נורית שתהי בריאה ../images/Emo13.gif
איך את נוגעת בכל הנושאים ה"חמים" של חיי. (אגב, זאת אני "מתביישת", שיניתי לניק אופטימי
) הפער בין מה ששאפתי להיות לבין מה שאני היום הוא תהומי. למעשה אני ההיפך הגמור ממה שרציתי, אני יותר נכון "רציתי". הבעיה מתחילה כאשר הגבול בין רצון לתחושת חובה של "צריך" לא ממש ברור. למשל עד היום אני מתביישת שאין לי תואר, ובכלל רציתי שיהיה לי תואר שני בפסיכולוגיה, זאת פנטזיה שלי, אבל יש לי חרדת בחינות וגם אני עדיין גרה עם ההורים ואיני בחורה עצמאית כלל. מטען העבר שלי כולל משבר התפתחותי שבגללו לא התגייסתי, דיכאון והפרעת אכילה, החיים לא זרמו כ"כ פשוט כמו שקיוויתי ותכננתי שיהיו. האם אני רוצה תואר מרצון טהור? או האם אני "צריכה" תואר בשביל לשקם את ההערכה העצמית שלי? לפעמים אני מרגישה שאני "חייבת" שיהיה לי תואר כדי שארגיש אינטילגנטית. זה נכון גם לגבי כל "רצון" אחר. עד כמה אנחנו באמת רוצים דברים מתוך עצמנו ועד כמה זה רצון שהתעצב ע"י השפעות חברתית/הוריות? לרצות רזון- האמנם? האם באמת היינו רוצות להיות רזות אם לא היו מפמפמים לנו שרזה זה יפה (מה שלא בהכרח נכון). האם אנחנו בוחרים ללמוד מה שבאמת מרתק אותנו או חולמים על תואר במשפטים כי זה מאוד "נחשב"? האם אנחנו רוצות להיות אמהות? רוצות להתחתן? במחשבה ראשונה הרבה אנשים יקפצו יגידו כן, אבל לא בהכרח, בכלל לא. הדבר היחידי שכולם היו רוצים בוודאות זה יציבות כללית. כדי שיהיה זמן ופנאי וגמישות לחקור את הרצונות שלנו. אך מכיוון שלרובנו חופש כלכלי אינו בנמצא ישנו האילוץ לעשות פשרות בחיים. ללמוד משהו כדי לעבוד ולא דווקא מה שהיינו רוצים ללמוד, וכנ"ל לגבי עבודה. לגבי אמהות אני לא האדם המתאים להרחיב על כך. מעולם לא שאפתי להיות אמא. זה לא משהו שאני רואה בו מטרה בחיים. להיפך, לא רוצה להיות אמא מתוך בחירה, ממקום שמודע לגודל האחריות שיש בלגדל ילד. אבל כבר שמעתי נשים נעירות מדברות על כך שהן רוצות להתחתן ולהביא ילדים כאילו שמדובר בעוד מטרה ברשימה של מטרות שעליהן הן צריכות/רוצות לסמן V במהלך החיים. לרוב אנשים לא עוצרים לחשוב מה הם באמת רוצים, הם מרגישים שהם רוצים/חייבים/צריכים את אותו הדבר בו-זמנית. ההפרדה אינה כה ברורה, חוץ מהתחום הכלכלי כאמור, ששם זה ברור שכסף זה חייבים, כי אין ברירה. ולכן גם רוצים אותו כ"כ. הסתירה הובנה?
ככה העולם פועל. נקודה נוספת להצטלבות שקיימת בין "רוצה" ל"צריך" הוא שהרצון הוא ביטוי מופשט ואילו בפועל להגשמת כל רצון צריך לבצע הרבה מאוד "צריכים" "וחייבים" בדרך. למשל אם אני רוצה תואר (ואני באמת רוצה) אז אני
צריכה לגשת להמון מבחנים ולהגיש עבודות כתובות ואת זה אני לא רוצה (מעורר בי חרדה). כלומר את המטרה הסופית אני רוצה, אבל לעבור את המסלול שסללו לעבר המטרה הזו אני לא רוצה. הייתי מעדיפה ללמוד בלי מבחנים, מתוך חופש חווייתי. העולם לצערי לא פועל כך.. הקימו מוסדות ומסגרות לכל דבר, סרגלי מדידה והשוואות ובחלל במקום שיהיה אויר צח נושבת רוח תחרותית (שאני שונאת). כך שהרצון המופשט בעולם הרוחני שלי מתרגם את עצמו בעולם המעשי לאי רצון עקב הנסיבות. לגבי הפער, האם הוא נסבל? לא כ"כ. קשה לי עם הידיעה שלא ממשתי את עצמי בשום צורה. אבל את יודעת מה? חכם מי שאמר שעדיף להנות ממה שיש במקום לסבול ממה שאין. מקנאה במי שיודע ליישם את הגישה הזאת. הוא העשיר והממומש מכולם.
