ה-מיתוסים (או איך אחרים רואים אותנו)

אמא לה3

New member
ה-מיתוסים (או איך אחרים רואים אותנו)

מדי פעם בשיטוטי בפורומים ובשיחות עם אימהות, או גרוע מכך ,מורות לחנ"ג אני לא אחת ניתקלת בדיעות מחרידות על הענף, חלקן מוכרות יותר (כל המתעמלות לא מתפתחות/לא גובהות) וחלקן אולי מוכרות פחות (המאמנים משפילים/מעליבים/צורחים בלי הפסקה). לדעתי יש בזה הרבה מהפחד של ההורים להפנות את הילדים לענף ההתעמלות (התחרותי בעיקר). האם אתם מכירים/ניתקלתם במיתוסים שכאלו? איך התמודדתם איתם?
 
מיתוסים של מאמנות ומתעמלות על עצמן

מאחר וניהלנו כבר כמה וכמה דיונים אודות מיתוסים של אחרים כלפי התעמלות, אני רוצה ברשותך לקחת את הדיון למקום אחר- מיתוסים של המתעמלות ומאמנות כלפי עצמן. כל מיני דעות, שתמיד נשמעות הגיוניות, אבל אף פעם לא הוכחו באופן מדעי או אחר. למשל, שלמתעמלות יש יכולות ריכוז יותר טובות בלימודים למשל. שיש להן יכולות גבוהות יותר להתמודד עם אתגרים וקשיים בחיים. או אפילו שיש להן חוש קצב ותנועה מפותח במיוחד. ועוד ועוד, אתם מוזמנים להוסיף. אני טוענת שזה שקר שההתעמלות מספרת לעצמה. אין קשר בין היכולת להתרכז בתרגיל התעמלות ליכולת להתרכז בסיכומים בהסטוריה. לא תמיד ניתן לעשות "השלכה" בין היכולות בהתעמלות לתחומים אחרים. לא ניתן לעשות את אותה השלכה מהתעמלות לענפי ספורט אחרים שאינם קשורים, ולא לתחומים אחרים. אני מדברת כמובן על יכולות מנטליות ושכליות ולא על יכולות גופניות, שבתחום המוטורי-גופני יש יתרון ברור למתעמלות. מתעמלת שמסוגלת לבודד את עצמה מהסביבה ולא לשמוע שום דבר בתחרות למשל, לא בטוח שתוכל לעשות זאת כשהיא מנסה להתרכז בשיעורי בית. מתעמלות שמבצעות תרגיל טוב מלווה במוסיקה, לאו דווקא ירקדו יותר יפה או יתבלטו ברחבת הריקודים במסיבות. ברור שיש מיליון דוגמאות למתעמלות שהן גם תלמידות טובות ורקדניות טובות. אבל יש גם המון כאלו שהן לא. כלומר, אין בהכרח העברה בין היכולות בהתעמלות לאלו של תחומי החיים האחרים.
 

Tammie

New member
נעה היום אנחנו משדרות על אותו הגל!

גם אני רציתי להגיד שהרבה מהמיתוסים (הרעים והטובים) מאוד פופולריים בקרב המאמנות והמתעמלות... לגבי מה שכתבת אני חושבת שכן יש קשר בחלק מהדברים. למשל ריכוז- אני לא חושבת שזה קשור רק להתעמלות, אלא בכלליות לספורט. הרבה מדברים על כך שהספורט משפר את יכולת הריכוז של תלמידים בזמן הלימודים. אני לא יודעת אם יש על זה מחקרים או לא, אף פעם לא בדקתי. אני כן חושבת שזה לאו דווקא קשור לענף ההתעמלות ספציפית. בנוגע לריקוד אני מסכימה איתך לחלוטין, הרבה פעמים מתעמלות לא יודעות לרקוד בכלל, מצד שני, הרבה פעמים רואים את זה גם בתרגילי הקרקע... כרגע לא עולים לי לראש עוד מיתוסים, אולי יותר מאוחר :)
 
