. התקשר במיוחד הביתה כדי לשבח...... . הגב....ככה.... סביר להניח שהליילה אשן כל הליילה.

 

[בת אל 7]

אנפה לפעמים לעבור את הכביש יותר

מסוכן, סכנות אורבות בכל מקום,אם חלילה מטוס יפול והגורל של אדם לחיות הוא ינצל גם מהתופת הנל....אין לאן לברוח מהגורל.

 

[מנורה]

אנפה עד כמה שידוע לי ישנן סדנאות

לנושא. כל הכבוד לך|גביי| שלמרות הכל את לא מותרת כמו שאינך מוותרת לנסוע במכונית אז היכן יש יותר תאונות באויר או בכביש? תחשבי על זה אני יודעת שלא עוזר רק דיבורים אז כדאי ללכת לטיפול בנושא . בהצלחה ו

נעימה

 

[רותהמואביה]

אנפה, פעם פחדתי מהכל, מטיסה

מנהיגה, מחשמל, הייתי מלאת פחדים, פחדתי מכל דבר, עד שיום אחד הפסקתי לפחד מהמות, בעקבות משבר גדול שביקשתי את נפשי למות, ופתאום הבחנתי שאינני פוחדת יותר לטוס, לנהוג (לפני כן בכל פעם שהגעתי עם המכונית הביתה נשמתי לרווחה, אוי זה עבר בשלום הייתי אומרת לעצמי), אבל מאז עברו כ15 שנים ואני נוהגת בלי חשש שלא אחזור, טסה ולא פוחדת שמטוס יפול.

 

[אנפה2]

אתם צודקים וצודקות בעיקר הרגע

כאשר קראתי בהודעות הרצות שאשה בת 62 נפטרה בבי"ח רמבם בגלל שהיא קיבלה תרופות של מישהי אחרת, האם יש מקום בטוח לחולה יותר מאשר בבית חולים ?, זה מראה רק שאיש איש וגורלו, אני אמנם אמשיך לפחד , כי זה די הגיוני אבל אשתדל לשלוט בפחד ושהפחד לא ישתלט עלי, ולפני כמה דקות נכנס עוד אלמנט מדאיג לעניין הטיסה, מה יהיה עם אימי, צילצלו לי מבית האבות והודיעו לי שמצבה רע והיא נילקחה להשגחה למחלקה הסיעודית.

 

[אנימו]

מודיעה בהכנעה שלמרות מה שכתבתם

אני מפחדת לטוס

ולפני שידעתי שאני מפחדת ( לפני המון שנים...)- עליתי על מטוס הרקולס שתדלק סקייהוקים באויר. הוסברלי גם איפה למשוך את הידית למקרה חירום של צניחה .....כל הטיסה נדבקתי לספסל וזכרתי שגם גולדה מאיר נסעה בהרקולס ועמדה בזה בגבורה, אז אסור לי לפשל....

ואם אתם לוחצים עלי

אז אגלה לכם שגם בססנה טסתי ...אבל את החויה הזו אני לא מעוניינת לזכור...

 

[odo13z]

רגע אנימו , היית מקפלת מצנחים ?

 

[p a l o m a]

אז אני מודיעה לכם שאיני פוחדת לטוס

ואני מוכנה לטוס כל חודש לחוץ לארץ. כן כן, אבל אני לא...

 

[דולציניה]

אני לא מפחדת לטוס,ונהניית מהטיסה

עצמה, אבל די נמאס לי לנסוע לחו"ל, יש לנו בארץ הכל

 

[bimbo.]

לי היתה חוויה מאוד מפחידה(?!) בטיסה

בפנים הארץ, במטוס של 8 מושבים. טסנו מתל אביב לראש פינה, וזו היתה הפעם הראשונה שלי באוויר. המטוס הישן קרקש וקרטע, ואני פחדתי פחד מוות. ופתאום הטייס מוציא שקית עם סוכריות והתחיל לחלק. כאן הייתי בטוחה שהוא ממתיק לנו את רגעינו האחרונים. ממש הרגשתי שזה הסוף שלנו, וזה היה נורא.

כמובן שהגענו בשלום, אבל ברכי פקו עוד 3 ימים, ואני כבר לא הייתי מסוגלת להנות מהסמינר שאליו נסעתי... ופעם שנייה הטיס אותי בני בדאון, שהוא כידוע כלי טיס ללא מנוע. לא הבנתי איך הוא מחזיק באוויר, וכל ההסברים של הבן עברו לי ליד האוזן, ורק התפללתי שנרד כבר, אבל לא אמרתי כלום. צריך לשמור על כבוד המשפחה וגאוותה, לא????

 

[bimbo.]

אנפה, בריאות שלמה לאימך../images/Emo140.gif