הנדלניסט מהבקעה
New member
ה"עוקץ המלזי" - איך כספי קרן ממשלתית לנדל"נ נעלמו ובוזבזו.
כתבה בעיתון כלכליסט החושפת פרשת הונאה בכספי העם המלזי ע"י ראש הממשלה הנבחר, בנו, אשתו, וחברים...ואיך מצוי השחקן ליאונדו דה קפריאו בשוליה.
שווי הגניבה כ- 6 מיליארד דולר, סכסוך על "כסף קטן" של אחד הנוכלים בסעודיה הביא לחשיפתה.
למאמר המעניין - http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3702418,00.html
חלק גדול מהכסף הגנוב שימש לרכישות של דירות וחוילות במאות מיליוני דולרים ברחבי ארה"ב.
פרקים נבחרים מהמאמר :
הכסף עובר לאיי סיישל
ב־2009 הוביל נג'יב ראזאק (Najib Razak) את מפלגתו, הארגון הלאומי של מלזיה המאוחדת, לניצחון בבחירות ומונה לראש הממשלה. הניצחון שלו היה צפוי: אביו היה ראש ממשלה אהוב, והוא עצמו פעיל בפוליטיקה מאז גיל 23. נג’יב מילא שורה ארוכה של תפקידים בממשלה בשני העשורים האחרונים, בהם שר הביטחון, שר החינוך ושר האוצר — שהוציא את מלזיה מהמשבר הפיננסי של 2008. הציבור במדינה הדרום־מזרח אסייתית אהב את המדיניות הליברלית שלו, ששמה דגש על תקשורת ישירה בין הממשל לאזרח ועל צמיחה כלכלית, שהיתה כה נחוצה למדינה המתפתחת.
לאחר היבחרו, וכדי לקדם את הצמיחה, הקים נג’יב קרן השקעות ממשלתית ששמה 1MDB (ראשי התיבות של Malaysia Development Berhad). יותר ממיליארד דולר העבירה מלזיה עצמה לקרן, שגייסה בכמה הנפקות לפחות 6.5 מיליארד דולר נוספים באג”ח. הכסף הזה היה אמור לשמש להשקעה בשיתופי פעולה גלובליים, שיתרמו לשגשוג כלכלת המדינה.
בשנה האחרונה התברר, לאחר חקירה אינטנסיבית של משרד המשפטים האמריקאי, שקרן 1MDB הביאה לשגשוג בעיקר של נג’יב עצמו, שמינה את עצמו ליו"ר הקרן, ולפריחה כלכלית אדירה של מקורביו. דמות המפתח החמקמקה בסיפור מסמר השיער הזה היא ג'ו לואו, צעיר מלזי שאפתן בן 35. לואו הוא חבר קרוב של ריזא עזיז, שהוא גם בנו של ראש הממשלה נג’יב מאשתו השנייה. ב־2005 השלים לואו את חוק לימודיו בבית הספר למינהל עסקים וורטון, וכעבור ארבע שנים נכנס, בעזרת עזיז, למעגל הפנימי של אנשי ראש הממשלה.
לואו שימש יועץ לא פורמלי של נג’יב ושל הקרן, והביא לשולחן את העסקה הראשונה שלה: מיזם אנרגיה משותף עם PetroSaudi, חברת שירותי נפט שיושבת בלונדון. אחד מבעליה של פטרו־סעודי הוא הנסיך טורקי בן־עבדאללה, בנו השביעי של מלך סעודיה, מיליארדר אקסצנטרי שחיבתו לזהב הביאה אותו בין היתר לצפות את צי מכוניות הפאר שלו במתכת הנוצצת.