עירבבת שני דברים

רמזת בהתחלה שיש קשר בין ריכוז בהתעמלות (או בספורט בכלל) לבין ריכוז בלימודים. לאחר מכן כתבת שהספורט משפר את יכולת הריכוז של התלמידים בזמן הלימודים. אלה שני דברים שונים לגמרי. אני מסכימה איתך במידה מסויימת, לגבי האמירה הראשונה, שיכול להיות קשר בין ריכוז בספורט לריכוז בלימודים. אף על פי שקשר זה לא תמיד מתקיים, ואפילו לא ברוב המקרים, אבל יכול להתקיים. לגבי הטענה שהספורט משפר את יכולת הריכוז של התלמידים בזמן הלימודים, מאין לך שלא להיפך, אולי הלימודים משפרים את יכולת הריכוז בספורט? ואולי דווקא בעלי יכולות הריכוז הגבוהות, מצליחים בשל כך להתרכז גם בלימודים וגם בספורט? אולי מי שמצליח להתרכז יותר בלימודים, הוא זה שנמשך יותר להתעמלות ומצליח בה, ומי שאינו מצליח להתרכז בלימודים, אינו מצליח להתרכז גם בהתעמלות ולכן לא הולך לחוג התעמלות? ולגבי יכולות הריקוד, אני יכולה אפילו להצביע על מתעמלות שכן מבצעות תרגילי קרקע תנועתיים ויפים, וכן רוקדות יפה בהתעמלות, אך אם תשימי אותן ברחבת ריקודים בחתונה או במסיבה לריקוד חופשי על רחבת הריקודים, הן לא בדיוק תהיינה מסמר הערב, אלא ירקדו בנאלי לגמרי כמו כל אחד שלא מתעמל. נוסף על כך אנחנו יכולים לראות בתכניות ריאלטי כגון רוקדים עם כוכבים ונולד לרקוד, על מתעמלות רבות שניסו את דרכן בריקוד והייתה להן תחרות קשה, לא היה להן שום יתרון על היותן מתעמלות ולא תמיד הן זכו (נכון, אני זוכרת ששון ג'ונסון זכתה, אבל גם לה הייתה עונה לא קלה רצופה בקשיים רבים). יתרה מכך, אולי דווקא השליטה הגמורה בגוף, עלולה להפריע לך במקומות בהם את אמורה דווקא להשתחרר לגמרי, כמו למשל ריקוד חופשי או סגנונות מסויימים.
 

Tammie

New member
אז קצת הסברים למה התכוונתי...

כמו שאמרתי, לא קראתי מחקרים בנושא, ואני ממש לא מתיימרת להיות מומחית, ומה שאני אומרת לא בא מנסיון שלי אלא ממה ששמעתי בתכניות חדשות/מומחים למינהן. הרבה פעמים שמדברים על עידוד פעילות גופנית אצל ילדים, מדברים על כל מני יתרונות שיש לפעילות הגופנית, ולרוב גם אומרים שעיסוק בפעילות גופנית משפר את יכולת ההריכוז בזמן הלימודים. להגיד מה גורם למה, אני לא יודעת, כמו שאמרתי אני לא מומחית בנושא. מצד שני, אני יודעת שהרבה פעמים ממליצים להורים של ילדים היפראקטיביים להעסיק את הילדים בפעילות גופנית, העובדה שיש לילדים מקום מסודר להוציא בוא אנרגיות מוריד את הצורך בכך בשאר היום ובכך מאפשר להם להתרכז בצורה יותר טובה. בקשר לריקוד- לא אמרתי כהכללה על המתעמלות שרוקדות טוב, פשוט רציתי לציין שיש הרבה מתעמלות שאפילו במעט התנועתיות שיש בתרגילי קרקע רואים שזה לא הצד החזק שלהן, אצל מתעמלות כאלו התנועות יהיו בדר"כ יותר חדות, מה שלא בדיוק מתאים לרחבת הריקודים.... מצד שני, יש גם סיפורים על מתעמלים שנהיים רקדנים (אפילו בארץ אחת הזוכות בנולד לרקוד הייתה מתעמלת אומנותית לשעבר...) אבל באמת שאני לא חושבת שאפשר להכליל בנושא, בסופו של דבר זה מאוד איניווידואלי...
 

