התשוקות הלא ממומשות אלייך...

[זאתי שחושבת]

התשוקות הלא ממומשות אלייך...

חדרת אליי כל כך עמוק
עד שאין בי פינה שלא ננגעה על ידך
לימדת אותי את עצמי
את עצמך גם
בהתלבטויות השמורות לך שיתפת אותי בדרכך
נצנוצי אור ורמזים של תשוקה
תמיד ראיתי אותם, ראיתי וטישטשתי לעצמי
אך הם גדלים בתוכי
ואני מלאה ממך ממני
מלאה בחום
בפעימות חיים
גם אם את אינך פה
את איתי
בתוכי
כמה הייתי רוצה ללמוד אותך עוד
כמה הייתי רוצה
בלא מילים
במגע השלם של הגוף
בהתהוות של הרוך העמוק המסעיר הנפלא הזה
בכל פעם שנפגשנו הסערת אותי מאוד
בעוצמות שלא הכרתי קודם
רק המחשבה עלייך עוטפת אותי בשכרון מתוק עמוק וחם
את כולי הייתי נותנת לך
את כולך הייתי רוצה
כמו הבחירות שכעת אני לוקחת על עצמי
האחריות
כך לקחת גם את אז
מבחינתי זה זמני
כי אין לי ספק שזה לא יכול להיות נכון לוותר על זה
ההרגשה נכונה מאוד
מבחינתך... אינני יודעת
אמרת 'לעולם לא'
אבל מי אמר שיש 'לנצח'?!
מי אמר שההחלטות שלנו ברגע נתון
נכונות לכל הרגעים שיבואו אחר כך...
והסערה עליה אני מדברת כבר מזמן היא סערה גופנית ונפשית כאחד
כבר אז היו מילים שאמרתי והתכוונתי ליותר
להרבה יותר
כבר מזמן את ממלאת את תשוקותיי
ועדיין.
כמה התחבאנו מאחורי תיאוריות ותפקידים
בורחות מהאנרגייה הזו שעוברת בינינו
בורחות בשל כורח המציאות
ואני רוצה להתפשט מולך
כמו שתמיד רציתי
לבוא אלייך
בסערה השמורה לנו