בסיפור הזה דבר לא נעשה בדרך הישנה והטובה. העסקה לא נסגרה חלילה בחדר ישיבות, עם עורכי דין ולחיצות יד פורמליות. במקום זאת, ראש הממשלה נג’יב, היועץ לואו ובעלי פטרו־סעודי נפגשו להיכרות על מגה־יאכטה באורך 92 מטר, מול חופי מונקו, כשהם לובשים מכנסיים קצרים וחובשים כובעי בייסבול. חודש בלבד אחר כך, במהירות יוצאת דופן, הושלמה העסקה, ומיליארד דולר במזומן עזבו את חשבון הקרן המלזית: 300 מיליון דולר לחשבון הבנק של המיזם המשותף, ו־700 מיליון דולר לחשבון בנק שוויצרי של חברת קש שרשומה באיי סיישל. לפי משרד המשפטים האמריקאי, החברה נשלטת על ידי לואו. בשנתיים הבאות תלווה הקרן המלזית עוד 830 מיליון דולר למיזם המשותף, וחלק ניכר גם מהם, באותה שיטה, יעשה את דרכו לחשבונות קש בשליטת לואו, ומשם לחשבונות הבנק של אנשי פטרו־סעודי, של ראש הממשלה נג’יב ושל מקורביו.
ייתכן שהמעילה הגרנדיוזית לא היתה נחשפת עדיין, אילו האנשים שהכסף זרם לחשבונותיהם היו מהזן הצנוע מעט יותר. אלא שהם היו ההפך הגמור. הכסף של אזרחי מלזיה מימן לראש הממשלה ולחבורה שהקיפה אותו אורח חיים ראוותני להחריד: פנטהאוז בבניין טיים וורנר במנהטן שעלה 30 מיליון דולר, דירת קונדו בפארק לורל במנהטן ב־33 מיליון דולר, עוד פנטהאוז במנהטן ב־51 מיליון דולר, אחוזה בבוורלי הילס ב־31 מיליון דולר, בית בלוס אנג'לס שעלה כמעט 40 מיליון דולר, טאון־האוס בלונדון ב־42 מיליון דולר, מטוס מנהלים פרטי של חברת בומברדייה ב־35 מיליון דולר, ציורים של ואן גוך ומונה בכמעט 100 מיליון דולר וחברת הפקות הוליוודית נוצצת.
מי שעוררה את חשדם של המלזים היתה דווקא רוסמה מנסור (Rosmah Mansor), אשתו השנייה של ראש הממשלה ואמו של עזיז, מפיק הסרטים הצעיר. ראשה וזרועותיה אולי היו מכוסים בקפדנות לפי מצוות האסלאם האדוק, אך היא נשאה תיקי הרמס, ענדה תכשיטי יוקרה ולבשה מותגי־על שצרמו לעין במדינתה הענייה. צעירים מלזים, שיצאו לרחובות במחאה על השחיתות, תהו כיצד מימנה את הקניות הללו. החקירה של משרד המשפטים האמריקאי העלתה שמנצור בזבזה לפחות 6 מיליון דולר מחשבונות בנק שהתמלאו בכספי הקרן הממשלתית.....
על אף כל מופעי הראווה הללו, פרשת הקרן המלזית התפוצצה בסופו של דבר בגלל מנכ”ל כועס שידע יותר מדי. בפברואר 2015 התגלע סכסוך כספי בין חאבייר ג'וסטו, מנכ"ל פטרו־סעודי, לבעלי החברה. הפער היה משהו כמו 4.5 מיליון דולר, אבל הבעלים סירבו לשלם, וג’וסטו הזועם עזב עם עותק של כל הנתונים שנשמרו על שרת החברה ומסר אותם לעיתונאית הבריטית וחושפת השחיתויות קלייר רוקסל בראון.
במקביל החלה 1MDB להעסיק את התקשורת והציבור במלזיה, שתהו איך ייתכן שב־2009 היו לה יותר ממיליארד דולר להשקיע במיזמים שייצרו עוד כסף, ובחלוף חמש שנים היא שקועה בחובות עתק: ההשקעות לא הניבו תשואה, כספי האג"ח שגויסו התפזרו, והקרן ביקשה מהפרלמנט הזרמת מיליארדים כדי לשלם ריבית על האג"ח. כשהציבור דרש הסברים התברר שהיא מעולם לא פרסמה דיווח כלשהו.....
הפרשה כולה עוד רחוקה מלגווע. גלי ההדף שלה עשויים להיות גבוהים במיוחד ולטלטל גם את השלטון במלזיה. בינתיים היא מוכיחה פעם נוספת שבמקום שבו יש כסף גדול, לעולם יימצא בעל התפקיד שתמורת טיסה לקרב איגרוף או צילום עם ליאונרדו דיקפריו, יגמיש את החוקים.
