ה צ י ל ו !!!!!

[אבא של טום]

ה צ י ל ו !!!!!

טום בן שנתיים וחצי.עד היום למעט בחודשיו הראשונים לחייו לא היו לנו בעיות כלל בהרדמתו בערב ואפילו בד``כ בשעות מוקדמות(עד גיל שנה וחצי בשעה 19:00,ועד היום בערך בין 20:00-20:30). הכל התחיל בליל יום ראשון-טום התמרד לנו בצורה שלא ראינו מעולם-הוא סירב לישון ושום טריק מוכר שעוזר לו להירדם לא עזר.זה לקח לנו בערך שעתיים וגם בלילה שנתו לא היתה נוחה והוא התעורר מ``ס פעמים. ומאותו יום כבר 5 לילות שהוא נלחם וצורח ובוכה ולסירוגין משנה טקטיקה וקורא לנו``אבא/אמא בוא/י אליי``בערך 20 פעם בדקה ברצף. היום היה השיא-כל יום שישי אנו אוספים אותו מהגן והוא ללא שינת הצהריים שותה בקבוק באוטו ובמקרה הטוב מחזיק מעמד עוד 2 דקות נסיעה ואז נרדם. שינה שמחזיקה אותו אחרי המעבר למיטתו עוד שעה וחצי בערך. היום אחרי נסיעה (ושינה )של 10 דקות איך שבאה אישתי להכניס אותו למיטה הוא החל במאבקו לשיחרור מהעול(שינה). עליי לציין כי טום מתאושש ממחלה קשה יחסית(אפשטיין בר וירוס)ובזמן זה הוא נהג להירדם עם אימו במיטה או שהיא היתה נכנסת איתו למיטתו. עוד אציין ואומר שעברו כ 10 ימים בהם טום התאושש ונרדם ברובם לבדו כתמיד. כדאי להוסיף כי טום יירדם מיד אם ייכנס למיטתנו או לחילופין אישתי תיכנס איתו למיטה. מה עושים? תודה מראש.

 

[גרא.]

ראשית,לא נכנעים ללחץ שהוא מפעיל...

אבא של טום,כפי שאתה מתאר,טום רכש הרגלי שינה נכונים עד שחלה,ואז חזר לישו במיטתכם,או עם אימו במיטתו,עד שהבריא.,אז בתקופה של כעשרה ימים התאושש,ונרדם,כדברייך,ברובם בעצמו.לפתע ``התמרד``,ונאבק בכם עלמנת לחזור לישון במיטתכם,או עם אימו.נראה לי שהשנוי בהתנהגותו של טום,נובע כתופעת לוואי לרווח המשני ש``הפיק`` ממחלתו,דהיינו,בגלל שבתקופת המחלה,חזר לישון במיטתכם,או עם אימו,הוא למד,כי ``כדאי`` לו להיות חולה,וכי הוא יכול כנראה לקבל את מבוקשו,כדבריך,תלוי בטקטיקה שהוא נוקט.אין לי ספק,שאתם חייבים להאבק,עימו,להתנהג באסרטיביות,ולא לוותר לו.גם כשבוכה,מ`זה בוכה,צורח, צריך לחרוק שיניים,וכבר הצעתי פעם להורים לקנות אטמי אוזניים..לא להשבר נוכח הבכי ההיסטרי שלו.כאשר הוא יבין,מהנסיון,שדרך הבכי אינו משיג את מבוקשו,הוא הדרגתית,יחדל להשתמש בו.כמו כן,כדאי להקנות לו הרגלי שינה.כלומר,בשעה קבועה,נכנס/מוכנס לחדרו,אני מבין שהוא עדיין בלול.נכון? כדאי להחליף לו את הלול למיטת נוער,ובטקס משפחתי,להפוך אותו לילד בוגר. בוגר,ולא גדול.מילד בוגר אפשר לצפות מהרבה,וגם הוא ישמח להיות כזה.אז המטרה,חחמד אותו בהדרגה להרדם לבדו בחדר.טקס,או ריטואל,בו הילד נרדם רק עם,או בנוכחות אימו,יוצר התנייה להרדמות.וכאשר הוא מתעורר בלילה,הוא מתקשה להרדם לבד,וזקוק שוב לאותו הטקס.לכן הוא צורח.אם וכאשר ילמד להרדם לבד,כילד בוגר,אחרי שילמד לשלוט במורה הלילה שלידו,הוא עשוי פחות ןפחות להזדקק לכם כדי להרדם.קל וחומר כשהוא יתחיל להבין שבמאבקי השליטה ביניכם.אתם החזקים.לסכום,אין מה להבהל מבכי/צרחות,תנו לו לבכות עד שיירגע.אפשר לבוא לראות מה שלומו,לא כתגובה לצרחות.אלא רק שהוא רגוע.נסו

 

[אבא של טום]

תודה לך

בינתיים בימים האחרונים הצלחנו לפתח טקס קטן אשר למורת רוחי רק אני מצליח לקיימו בעוד אישתי ``לא מצליחה ``(מעניין למה?!). הטקס כולל את הקראת הסיפור(מה שהיה גם בעבר) ואז אני לוקח אותו על ידיי ותוך כדי שירה של ``נומינומי`` ונידנוד הוא מתחיל לגלות סימני הירדמות ולאחר כ 2 דקות כאלה (וזה לא קל הוא כבר שוקל ...)אני מניח אותו במיטתו ויוצא גם אם עיניו עדיין פקוחות והוא נרדם כמעט מייד. נכון שהוא עדיין מבקש להתמרד אבל אני מאוד אסרטיבי ואז הוא נסוג מבקשתו. רציתי לשאול אותך האם זה עדיין יהיה נכון להעבירו למיטת נוער אם אנו גם עוברים דירה בסוף החודש? השינויים הללו לא יהיו דרסטיים יותר מדי? תודה לך.

 

[lmerav]

רק לציין

שאת בני באמת הרגלנו לישון בשמונה וחצי מגיל שנה (היום בן שנה וחצי) עד גיל שנה ישן בשבע וחצי. אבל למרות ההרגל אביו לא הרפה ולא ויתר לו- מה שיאמר לזכותו. ובשמונה וחצי בדיוק אביו היה מניח אותו במיטה אחרי צחצוח שיניים ושטיפת פנים וידיים ובאמת לפעמים הוא עדיין מיבב כשמניחים אותו אבל בדיוק לדקה ונרדם מיד ! (עבד קשה מאוד אז לא פלא...) ולמרות היבבות אביו לא רץ אליו מיד למרות שחשב על כך הרבה ורצה מאוד כי קשה לשמוע בכי של ילד.. מירב