אמא לה3

New member
דעתי בנושא

תראי, כשמתעמלת מתמודדת באימונים עם פחדים, חרדות (מפני תרגילים חדשים), אתגרים שונים וכדו', היא בעצם רוכשת כלים. כלים אלו עשויים ללוות אותה בכל שלב או בכל דבר שהיא תזדקק לו בחיים, אם זה בהתמודדות מול מבחן במתמטיקה או לפני תחרות. אלו הבונוסים שיש לספורטאי, כל ספורטאי. היכולת לרכוש "כלים" שונים שלדעתי יאפשרו לו להתמודד טוב יותר גם במצבים שאינם קשורים ישירות לספורט. לגבי נושא הריקוד, לא חושבת שהתעמלות בהכרח משפרת את יכולת הריקוד. מי שיש לה את זה יש לה, מי שאין לה, תלמד לרקוד מתוך חיקוי או מתוך עבודה קשה.
 
הצגתן שני מיתוסים נוספים

תודה. וכעת התייחסותי לשתיכן, תמי ואמאל'ה חברותיי היקרות. שני המיתוסים: האחד, שההתעמלות "מרגיעה" ילדים היפראקטיביים ועונה על הצורך שלהם להוציא אנרגיה כך שמאפשרת להם להתרכז יותר בלימודים, והשני, שהכלים שנרכשים בהתעמלות יכולים לשמש את הילדים גם במצבים אחרים. שני אלה מאוד הגיוניים, ומתיישבים יפה עם התוכניות גם של ההתעמלות וגם של הלימודים. זה מסתדר לנו טוב בראש, אנחנו מאוד רוצים שכך זה יהיה, משכנעים את עצמנו שזאת הדרך, ומאמינים בדרך זו. אבל מה לעשות, שזה לא כמו שהיינו מצפים שיקרה. כשילד היפראקטיבי מוציא אנרגיות, זה לא גורם ל"הידלדלות" מאגר האנרגיות שלו כמו שאנחנו רוצים להאמין, וזה לא גורם לו להתרכז יותר טוב. היפראקטיביות בשיעורים, היא בעיה במערכת העצבים, באיזור המוח ובאיזון לא נכון של כימיקלים מסוימים. לצערנו הבעיה תמשיך להתקיים, ואפילו באותה עוצמה, ללא כל שינוי, גם אם הילד יוציא אנרגייה בספורט וגם אם לא. אין מאגר אנרגטי שאצל ילדים היפראקטיביים הוא גדול יותר. יש גירויים שונים, אשר משפיעים על הילד ההיפראקטיבי, וימשיכו להשפיע גם הוא יעשה ספורט 10 שעות כל יום. לגבי הכלים הנרכשים בהתעמלות, ואין ספק שנרכשים כאלה, זה לא אוטומטית משפיע על התמודדות מול מבחן המתמטיקה או גורמים אחרים. זה לא קל לבצע את ההמרה או ההשלכה של יישום הכלי במצב א' למצב אחר ולאו דווקא אפשרי, אם כי זה מה שאנחנו מצפים שיקרה. גם להיפך, ילדים שמתמודדים נהדר עם מבחנים במתמטיקה ואתגרים אחרים, לאו דווקא יצליחו להשתמש בכלים שלהם אם יירשמו לחוג התעמלות, ולאו דווקא יהיו מתעמלים מצטיינים. אפילו בין ענף לענף, התמודדות עם אתגרים בהתעמלות, לאו דווקא תעזור להתמודדות עם אתגרים בסקי או בכדורמים. ומתעמלות מצטיינות הן לאו דווקא ספורטאיות מצטיינות בתחומים אחרים, כיוון שלא קיים קשר ישיר ואין בהכרח השלכה.
 

