וכי תחדל לנדור --- לא יהיה בך חטא.
שלום, ברור שרצוי שלא לנדור שום נדר, משום סוג שהוא, ורבים הקפידו בכל דבר שהם מוציאים מפיהם, להוסיף: בלי נדר. וכבר אמרו: בעוון נדרים, בנים מתים. ועוד דברים קשים נאמרו אודות הנודר ואינו מקיים, גם אם מתוך שכחה. רצ"ב מן המקורות. ספר חכמת אדם - כלל צא (א) כתיב (במדבר ל´, ג´) כי ידור נדר או השבע וגו´ לאסור אסר וגו´ לא יחל דברו וכתיב (שם) שכל היוצא מפיו יעשה וכתיב (דברים כ"ג, כ"ד) ככל מוצא שפתיך תשמור וגו´ והיא מצות עשה שיקיים אדם שבועתו או נדרו ואם עבר על נדרו עובר בלאו דלא יחל (סימן ר"ג): (ב) כתיב (דברים כ"ג, כ"ג) וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא וקיבלו חז"ל הא אם נודר אף על פי שמקיימו נקרא חוטא ואם אפשר להתיר נדרו ואינו רוצה להתירו מקרי רשע (ט"ז) ולכן יזהר האדם מאוד שלא ידור שום נדר אפילו נדרי מצוה או לצדקה אלא אם כן יוכל לקיים תיכף אזי יעשה המצוה או יתן צדקה בלא קבלת שום נדר. ואם פוסקים צדקה וצריך לפסוק עם הציבור או אם אומר יזכור כנהוג להזכיר נשמות אבותיו יאמר בפה מלא שאינו מקבל עליו בנדר. ומכל מקום אם בדיעבד נדר לצדקה או שאר מצוה וכן אם נשבע על איזה דבר יזהר לקיים תיכף אף על גב דמהני להם התרה מכל מקום אין נשאלין עליהם אלא מדוחק כאשר נבאר בדין התרת נדרים (שם): (ג) איחר נדרו ולא קיימו ולא התירו אף על פי שהוא דבר של רשות פנקסו נפתחת ומדקדקים במעשיו אם הם כדאי להגן נגד חטא זה (גמרא ופירוש רא"ש): (ד) כשהאדם בצרה מותר לנדור כדכתיב (בראשית כ"ח, כ´) וידר יעקב נדר לאמר וגו´ רצה לומר לאמר לדורות שידרו בעת צרה ויש אומרים שאין לזה התרה (שם): (ה) האומר אשנה הלכה זו או אעשה דבר זה והוא דבר מצוה הרי זה נדר כדמצינו ביעקב דכתיב (שם) וידר וגו´ וכתיב (שם כ"ב) עשר אעשרנו וגו´ וחייב לקיימו ולכן צריך האדם שירגיל את עצמו שבכל דבר שרוצה לעשות יאמר בלא נדר (שם): (ו) מדינא אם קיבל עליו לעשות איזה מצוה וירא לנפשו שיתרשל בהקמתו מותר לקבל עליו בנדר שלא יאכל עד שיקיים נדרו וכיוצא בו כדכתיב (תהלים קי"ט, ק"ו) נשבעתי וגו´ לשמור משפטי וגו´ רצה לומר שנשבע לקיים המצוה. מכל מקום בזמן הזה יזהר האדם מאד בזה כי ראיתי שנכשלים בזה אלא אם כן הוא דבר שיוכל לקיים תיכף כי היצר הרע יתגבר עליו יותר (וכן כתב בספר חסידים סימן ת"כ וסימן תתרנ"ט): (ז) אפילו מי שהיה זולל וסובא וכיוצא בו מדות מגונות ומצד הדין מצוה לעשות גדרים לאסור עליו בשר וכיוצא בו ועל זה אמרו חכמים נדרים סייג לפרישות מכל מקום אמרו חכמים לא ירגיל עצמו אלא יפרוש מדברים שראוי לפרוש מהם בלא נדר ובפרט בזמן הזה (סעיף ז´): (ח) אל יאמר אדם אדור ומה בכך כשארצה אלך ואתירנו דאף על פי כן נענש על מה שנדר ולא קיים (ספר חסידים סימן תתרצ"ה) וזה דומה לאדם שנפל בצואה ורוחצין אותו (שם). וגדולי האחרונים היו קונסין הנודר באיזה דבר קודם שהתירו הנדר (עיין במהר"ם מינץ): ולגבי התרת הנדרים בליל יום הכיפורים, רצ"ב דברי מרן בעל המשנה ברורה. וגם לאלו המתירים נדרים שננדרו, כוונתם לדברים שנאמרו בסתם, וישנו חשש לנדר, או לנדרים שנשכחו ע"מ שלא לעבור. והאומר אדור ויתירו לי, אין ההתרה מתירה אותו מחובת קיום נידרו. משנה ברורה סימן תריט (ב) ונוהגים שאומר כל נדרי וכו´ - הנה מנהג קדמונים היה לומר מיוה"כ שעבר עד יוה"כ זה והיתה הכונה להתיר הנדרים ושבועות שכבר נדרו ונשבעו פן עבר אחד עליהם ורבינו תם הקשה ע"ז ולכן הגיה שי"ל מיום הכפורים זה עד יוה"כ הבא עלינו והכונה להתנות על נדרים שידור מכאן ולהבא שלא יחולו [ומהני תנאי זה (ה) אם אינו זוכר התנאי בשעה שנדר אח"כ אבל אם זוכר התנאי ואעפ"כ נודר הרי עוקר התנאי] ונוהגין אנו כר"ת. ולפ"ז צ"ל די נדירנא ודמישתבענא לשון עתיד והמ"א מסיק דאפילו לדעת ר"ת ג"כ יכול לומר בתיבה אחת דנדרנא דלשון זה גם להבא משמע והקהל יאמרו עם הש"ץ בלחש דאין תנאי הש"ץ מועיל לציבור: ברכה והצלחה.
