התרשמות אישית על עבודה מהבית

בתור מחפשת עבודה בתקופת הקורונה, אחד הדברים שחששתי מהם היה מקום עבודה שעובד במשרה מלאה מהבית. לפני בערך עשור היו לי כמה מקרים שבהם נאלצתי לעבוד בכמה מקרים מבית, והחוויה היתה לא טובה - מלבד מצבי לחץ שבהם צריך לספק ללקוח תשובה כאן ועכשיו, הרגשתי שמאוד קשה לי להתרכז בעבודה בסביבה הביתית. מעבר לזה, עבודה במשרה מלאה מהבית העלתה אצלי שאלות לגבי היכולת להפרדה בין המסגרת הביתית למסגרת העבודה, או הפן החברתי והאישי של העבודה מול הקולגות שלי.

ואז הגיעה הצעת עבודה לתפקיד מעניין שמאוד יקדם אותי טכנולוגית (כזה שהייתי שמחה לקבל בכל מצב) - בחברה שעובדת במשרה מלאה מהבית.

החשש שלי מחוסר יכולת להתרכז התבררה בתור לא נכונה. אני חושבת שיש שני הבדלים ששינו עבורי את המצב מניסיון העבר שלי: עצם העובדה שכיום יש לי חדר עבודה ייעודי שממנו אני עובדת (אז פינת המחשב שלי היתה בסלון), ובמקום להתחבר למחשב של העבודה מהמחשב הביתי שלי - אני עובדת בבית על המחשב של העבודה. מבחינתי זה יותר הרבה יותר אווירה של "עבודה" ולכן נותן לי מסגרת שמרגישה כמו עבודה. בבוקר אני מנתקת את הלפטופ הביתי ושמה אותו בצד כדי לחבר את זה מהעבודה - ובערב התהליך הפוך, מה שיותר גם מסגרת של שעות עבודה במהלך היום ותורמת להפרדת העבודה מהבית.

הבעיה העיקרית בעיני היא הפן האנושי. הקושי העיקרי שלי כעובדת חדשה הוא לקבל תשומת לב כשאני צריכה עזרה. לא פעם בהתקנה של סביבת העבודה או במשימות הראשונות אני צריכה עזרה והכוונה שבלעדיה אני לא יכולה להמשיך. בעבודה מהמשרד יכולתי פשוט לחפש את העובד שאמור לעזור לי וכך לראות מתי הוא פנוי לעזור לי. כיום, אני יכולה לכל היותר לכתוב אימייל ולחפש אותו בסלאק, וקרו כמה מקרים שבהם אני ממש צריכה "לנדנד" בכלים האלו כדי לקבל תשומת לב. אני גם מודה שאני חוששת קצת שקצב העבודה האיטי יותר שלי יוצר רושם פחות טוב על הסביבה.

וזה משפיע על צורת העבודה שלי: בלא מעט מהמקרים, הייתי שמחה להתמודד עם דברים לבד ולפנות לעזרה נקודתית כשאני "תקועה" במקום מסוים, ומשם להמשיך לבד. מצד שני, העובד שמולו אני עובדת מנסה לעזור לי כמה שיותר בזמן הפנוי שלו, וקצת קשה לי לסרב לקבל את העזרה שלו מעבר לפתרון הבעיה הנקודתית כי אני לא יודעת מתי תהיה הפעם הבאה שאצליח לתפוס אותו.
 

