ה ב נ נ ה ..

[הנריהנרי]

ה ב נ נ ה ..

https://geffenmedical.co.il/banana-and-diabetes לקרוא עד הסוף, כולל 2 השורות האחרונות

 

[Eli R]

"כל אדם מגיב אחרת לחלוטין לאכילת פחמימות שונות"

הציטוט מתוך הכתוב בקישור שצירפת למעלה. זאת כל מהותה של התזונה כיום - ההבנה הזאת. אותו המזון ישפיע על אדם אחד באופן שונה מהשפעתו על האחר (באותו משקל, גובה ודרך חיים). כמובן ששילוב של שומנים עם פחמימות משפיע על ספיגת הפחמימות, אך גם כאן מדובר בהתאמה אישית לכל אדם. אצל אחד, 8 גרם שומן ומעלה בארוחה יגרמו לעיכוב בספיגת הפחמימות ואילו האחר יזדקק ל-15 ג' שומן ומעלה... המלצתי הלא מקצועית היא להרוויח את יכולתנו למדוד סוכר 'כרצוננו' וללמוד את השפעת המזונות השונים על עצמנו באופן אישי, תוך שילוב מזונות אחרים במקביל. תודה על השיתוף, אלי

 

[הנריהנרי]

כל מה שכתבת נכון ויציב..

אני הבאתי את הרכב הפרי, כדאי שנדע מה הוא מכיל. ציבור גדול של אנשים חושב שבאבטיח יש רק מים והרבה סוכר. לא כך הדבר. איך כל אחד מגיב זה סיפור אחר..

 

[Eli R]

'דיברנו' על הבננה...

לגבי האבטיח (שפרסמת למטה) אני פחות מסכים איתך משני טעמים - 1. אחוז הסוכר מתוך כלל הפחמימות הוא גבוה, כאשר עיקר ההשלמה לסך הפחמימות הם עמילנים, שגם הם סוכרים לכל דבר... כמות הסיבים בפרי נמוכה מאוד. 2. כמות הפחמימות ב-100 ג' לא באמת משמעותית. השאלה היא כמה פחמימה זמינה יש במנה שאוכל אדם. במקרה הזה, וממש מתוך הקישור ל-Food Dictionary, משקלו של פלח הוא כ-250 ג' (ללא הקליפה) וזה כבר כמעט 18 ג' פחמימה זמינה. זאת תוספת משמעותית מאוד של פחמימות למאזן יומי שבעיני צריך להיות נמוך. תודה, אלי

 

[הנריהנרי]

זה לא המון פחמימות..

בלי קשר, ד"ר מיה רוזמן, דיברה על האבטיח לפני פחות משעה, ב- 103FM..

 

[שרון א77]

בננות קפואות נפלאות ליום קיץ חם:

מעדן קרמי נפלא המתאים יותר למטופלים המשתמשים בזריקות -אינסולין : להכנה יש צורך במעבד -מזון עוצמתי הכותש קרח. &nbsp 1.לקלף בננה בשלה מקליפתה, לפרוס לפרוסות, להניח את פרוסות הבננה בשקית-ניילון, - למשך לילה בפריזר. &nbsp 2.למחרת להכניס את פרוסות הבננה הקפואות למעבד -המזון ביחד עם כוס יוגורט, להוסיף קורט קינמון ו- 2 כפות אגוזים, 3.לערבל במעבד-מזון שכותש קרח, (להשתמש בלהב הפלדה) , כמה שניות עירבול ,עד לקבלת מרקם חלק של קרם. מאוד פשוט להכנה - וטעים במיוחד. אגב, אצלי יש תמיד בננות פרוסות וקפואות בפריזר המשמשות אותי בעת מצבי היפו. (נפילות הסוכר.) &nbsp

 

[אבו זקן]