אמא לה3

New member
אוקיי..

לגבי המיתוס הראשון, אני מסכימה איתך. לדעתי ההפך הוא הנכון, לילדים היפראקטיביים מאוד קשה להשתלב בחוגי ההתעמלות (אם כי לא בילתי אפשרי), המשמעת הריכוז והאיפוק הם דברים שכל כך נחוצים לביטחון העוסקים בהתעמלות. לילדים היפראקטיביים מאוד קשה עם זה (מניסיון כל כך אישי...). לגבי רכישת הכלים, בפועל אני בהחלט רואה איך ילדים לומדים (בהכוונה) כן לעשות את ההשלכות של הריכוז והמשעת על תחומים אחרים, במיוחד בלימודים וזה לדעתי אחד התפקידי המאמן-מחנך, ללמד את המתעמל איך לעשות השלכה. אין כמעט אימון שאני לא מסבירה ומדגישה את ההשלכות של ההתעמלות על חיי היומיום של הילדות. כשיש את ה"כלים" אפשר ללמד "להשליך". כמו שהתעמלות היא לא אוטומטית כך גם יכולת ההשלכה של היכולות היא לא אוטומטית ודורשת תווך של מאמן/הורה/מורה. ואגב, לא אחת אני נתקלת גם בתלמידות מעולות/מצטיינות שבוחרות להתנסות בהתעמלות (ואני לא מדברת על ילדות צעירות אלא יותר בגיל החטיבה) ואני כן רואה את יכולות הלימוד הגבוהות ואת ההשקעה ואת העבודה עם ה"שכל" באות לידי ביטוי גם בהתעמלות (הן אולי לא המתעמלות המצטיינות ביותר אבל הדירבון ויכולת ההבנה של האלמנט ודרך העבודה שונים מאצל ילדות שהן תלמידות "בינוניות".
 

Tammie

New member
מה שאני חושבת

בקשר למיתוס הראשון- דבר ראשון, לא דיברתי ספציפית על התעמלות אלא בכלליות על ספורט, ולמרות מה שאמרתן, אני עדיין בדעה שהספורט עוזר. דבר ראשון, כי אני מכירה מקרים כאלו, בהם פעילות ספורטיבית מרגיעה ילדים עם כל מני בעיות ריכוז. האם השיפור מגיע כי לילד יש מקום טוב להוציא בוא אגרסיות, או פשוט כי ספורט מלמד שליטה עצמית, אני לא יודעת להגיד, אבל בפועל זה קורה. בקשר למיתוס השני- כמו שאמא לה3 אמרה, ההתעמלות מקנה הרבה כלים. רשימת המיומנויות שמתעמלות רוכשות היא אינסופית: משמעת עצמית, חתירה למצויינות, בטחון עצמי, קבלת ביקורת וביקורת עצמית, התמדה ועוד המון המון תכונות. את כל התכונות האלו אפשר ליישם אח"כ במקומות אחרים. אולי האימון עצמו לא יעזור למתעמלת להצליח במתמטיקה, אבל הוא בטח יעזור לה להתמודד אם ציון לא טוב, להאמין בעצמה לקראת המבחן הבא ולשבת וללמוד אליו יותר ברצינות. אני לא נאיבית, ולגבי שני המיתוסים, אני בטוחה שזה דורש הרבה עבודה, וכמו שאמא לה3 אמרה- עזרה מהמאמנים, מההורים ומכל מבוגר שיכול לעזור לילד ללכת בכיוון הנכון. אבל בכלליות- אני חושבת שבהחלט אפשר לראות הבדל בין ילדים שהם ספורטאים לילדים שלא גם בבגרות הנפשית.
 
ומה לגבי תחביבים אחרים?