קלייטון.ש

Well-known member
נגעת באחת הבעיות החשובות בעבודה מהבית (מעבר לבעיה העיקרית והיא בעיית הפיקוח) והיא הפגיעה החמורה בתחושת הצוות והתחושה שהחברה היא יחידה אחת. במקום יחידה אחת יש עכשיו אוסף של עובדים שאמנם מבצעים את המשימות שלהם (אין ממש פגיעה בתפוקה והיא אפילו יכולה לעלות) אבל הם לא קבוצה אחת מלוכדת שפועלת למען מטרה משותפת. נוצר נתק גם בין העובדים לבין עצמם וגם בינם לבין ההנהלה.
אני עובד הרבה שנים מהבית והתוצאה היא שרוב העובדים בחברה לא מכירים אותי ואני לא מכיר אותם. יש בהם רבים ששומעים את השם שלי בהקשר אחר ואפילו לא יודעים שלמעשה אני מועסק בחברה. בשונה (אולי) ממך אני עצמאי לגמרי ולא צריך שום קשר עם אף אחד, ואני יכול לקבל או לקחת פרויקט כשהוא בשלב הרעיון, להעלם לגמרי גם לשאר העובדים וגם להנהלה, ואחרי כמה חודשים להופיע מחדש עם הפרויקט גמור. אני לא חש שום קשר לארגון כארגון, והארגון לא מרגיש קשר אלי.
יש ארגונים שיכולים לפעול בצורה הזו, עם מקבץ עובדים שהם רק ממלאי משימות, אבל יש הרבה ארגונים שלא יוכלו לתפקד כך לאורך זמן. ארגונים שצריכים להיות קבוצה מגובשת כדי להתקיים בטווח הארוך.
 
מה הבעיה להתקשר לטלפון של אותו עובד שאת צריכה ממנו עזרה ? , חייבים לפגוש אותו פנים מול פנים ?
ואפשר לעשות פגישת זום ( או כל פלטפורמה אחרת ), לשתף מסך , וגם לשלוח אימייל. לפעמים קל יותר להבהיר בעיה באמצעות אימייל מאשר בשיחה , כי אפשר לצרף שרטוטים , נוסחאות, קטעי קוד וכו להדגיש עם צבעים את הקטעים הבעייתים בקוד , את החלק בשרטוט שלא מובן וכו.
ואפשר גם לראות אחד את השני דרך המצלמה...
כנראה שלא הסברתי כמו שצריך את הקושי.

הקושי הוא לא שיחת זום לעומת שיחה פנים מול פנים, אלא ליצור את הקשר כדי לקבוע את הפגישה הזו מלכתחילה. כלומר בעבודה במשרד יכולתי לקפוץ למשרד (או השולחן באופן ספייס) של מי שאני צריכה וברגע שאני רואה שהוא שם ופנוי (כלומר לא באמצע ישיבה טלפונית) אני יכולה לבקש עזרה.

כיום כשאין את היכולת לגשת פיזית - החיפוש הופך להיות בעזרת אימייל או הודעה בסלאק. אז נניח שאני שולחת הודעה למישהו שנמצא באמצע ישיבה - הוא קורא את ההודעה וחושב לעצמו שהוא יענה אחרי הישיבה שלו, אבל לא בהכרח זוכר. במצב כזה, אני צריכה פעם בשעה וחצי שעתיים לשלוח עוד הודעה או אימייל כתזכורת לזה שאני עדיין מחפשת אותו, בלי שיהיה לי מושג האם הוא זמין או עדיין עסוק בישיבות למשל.
 

choo

Active member
כנראה שלא הסברתי כמו שצריך את הקושי.

הקושי הוא לא שיחת זום לעומת שיחה פנים מול פנים, אלא ליצור את הקשר כדי לקבוע את הפגישה הזו מלכתחילה. כלומר בעבודה במשרד יכולתי לקפוץ למשרד (או השולחן באופן ספייס) של מי שאני צריכה וברגע שאני רואה שהוא שם ופנוי (כלומר לא באמצע ישיבה טלפונית) אני יכולה לבקש עזרה.

כיום כשאין את היכולת לגשת פיזית - החיפוש הופך להיות בעזרת אימייל או הודעה בסלאק. אז נניח שאני שולחת הודעה למישהו שנמצא באמצע ישיבה - הוא קורא את ההודעה וחושב לעצמו שהוא יענה אחרי הישיבה שלו, אבל לא בהכרח זוכר. במצב כזה, אני צריכה פעם בשעה וחצי שעתיים לשלוח עוד הודעה או אימייל כתזכורת לזה שאני עדיין מחפשת אותו, בלי שיהיה לי מושג האם הוא זמין או עדיין עסוק בישיבות למשל.

אם ההסתנכרנות מסתבכת - אני קובע להם ישיבה ביומן (ושם אני יכול לראות גם מתי הם בישיבות) לזמן פנוי בהמשך היום (אפילו אם זה בעוד רבע שעה).