שתי השורות האחרונות

אני יודע שכולנו מנסים לשטח את העקומה (הה!), אבל למיטב זכרוני עדיין לא נתקלתי בשום מחקר רציני שמראה שהפיקים ברמות הסוכר - להבדיל מהרמה הממוצעת - הם באמת לב הבעיה, כלומר שמה שחשוב הוא הפיק ולא השטח שמתחת לגרף. &nbsp במלים אחרות, לא השתכנעתי שהאטת קצב הספיגה היא באמת מטרה חשובה כפי שפחות-או-יותר כל העוסקים התחום אומרים כמובן מאליו. אחת המסקנות מהגישה הזאת הובילה בשעתה להמלצה על 7 ארוחות קטנות ביום, המלצה שכבר הרבה פחות מוסכמת ממה שהיתה לפני כמה שנים, אבל הרציונל מאחריה עדיין נהנה מהסכמה גורפת (למעט אצל אלה שממליצים על שיטת צום לפרקים). &nbsp אשמח כמובן להתעדכן (ויש כמובן אפשרות שכן נתקלתי במחקרים תומכים אבל פשוט שכחתי. הזיכרון שלי תמיד אף פעם לא היה משהו, והור לא משתפר עם השנים

).

 

[Eli R]

'שיטוח העקומה'

צירוף מילים שזוכה ל-'עדנה' לאחרונה... אשמח לחידוד שלך על הקשר בין צריכת שומנים ופחמימות יחד, ו-אינסוף ארוחות ביום. לא בטוח שאני מבין את הקשר בין אותה המלצה ארכאית לאכול הרבה ארוחות קטנות ביום (שאנשי מקצוע מתקשים להפרד ממנה) וספיגת פחמימות איטית יותר. לגבי עיכוב בספיגת הפחמימות ע"י צריכה מוגברת של שומן, אני דווקא רואה היגיון עבור אנשים בריאים וסוכרתיים מטאבוליים. העיכוב בספיגת הפחמימה אינו מתבטא בדחיית תהליך העיכול אלא בפריסתו לאורך זמן. כך העומס הגליקמי יורד ונדרש פחות אינסולין לסילוק הסוכר ממחזור הדם בכל רגע נתון. הדבר טוב לאנשים בריאים ע"מ להקטין שטפי אינסולין גבוהים, וכן לסוכרתיים מטאבוליים שאצלם התאים מציגים תנגודת לאינסולין, כך נותנים לאינסולין הקיים סיכוי טוב יותר לבצע את תפקידו. מה אני מפספס? תודה, אלי

 

[אבו זקן]

מה לא ברור לי

אני לא מסכים ש"נדרש פחות אינסולין לסילוק הסוכר ממחזור הדם בכל רגע נתון". אם נשווה מה שקורה אצל שני אנשים זהים שצורכים אותה כמות פחמימות עם ערך גליקמי שונה נקבל את התמונה הבאה: אצל זה שצרך מזון עם ערך גליקמי גבוה יהיה יותר אינסולין בדם סמוך לאוכל, אבל רמת האינסולין תרד מהר יחסית לזה שאכל את הערך הגליקמי הנמוך- בדיוק כפי שקורה עם רמות הסוכר בדם שלהם (בהפרש זמן מסויים שלא משנה לצורך העניין). ההנחה שלי כאן היא שהשטח שמתחת לגרף הסוכר שווה בסופו של דבר אצל שני האנשים, וכך גם בגרף של רמת האינסולין. אולי זה לא נכון, אבל אם כך, אנחנו חוזרים ללשאלה אם מישהו מכיר מחקרים שתומכים בהשערה שעדיף לחלק את העומס הגליקמי (ואת האינסולין שמתלווה אליו) למשך יותר זמן במשך היום? בניסוח אחר: אצל שני אנשים זהים עם אותו A1C האם יש עדיפות בריאותית לזה ששומר על רמות סוכר יחסית קבועות במשך היממה על פני זה שאצלו הסוכר מתנהג כמו רכבת הרים?

 

[Eli R]

