ה ת י י ע צ ו ת .

[התפיסה האחרת]

ה ת י י ע צ ו ת .../images/emo41.gif

אני מניחה שרובכם לוחמים. מתחילים או ותיקים. . . ובתור אחת שנמצאת על פרשת דרכים אני רוצה לדעת על מה אתם נלחמים? ושאלת השאלות - איך אקבע בעבורי מהי המטרה, כלומר מהי המלחמה האישית שלי. איך עשיתם את זה אתם? שתפו.

 

[אשכר]

תוכלי לענות על השאלות האלה?

1. האם משהו מפריע לך בחיים (חסר לך משהו / עודף לך משהו / מציק לך...) ? מהו? 2. מה מונע ממך לשנות את המצב הזה? אין צורך שתעני כאן - מספיק שיהיה לך מושג לעצמך. כשתעני - אני אמשיך

 

[התפיסה האחרת]

תשובה..

אני לא ארחיב יותר מדי בדיבור אבל מה שאני כן יכולה להגיד הוא שכשאני רואה אנשים, אני רואה אצל כל אחד מהם משהו ספציפי שהם אוהבים לעשות כדרך קבע. תחביב/ עבודה/ עיסוק. זה המשהו הזה שגם ממלא להם את החלל הריק הזה, הם גם לא סובלים מרגשות אשם שיכלו לעשות משהו שכביכול נחשב יותר מועיל כי הם יודעים שזה זה. ובוא זמנית הם לא סובלים מחוסר מוטיבציה כשהם ניגשים אליו.

 

[אשכר]

אני שאלתי עלייך, לא על אחרים

 

[התפיסה האחרת]

............

אני מנסה להסביר לך שזה מה ש-א-נ-י מחפשת.

 

[אשכר]

"אני רוצה לדעת על מה אתם נלחמים?"

ה"לחימה" היא לא להכנע, ולא להפסיק את החיפוש, וכן להשתפר, וכן להנות, וכן לחיות חיים מלאים. להיות כל הזמן כאן ועכשיו וקשוב ומתמודד -- דומה (או זהה) למצב אידאלי של לוחם, שמשתנה בהתאם למצב. לוחם, לפי מה שאני מבין, יודע שכל התמודדות היא כמו קרב על החיים, ומבצע את החלק שלו באופן הטוב ביותר, כי בזה תלויים החיים שלו. אני מקווה שלא עשיתי סלט.

 

[אשכר]

"איך אקבע בעבורי מהי המטרה"

אני מציע שלא תקבעי לעצמך מטרה כזאת. ברגע שקובעים מטרה, מתעלמים מהחיים עצמם, שקורים לך כל רגע ורגע. לא רק זה, אלא גם כמעט כל המטרות שאת יכולה לחשוב עליהן הגיעו אליך מאנשים אחרים, שהמציאו אותם מתוך איך שהם ראו את החיים שלהם. תארי לעצמך, שאת קובעת לעצמך מטרה X, ואז אחרי 40 שנה מגלה שכל חייך חיית לפי משהו שאמא שלך ראתה באופרת סבון, ופספסת את החיים עצמם.

 

[התפיסה האחרת]

זה למה..

אני מחפשת כ``כ הרבה. כי אני רוצה שזה יבוא ממני וימלא אותי כמושתיארתי לך ב`תשובה` ולא יודעת איך מוצאים.

 

[אשכר]

זה ימלא אותך?

נראה לי שעיסוק מסויים ממלא אותך אם את נהנית מה"איך", ולא בגלל ה"למה". בגלל הסיבה הזאת, זה לא ממש חשוב מה את עושה, כל עוד את יודע להנות מהדרך ואופן העשייה. לדוגמא, אדם יכול לאפות לחם בגלל שהוא רוצה שיהיה 100 לחמים מחר בבוקר. הוא עובד ועובד ולמחרות בבוקר יש לו 100 לחמים, אבל מיד אחר כך הוא מרגיש ריקנות כי אז מה אם יש לו 100 לחמים? ומה היה אתמול בלילה? באותה מידה הוא יכול להנות מפעולת הלישה, מהריחות, מתנוחת העמידה שלו, מהאתגר בלמצוא את כמות השמרים והתזמון בהתפחתם, ואז לא חשוב כמה לחמים היו לו בבוקר - הוא היה מרוצה ו"מלא" כי הוא חי מתוך עניין והנאה כל הלילה. זה בערך.

 

[מיכל הררי]

הי ../images/Emo24.gif

את שואלת איך להשיג את זה עבור עצמך? "שכשאני רואה אנשים, אני רואה אצל כל אחד מהם משהו ספציפי שהם אוהבים לעשות כדרך קבע. תחביב/ עבודה/ עיסוק. זה המשהו הזה שגם ממלא להם את החלל הריק הזה, הם גם לא סובלים מרגשות אשם שיכלו לעשות משהו שכביכול נחשב יותר מועיל כי הם יודעים שזה זה. ובוא זמנית הם לא סובלים מחוסר מוטיבציה כשהם ניגשים אליו."

 

[התפיסה האחרת]

כן.

 

[מוקי הכלבלב]

אהם.

אני לא יודע אם אני נחשב לוחם, מתחיל או ותיק, אבל אני יכול להגיד שאני נלחם בעיקר על עצמי, על להיות אני, על לא להיכנע לדברים שעלולים להחליש אותי או להטות את חיי ממסלולם, על לחפש את המסלול האמיתי שלי, את החיים האמיתיים שלי, את איך היום הזה צריך להיראות בשבילי, את איך הדקה הזאת צריכה להיראות בשבילי, בכל רגע ורגע. משהו כזה. נראה לי שזה בעצם התחיל מאז שאני ילד קטן, באיזו שהיא צורה.

 

[wolfbrother27]

הדרך...

אחות לוחמת יקרה, המלחמה המתנהלת בליבו ובנפשו של לוחם הינה מלחמה מתמדת כנגד האפלה הרוחשת קודם כל במרכז הוויתו. רק כאשר אתה מזהה את האפלה הפנימית, אתה יכול לחיות איתה מבלי שהיא תגרום לך לעשות דברים שאחר כך תצטער עליהם. מלחמה נוספת שלוחם לוקח בה חלק היא המלחמה כנגד האפלה החיצונית, הרוע. אדם שצועד בנתיב הלוחם ושהצליח להגיע לשלמות עצמית ולאיזון, יכול להפיץ אור ולגרש אפלה מליבם של הסובבים אותו. הכי חשוב לזכור שלוחם תמיד יקשיב לאינטואיציה שלו ויפעל על פיה אפילו כשזה מנוגד להגיון.