לגבי המיתוס הראשון- שההתעמלות עוזרת לילדים היפראקטיביים, מה לעשות שעד היום, פרט לכדורים כימיים שגם הם מוטלים בספק, לא מצאו שיטה "לרפא" ילדים היפראקטיביים. הלוואי והיה משהו שיגרום לילד היפראקטיבי לא להיות היפראקטיבי, או להיות פחות היפראקטיבי. היפראקטיביות זאת התמודדות לכל החיים, ולא תמיד ניתן לפתור את הבעיה באמצעים התנהגותיים. זה לא שהילד היפראקטיבי כי הוא לא למד שליטה עצמית, אלא כי יש לו בעיה והוא לא יכול. בקשר למיתוס השני- כשהילדה לומדת חתירה למצויינות, בטחון, ביקורת, התמדה ועוד, בהתעמלות, והיא מתעמלת מצטיינת, היא לא בהכרח תחוש ביטחון ותצליח להתמיד, לחתור למצויינות, לקבל ביקורת- בחברה למשל (לאו דווקא תצליח להיות "מקובלת"), לא בטוח שבזוגיות, לא בטוח שבכדורסל, ולא בטוח שבמתמטיקה. מדברייך עולה כאילו המתעמלות היא "כל יכולה" ותוכל לעשות כל מה שהיא תרצה. אבל בני האדם מטבעם אינם כאלה, וכל אחד מצטיין במשהו. אחד מצטיין במתמטיקה וחלש בספורט (לא מצליח לעשות השלכה), אחד מצטיין בנגינה וחלש במיומנויות חברתיות, ואחד מצטיין בלמידת שפות זרות אבל חלש מבחינה אישיותית או רגשית. זה שיש ילדה מצטיינת בהתעמלות, שמצליחה להתגבר על כל המכשולים, לא אומר שהיא יותר טובה מאחרים בדברים מסויימים. לעיתים אפילו ההיפך הנכון. בגלל שהיא השקיעה את כל חייה בהתעמלות, פחות בילתה עם חברים בני גילה, פחות הסתובבה ברחוב וסבלה מדברים כאלו ואחרים, או גדלה בסוג של "חממה" (האולם המוכר והידוע), יכול להיות אפילו שהיא תסבול מפיגור סביבתי קל. דבר נוסף, במה ייחודית ההתעמלות בכל הכלים הנ"ל שהזכרת (התמדה, בטחון, מצויינות, ביקורת), על-פני שאר התחביבים, למשל נגינה בכינור, פיסול, משחקי כדור, תנועת נוער ועוד. למעשה לכל ילד יש את התחביבים שלו ומה שהוא אוהב לעשות (טוב אולי לא לכל ילד, אבל להרבה ילדים), ולכן אם אחת התעמלה, אחת רקדה בלט, אחת טיפלה בארבעת אחיה הקטנים ואחת שיחקה טניס, כולן יכולות להגיע פחות או יותר מאותה נקודת מוצא של מוכנות וכלים. לסיכום, ברור שההתעמלות מפתחת אותנו מבחינה מנטאלית ונותנת לנו כלים. אנו רוכשים כלים ומתפתחים כל יום, מעצם זה שאנחנו אנושיים וחברתיים. טוב להתעמל כדי לקבל עוד פן נוסף של התמודדיות שיתרמו לאישיותינו. אפשר במקום להתעמל לרקוד ג'אז או לשחק שחמט. לכל תחום בחיים שלנו יש את ההתמודדיות שלו ואנחנו נצטרך להתמודד כל פעם מחדש עם אתגרים, ללמוד מיומנויות חדשות ולרכוש כלים חדשים כל הזמן.
 
מהי ההכוונה?