כתבה בעיתון כלכליסט החושפת פרשת הונאה בכספי העם המלזי ע"י ראש הממשלה הנבחר, בנו, אשתו, וחברים...ואיך מצוי השחקן ליאונדו דה קפריאו בשוליה.
שווי הגניבה כ- 6 מיליארד דולר, סכסוך על "כסף קטן" של אחד הנוכלים בסעודיה הביא לחשיפתה.
למאמר המעניין - http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3702418,00.html
חלק גדול מהכסף הגנוב שימש לרכישות של דירות וחוילות במאות מיליוני דולרים ברחבי ארה"ב.
פרקים נבחרים מהמאמר :
הכסף עובר לאיי סיישל
ב־2009 הוביל נג'יב ראזאק (Najib Razak) את מפלגתו, הארגון הלאומי של מלזיה המאוחדת, לניצחון בבחירות ומונה לראש הממשלה. הניצחון שלו היה צפוי: אביו היה ראש ממשלה אהוב, והוא עצמו פעיל בפוליטיקה מאז גיל 23. נג’יב מילא שורה ארוכה של תפקידים בממשלה בשני העשורים האחרונים, בהם שר הביטחון, שר החינוך ושר האוצר — שהוציא את מלזיה מהמשבר הפיננסי של 2008. הציבור במדינה הדרום־מזרח אסייתית אהב את המדיניות הליברלית שלו, ששמה דגש על תקשורת ישירה בין הממשל לאזרח ועל צמיחה כלכלית, שהיתה כה נחוצה למדינה המתפתחת.
לאחר היבחרו, וכדי לקדם את הצמיחה, הקים נג’יב קרן השקעות ממשלתית ששמה 1MDB (ראשי התיבות של Malaysia Development Berhad). יותר ממיליארד דולר העבירה מלזיה עצמה לקרן, שגייסה בכמה הנפקות לפחות 6.5 מיליארד דולר נוספים באג”ח. הכסף הזה היה אמור לשמש להשקעה בשיתופי פעולה גלובליים, שיתרמו לשגשוג כלכלת המדינה.
בשנה האחרונה התברר, לאחר חקירה אינטנסיבית של משרד המשפטים האמריקאי, שקרן 1MDB הביאה לשגשוג בעיקר של נג’יב עצמו, שמינה את עצמו ליו"ר הקרן, ולפריחה כלכלית אדירה של מקורביו. דמות המפתח החמקמקה בסיפור מסמר השיער הזה היא ג'ו לואו, צעיר מלזי שאפתן בן 35. לואו הוא חבר קרוב של ריזא עזיז, שהוא גם בנו של ראש הממשלה נג’יב מאשתו השנייה. ב־2005 השלים לואו את חוק לימודיו בבית הספר למינהל עסקים וורטון, וכעבור ארבע שנים נכנס, בעזרת עזיז, למעגל הפנימי של אנשי ראש הממשלה.
לואו שימש יועץ לא פורמלי של נג’יב ושל הקרן, והביא לשולחן את העסקה הראשונה שלה: מיזם אנרגיה משותף עם PetroSaudi, חברת שירותי נפט שיושבת בלונדון. אחד מבעליה של פטרו־סעודי הוא הנסיך טורקי בן־עבדאללה, בנו השביעי של מלך סעודיה, מיליארדר אקסצנטרי שחיבתו לזהב הביאה אותו בין היתר לצפות את צי מכוניות הפאר שלו במתכת הנוצצת.