מתוך השאלות שלך, אני חושב שהבנתי את ההקשר

לגבי צריכת שומן עם/לפני צריכת פחמימות - ראיתי בעבר לא מעט מידע לגבי ההשפעה - אם על העיכוב בספיגת הפחמימות ומכאן העלייה האיטית יותר בסוכר, ואם בהפעלת טריגרים כימיים שמשהים את הטיפול בפחמימה לטובת טיפול מוקדם יותר בשומן. דוגמא ותיקה שאני מכיר ניתן למצוא כאן. Conclusions: Ingestion of fat before a carbohydrate meal markedly slows GE (Gastric emptying) and attenuates the postprandial rises in glucose, insulin, and GIP, but stimulates GLP-1, in type 2 diabetes. אני לגמרי מסכים שאנרגיה היא אנרגיה, והשטח מתחת לעקומה יהיה זהה בהינתן אנרגיה זהה, ללא תלות בצורת העקומה. אבל... גוף האדם אינו מערכת תרמודינאמית 'סגורה' ולכן עיכוב בניצול אנרגיה יכול לגרור 'ביזבוז' שלה ללא ניצול של הגוף. מכאן נולד המחנה המתנגד לתפיסת ה-calorie in calorie out... בצריכה מערבית אופיינית של פחמימות (כחצי מהמאזן הקלורי היומי) אין באמת חשיבות לפיצול הארוחות מכיוון שהצריכה מוגזמת בכל מצב וחלוקה, ולכן תמיד האינסולין יזנק ע"מ לפנות את הסוכר ממחזור הדם. כאן נכנסת הגישה של הפחתת כמות הפחמימות מתוך כלל התזונה. לגבי שמירת ערכי הסוכר 'יציבים' לאורך היום - זאת לא המטרה העיקרית. הרי ישנו 'רגולטור' לערך הסוכר - קוראים לו אינסולין. אצל אדם בריא ניתן לראות ערכי סוכר מאוזנים, אך ע"מ לעמוד בכך נדרש שטף אינסולין משמעותי. הרבה 'שטפים' כאלו למשך תקופה ארוכה חשודים כגורמים העיקרים להיווצרותה של תנגודת לאינסולין. כך שערכי הסוכר לבדם מספרים סיפור חלקי מאוד, ורק אצל אנשים ללא סינדרום מטאבולי (ראשוני או פעיל). עוד נקודה אחת חשובה נוגעת ליעילות הבקטריות בקיבה והגמישות המטאבולית בספיגה ועיכול של מאקרונוטריינטים שונים. זאת שונה בין אדם לאדם בזכות גנטיקה והרגלי תזונה. אני מתנצל על עומס הדברים, אך ניסיתי להתייחס לדברים השונים שכתבת, ואולי אף לייצר דיוני המשך עתידיים מעניינים... תודה על השיח, אלי

 

[אבו זקן]

תודה

אני ממשיך לחפש אישוש מחקרי ל"הרבה 'שטפים' כאלו למשך תקופה ארוכה חשודים כגורמים העיקרים להיווצרותה של תנגודת לאינסולין." &nbsp שאר הגורמים שהעלית הם נושאים חשובים שכבר נדונו כאן, גם בהשתתפותי, מספר פעמים.

 

[Eli R]

מאמר מסכם, ארוך מאוד...

ניתן לקרוא כאן. קראתי את כולו בעבר (ככל יכולתי...) ונשארתי עם הזיכרון של חלק מ-פרק ה-Summary - The fundamental element linking all putative mediators of insulin resistance is a relationship to nutrient oversupply. המלצתי בעבר לצפות במספר הרצאות 'מבוא' של ד"ר ג'ייסון פונג. הראיון הזה איתו יכול לעזור להתמקד בתשובות לשאלתך. אני מקווה שגם אחרים קוראים את ההתכתבות הזאת, ואם אכן כך, בשבילם אני מוסיף הסבר פשטני יחסית מאתר שנחשב אמין ומבוסס - endocrineweb. תודה, אלי

 

[אבו זקן]

המאמר לא רק ארוך...

הוא מיועד לרופאים ולכן מלא מונחים רפואיים שמקשים מאד על הדיוט כמוני לעקוב. לא מצאתי שם תשובה לשאלה ששאלתי, אבל אולי זה בגלל שלא קראתי את כולו

&nbsp ההרצאה המצולמת של ד"ר פאנג גם היא לא מה שאני מחפש. יש בערך שלושים מליון רופאים עם המלצות שונות, החל מצמחונות, דרך דיאטה מיעוטת פחמימות וכלה בצום לפרקים, כולם חכמים, כולם נבונים וכולם מתיימרים לדעת את התורה, אלא שאין ביניהם תמימות דעים כך שהפסקתי להאזין להם. &nbsp אני מחפש בפשטות מחקר רציני אחד שמבסס את הקשר בין שונות גבוהה ברמת הסוכר בדם לבין עמידות לאינסולין (להבדיל מהקשר הידוע בין רמת הסוכר הממוצעת לאותה עמידות). &nbsp מכל מקום, אני מודה לך שוב ועוזב את העניין הזה.