מה את עושה כדי ללמד את המתעמלות שלך להשתמש בכלים שרכשו בהתעמלות בתחומים אחרים של החיים? איך את מלמדת "להשליך"? איפה התיווך? האם זה בא לידי ביטוי בכך שאת מדברת עם הבנות בספונטניות, או שיש לך תוכניות מובנית וספציפית לכך? אם תנסי לדבר עם הילדות ולהשפיע עליהן, נכנס כאן אפקט אחר, אפקט של מבוגר משמעותי בחיים של הילד, שאם מבוגר זה אומר לילד שהוא יכול, שהוא טוב, שהוא שווה, שהוא צריך לעשות כך וכך, תהיה לכך השפעה חיובית על ההתנהגות של הילד, על אופיו ועל הישגיו. אבל זה לא קשור להתעמלות. זה מבוגר משמעותי עבור הילד, שלא חייב להיות מאמן התעמלות, אלא יכול להיות מורה בבי"ס, דוד קרוב, הורה, מורה לכינור, מדריך בתנועת נוער ועוד. אם מצאת שיטה ללמד השלכה מהתעמלות לתחומים אחרים, אשמח אם תשתפי
 

אמא לה3

New member
ללמד "להשליך"

אז ככה... הבנות הרי אוהבות התעמלות. מאוד. אחד הדברים שאני עושה באימון זה נותנת להן דוגמאות מדרכי התמודדות שלהן באימון עם כל מיני אתגרים ואיך "לקחת" את זה לחיי היומיום. לדוגמא, ילדה שאומרת לעצמה לפני כל תרגיל "אני לא אצליח" ואני מלמדת אותה לחשוב חיובי כי המחשבה השלישית לבסוף תשפיע על הצלחת התרגיל, אח"כ לפני מבחן או כל מטלה בבית ספר היא תנסה לחשוב חיובי, כמובן שכל זה הוא תהליך ולא קורה ברגע אחד אלא בהטמעה. העיקרון פשוט מאוד, לקחת דוגמא ממשהו שמאוד אוהבים (במקרה הזה- התעמלות, וללמד איך ליישם בתחום אחר) היתרון של ההתעמלות כאן בעיניי הוא שהעיסוק בענף כן מאפשר לי לקחת קשת גדולה של יכולות ולהשליך אותן על כל תחום בחיים של הילדות.
 
אבל במה ייחודית ההתעמלות?

מה ההבדל, אם הילדה לומדת ממך לחשוב חיובי, או שהיא לומדת ממדריכת תנועת הנוער שלה, או מהמורה שלה לכינור, או לג'ודו או לשחמט? איפה כאן הערך המוסף הייחודי של ההתעמלות
 

אמא לה3

New member
הסברתי את דעתי

בשתי שורות האחרונות, אבל אני אחזור על זה.. יתרונה של ההתעמלות הוא בכך שהיא מאפשרת לי להשתמש בקשת רחבה יותר של יכולות מ(כמעט) כל תחום אחר. ילדה מתעמלת נחשפת לכל כך הרבה התמודדויות, לטוב ולרע, שיש לי אפשרות כמאמנת-מחנכת לתת לה דוגמאות שיקבילו כמעט לכל נושא בחייה, להקנות לילדה כלים שעשויים להקל על חייה ולקדם אותה כמעט בכל נושא.. עכשיו, נכון שדיברנו בעבר שמתעמלות הן לא "כל יכולות", זה נכון, אבל שוב, בחינוך נכון (של המאמנת, ההורים) יש בהחלט למתעמלות אפשרויות להצליח יותר בכל מה שהן יבקשו להצליח (יבקשו=ירצו, ישאפו) ובהתאמה, מתעמלת שלא תרצה להצליח במשהו (לאו דוקא מתחום ההתעמלות) הרי ששום דבר בעולם לא יגרום לה להצליח. ולגבי פיגור חברתי סביבתי שהזכרתן (את ותמי), אני לא חושבת שהמצב נכון להיום, לפחות לא בישראל שנת 2011, המתעמלות, גם התחרותיות שביניהן, עדיין לומדות בבית ספר עם חברות, זוכות גם למעט שעות בילוי והנאה עם המשפחות והחברות גם שלא מהענף, נכון שיש ויתורים והן אפכן מוותרות לא פעם על טיולים בית סיפריים וכד' אבל אני יודעת שחלק מהמאמנות התחרותיות בהחלט משקיעות הרבה זמן ויוזמה גם בחיי חברה, בין אם זה בתוך הקב' ובין אם מחוצה לה בימי כייף וגיבוש קבוצתיים, טיולים ונסיעות למיניהן שלא רק לתחרויות. לא אשכח איך לפני מס' שנים התייעצה איתי אחת מהמאמנות הבכירות בארץ איזה בגד ים לקנות למתעמלות שלה כי הן בילו אותה עת המון שעות באולם לפני תחרות חשובה והיא היתה רוצה שהן ילכו קצת לים להתפרק ולהנות...והיא אכן רכשה עבורן ביגדי ים מאוד חמודים...
 