מעבר לזה, לשלוח למישהו הודעה בסלאק של "אפשר לדבר?" דורש ממני פחות זמן מאשר ללכת לחדר שלו במשרד, וגם במשרד יכול להיות שהייתי אצלו והוא היה עסוק, ושכח לחזור אלי.

זה עובד יותר טוב בחברה שיש בה "הרגלי סלאק" ו"הרגלי עבודה מרחוק" מוטמעים.

ודבר נוסף - תמיד צריך לדאוג שיהיו לך לפחות 2-3 משימות בקנה (= משימות שאת יודעת מה את צריכה לעשות בהן. לא רק ברמת הכותרת). אם נתקעים באחת מהן - אפשר לעבור בינתיים לשנייה.
 

d70

Well-known member
כנראה שלא הסברתי כמו שצריך את הקושי.

הקושי הוא לא שיחת זום לעומת שיחה פנים מול פנים, אלא ליצור את הקשר כדי לקבוע את הפגישה הזו מלכתחילה. כלומר בעבודה במשרד יכולתי לקפוץ למשרד (או השולחן באופן ספייס) של מי שאני צריכה וברגע שאני רואה שהוא שם ופנוי (כלומר לא באמצע ישיבה טלפונית) אני יכולה לבקש עזרה.

כיום כשאין את היכולת לגשת פיזית - החיפוש הופך להיות בעזרת אימייל או הודעה בסלאק. אז נניח שאני שולחת הודעה למישהו שנמצא באמצע ישיבה - הוא קורא את ההודעה וחושב לעצמו שהוא יענה אחרי הישיבה שלו, אבל לא בהכרח זוכר. במצב כזה, אני צריכה פעם בשעה וחצי שעתיים לשלוח עוד הודעה או אימייל כתזכורת לזה שאני עדיין מחפשת אותו, בלי שיהיה לי מושג האם הוא זמין או עדיין עסוק בישיבות למשל.
"כיום כשאין את היכולת לגשת פיזית " - מצבך מעולה. אי שם לפני הקורונה עבדתי בקורפורייט רב לאומי ורוב העבודה שלי הייתה בכלל מול קבוצות עמיתים מחו"ל. אין דרך לקום לרגע לבדוק, יש הפרשי זמן, יש הפרשי תרבות ,שפה וחגים. לדוגמא ביום ראשון אין עם מי לדבר או שפתאום מגלים שה site נעלם כי ספציפית בחבל ארץ מסוימת יש איזה חג שאף אחד לא שמע עליו. בד"כ יש מעין סקייפ אירגוני שמסונכרן עם יומן הפגישות / אירועים ובנוסף מראה את הסטטוס של העמית, האם הוא "זמין". אני בד"כ הייתי שולח הודעה "זמין לשיחה?" ומתחילים לדבר (או שקובעים שעה). למקרים של ריבוי משתתפים שולחים זימון לשיחת וידיאו במייל וזהו. זה דורש שיתוף פעולה עם שאר העמיתים שיפעילו את הסקייפ (או כלי מסרים אחר) ושישקפו ביומן את החופשות או זמנים בהם הם לא זמינים. ענין של תרבות אירגונית. אגב בשל הקורונה אני מצפה פחות בעיות שתיארת. אני פשוט רואה את הילדים ביסודי מתקתקים מרחוק התארגנויות למשחקי רשת קבוצתיים או שמזכירים אחד לשני מתי מתחיל שיעור ב TEAMS ;) .
 

eveik

New member
מייל דיי גרוע בלתזמן דברים כאלה, לא רואה סיבה שלא תפני לאנשים רק בסלאק (אלא אם כן נאמר לך אחרת?). לא יודע במה אתם משתמשים לקבוע פגישות, אבל תבדקי אם את יכולה לראות את היומן של המנהל שלך (או מי שאת מבקשת עזרה ממנו). לא את הפגישות עצמן, רק מתי הוא פנוי ומתי הוא בפגישה. זה יעזור לך לתזמן מתי לפנות אליהם.
 

user32

Well-known member
מנהל
אני עדיין חושב שהנוסחה המנצחת זה שילוב 50-50 של עבודה מהבית/משרד. בלי קשר לקורונה.
זאת בתנאי שיש לעובד מקום שקט לעבוד בו.
 
למעלה