בסיפור הזה דבר לא נעשה בדרך הישנה והטובה. העסקה לא נסגרה חלילה בחדר ישיבות, עם עורכי דין ולחיצות יד פורמליות. במקום זאת, ראש הממשלה נג’יב, היועץ לואו ובעלי פטרו־סעודי נפגשו להיכרות על מגה־יאכטה באורך 92 מטר, מול חופי מונקו, כשהם לובשים מכנסיים קצרים וחובשים כובעי בייסבול. חודש בלבד אחר כך, במהירות יוצאת דופן, הושלמה העסקה, ומיליארד דולר במזומן עזבו את חשבון הקרן המלזית: 300 מיליון דולר לחשבון הבנק של המיזם המשותף, ו־700 מיליון דולר לחשבון בנק שוויצרי של חברת קש שרשומה באיי סיישל. לפי משרד המשפטים האמריקאי, החברה נשלטת על ידי לואו. בשנתיים הבאות תלווה הקרן המלזית עוד 830 מיליון דולר למיזם המשותף, וחלק ניכר גם מהם, באותה שיטה, יעשה את דרכו לחשבונות קש בשליטת לואו, ומשם לחשבונות הבנק של אנשי פטרו־סעודי, של ראש הממשלה נג’יב ושל מקורביו.
ייתכן שהמעילה הגרנדיוזית לא היתה נחשפת עדיין, אילו האנשים שהכסף זרם לחשבונותיהם היו מהזן הצנוע מעט יותר. אלא שהם היו ההפך הגמור. הכסף של אזרחי מלזיה מימן לראש הממשלה ולחבורה שהקיפה אותו אורח חיים ראוותני להחריד: פנטהאוז בבניין טיים וורנר במנהטן שעלה 30 מיליון דולר, דירת קונדו בפארק לורל במנהטן ב־33 מיליון דולר, עוד פנטהאוז במנהטן ב־51 מיליון דולר, אחוזה בבוורלי הילס ב־31 מיליון דולר, בית בלוס אנג'לס שעלה כמעט 40 מיליון דולר, טאון־האוס בלונדון ב־42 מיליון דולר, מטוס מנהלים פרטי של חברת בומברדייה ב־35 מיליון דולר, ציורים של ואן גוך ומונה בכמעט 100 מיליון דולר וחברת הפקות הוליוודית נוצצת.
מי שעוררה את חשדם של המלזים היתה דווקא רוסמה מנסור (Rosmah Mansor), אשתו השנייה של ראש הממשלה ואמו של עזיז, מפיק הסרטים הצעיר. ראשה וזרועותיה אולי היו מכוסים בקפדנות לפי מצוות האסלאם האדוק, אך היא נשאה תיקי הרמס, ענדה תכשיטי יוקרה ולבשה מותגי־על שצרמו לעין במדינתה הענייה. צעירים מלזים, שיצאו לרחובות במחאה על השחיתות, תהו כיצד מימנה את הקניות הללו. החקירה של משרד המשפטים האמריקאי העלתה שמנצור בזבזה לפחות 6 מיליון דולר מחשבונות בנק שהתמלאו בכספי הקרן הממשלתית.....
על אף כל מופעי הראווה הללו, פרשת הקרן המלזית התפוצצה בסופו של דבר בגלל מנכ”ל כועס שידע יותר מדי. בפברואר 2015 התגלע סכסוך כספי בין חאבייר ג'וסטו, מנכ"ל פטרו־סעודי, לבעלי החברה. הפער היה משהו כמו 4.5 מיליון דולר, אבל הבעלים סירבו לשלם, וג’וסטו הזועם עזב עם עותק של כל הנתונים שנשמרו על שרת החברה ומסר אותם לעיתונאית הבריטית וחושפת השחיתויות קלייר רוקסל בראון.
במקביל החלה 1MDB להעסיק את התקשורת והציבור במלזיה, שתהו איך ייתכן שב־2009 היו לה יותר ממיליארד דולר להשקיע במיזמים שייצרו עוד כסף, ובחלוף חמש שנים היא שקועה בחובות עתק: ההשקעות לא הניבו תשואה, כספי האג"ח שגויסו התפזרו, והקרן ביקשה מהפרלמנט הזרמת מיליארדים כדי לשלם ריבית על האג"ח. כשהציבור דרש הסברים התברר שהיא מעולם לא פרסמה דיווח כלשהו.....
הפרשה כולה עוד רחוקה מלגווע. גלי ההדף שלה עשויים להיות גבוהים במיוחד ולטלטל גם את השלטון במלזיה. בינתיים היא מוכיחה פעם נוספת שבמקום שבו יש כסף גדול, לעולם יימצא בעל התפקיד שתמורת טיסה לקרב איגרוף או צילום עם ליאונרדו דיקפריו, יגמיש את החוקים.