PRIHADAR

New member
בתור ילדה שגדלה עם

היפר-אקטיביות והפרעות קשב, (שלא חלפו עם הגיל, אגב) יש לציין שקצת ערבבתן. יש היפראקטיביות, ויש הפרעות קשב. שני דברים שונים לחלוטין, אם כי לעיתים קרובות מופיעים יחד בילדים ומבוגרים. מה שמכונה ילד עם add -רק הפרעות קשב, או ילד עם adhd -הפרעות קשב+היפראקטיביות. ההתעמלות, כמו ספורט אחר *כן* עוזרת לפרוק אנרגיות "עודפות" שקיימות אצל *היפראקטיביים*. אני לא יודעת לגבי חוגים עממיים, של שעה או שעתיים בשבוע. אני כן יודעת על נבחרת התעמלות תחרותית, של 3-4 שעות ביום, 5 ימים בשבוע. (או שעתיים כפול שלושה ימים בשבוע לקטנות..) אין ספק שהוצאה *משמעותית* של כוחות ואנרגיה עודפת (קרי, לא חוג עממי), מסייעת בהחלט ליכולת הישיבה בשקט כאשר מתבקש הדבר מילדים בשעות ביה"ס. אך יש הבדל ניכר בין סתם ישיבה בשקט, לבין היכולת להתרכז ולהבין את החומר הנלמד, להקשיב באופן רציף למורה ולהתעלם ממחשבות פנימיות וגירויים חיצוניים, דבר שלהתעמלות ולספורט אין את היכולת לשפר, אם מדובר בלימוד דידקטי, ולעיתים אף באימונים עצמם- הפרעות קשב, בניגוד להיפראקטיביות, פוגעות לעיתים באימון עצמו, אפילו שזה לא מתקיים ליד שולחן כתיבה (הקשב אמור להיות קיים ורציף גם לא בלימודים.... אמור..) מעבר לכך- חוש קצב זה דבר שראוי שיהיה למתעמלת (לא מתכוונת לעממי). זה לא מיתוס, זה אחד הדברים שהיא צריכה במה שמכונה full package -החבילה המלאה, של תכונות פיזיות ומנטליות להצלחה בענף -גמישות, כח, זריזות, קואורדינציה, ועוד. כן, גם חוש קצב נכלל ברשימה.. (וברור שלכל מתעמלת יש תכונות שונות ברמות שונות).
 
על היפראקטיביות אין ויכוח

על התרומה של ההתעמלות לאישיות, על הערך המוסף שלה לחיים, על ההשפעה שלה על תחומי חיים אחרים- על זה אפשר להתווכח כי זה לא חד משמעי. היפראקטיביות לעומת זאת, חד משמעית לא נעלמת או מופחתת גם אם מתעמלים 20 שעות ביום כל יום, ולילד שלוקה בהיפראקטיביות אין אנרגיות עודפות, יש לו בעייה כימית במערכת העצבים. ההתעמלות בכל רמה והיקף שהיא לא תעזור לילד ההיפראקטיבי לשבת יותר בשקט בשיעורים (אלא אם כן הוא לא יישן מספיק עקב כך ופשוט יירדם על הספסל...). כמו שאת טוענת שההיפראקטיביות לא עברה עד היום, ואת ספורטאית שמתאמנת הרבה, גם אם תתאמני יותר או פחות זה לא ישפיע לצערי בהיבט הזה.
 
למעלה