יוסף בן דוד שוורץ
New member
ה 29 בנובמבר 1947
כ"ט בנובמבר. היום מבקשים קברניטי מדינת ישראל מהעם הפלסטיני לקבל את הרעיון כי מדינת ישראל היא המדינה של העם היהודי העולמי, דהינו לא רק לקבל את נוכחותם של הישראלים, אלא לקבל את הלגיטימיות של הרעיון הציוני המשיחי. לרוע המזל יש כיום קבוצות הקשורות באוריינטציה הפרו אמריקאית של אבו מאזן, הטוענות כי לפי תוצאת המבחן-הסבל של העם הפלסטיני במשך ששים שנה, על הפלסטינים היה לקבל את תוכנית החלוקה. אולם טיעון זה של התוצאה, אינו הוכחה לכך שאם העם הפלסטיני היה מקבל את החלוקה מדינה פלסטינית הייתה קמה או כי המלחמות והכיבושים היו נמנעים.. מבחינה מתודולוגיית תוצאה של כשלון אינה מוכיחה כי ההתנגדות למעשה מסוים אינה מוצדקת.. זאת גם טענה מוזרה למי שמכיר את ההיסטוריה של היהודים למשל. האם העובדה כי מרד גטו וארשה הביא למות כל הלוחמים מעיד שלא היה מוצדק? שאם המורדים לא היו נלחמים, המשטר הנאצי לא הי ה משמיד אותם? אין ספק כי המהפכה הבולשביקית בסופו של דבר חוסלה, על ידי הפלישה האימפריאליסטית שיצרה את התנאים לקונטר המהפכה הסטליניסטית שמחצה את הדמוקרטיה המהפכנית, האם זה מוכיח כי הבולשביקים טעו כאשר ב1917 הם עמדו בראש מהפכה של פועלים? אין ספק כי הקומונה הפריסאית נוצחה, האם פירושו של דבר שלא היה צריך לתמוך בה? נימוק זה עוד יותר מוזר מזווית הראיה של הציונים הטוענים למיתוס כי הם המשכם ההיסטורי של היהודים הקדמונים. האם המרד נגד הרומאים לא היה מוצדק? אם הוא לא היה מוצדק והאימפריה הרומאית היא שצדקה, הרי מבחן התוצאה מוכיח כי היהודים בחרו לגלות מארצם. אם כן מהי הזכות שלהם לטעון לזכות לשיבה לארץ זו? כל מי שמכיר את היסטוריה של עמים כבושים יודע כי לא אחת מאבקים אלו נכשלו עד לפעם שבו הם ניצחו. האם על כן כל המרידות הקודמות לא היו מוצדקות? המרד של העבדים בראש ספרטקוס כנגד רומא ניכשל האם פירושו של דבר כי הוא לה היה צודק? כי על העבדים היה לקבל את גזר דינם בהכנעה? מרידות של עבדים בארצות הברית ניכשלו פעמים רבות, אולם בסופו של דבר הם שוחררו במהפכה-מלחמת האזרחים בה נלחמו השחורים מלחמת גבורה למרות האפליה שסבלו ממנה בתוך צבא הצפון. למעשה מי שטוען כי הפלסטינים לא צדקו כאשר דחו את חלוקת הארץ משום הנכבה, למעשה מצדיק את השיטה של הכוח הקיימת-האימפריאליזם שעמד מאחורי תוכנית החלוקה. הטיעון של הפלסטינים כי במקום חלוקת הארץ הייתה צריכה לקום מדינה אחת בה ליהודים החיים בה ולהם בלבד הזכויות הדמוקרטיות של שוויון אזרחי מבחינה מוסרית הוא שהיה צודק. וזאת מדוע? א. זכות ההגדרה העצמית היא הזכות של הרוב- שלהעם המקורי הכבוש ולא של המיעוט הקולוניאליסטי. המקרה של אלג'יריה, של רודזיה לשעבר של דרום אפריקה מוכיח זאת. ב. החלוקה לא הייתה צודקת משום שהיא העניקה למיעוט המתנחל 55 אחוז מאדמות הארץ בעוד לשני שליש-העם היליד, היא העניקה רק 45 אחוז. מדוע ניצחה התנועה הציונית? לכך היו מספר סיבות: א. כל המדינות האימפריאליסטיות כולל מה שנקרא "הגוש הקומוניסטי", עמדו מאחורי הציונות. ב. "הגוש הקומוניסטי" גם סיפק לתנועה הציונית נשק בו גברו על התנועה הלאומית הפלסטינית בנקל. ג. מדינות ערב לא היו אלא בובות של האימפריאליזם הבריטי והם כלל לא נכנסו למלחמה כדי למנוע את הקמתה של המדינה הציונית, אלא מתוך הסכסוכים הפנימיים בין מלכים ריאקציונרים. ד. מוסד השודדים הידוע כאו"ם יורשו של "חבר הלאומים" לו קרא לנין ובצדק "הטבח של הגנבים", דאג לתוצאות המלחמה בהתערבותו ובהכרזות הפסקת האש שהכריז על מנת להבטיח את כישלון הפלסטינים , הקמתה של מדינת ישראל ושמירה על המשטרים הערבים ה. לתנועה הפלסטינית לא הייתה הנהגה מהפכנית, אלא הנהגה מאוד שמרנית של המופת שחשש מפני גיוס ההמונים הפלסטינים והערבים .. ו. ו מערכת ההסברה האימפריאליסטית והציונית שקשרה את הקמת המדינה הציונית עם השואה היהודית, כאשר היא מסתירה את חלקה של ההנהגה הציונית למותם של מיליונים של יהודים בתמיכתה בסגירת השערים לפני המוני היהודים לארצות הברית ולאנגליה או אוסטרליה. ז' העדר שמאל מהפכני בעל משקל בתוך היהודים "השמאל" בארץ המפלגה הקומוניסטית והשומר הצעיר ,היה פרו סטליניסטי והחלטת גרומיקו ששיקפה את המדינות של סטלין, קבע עבורו למרות שלפחות הנהגת המפלגה הקומוניסטית עד לנאומו הידוע( השני) של גרומיקו באו"ם דחתה את רעיון החלוקה וידע היטב למה הוא יביא. שמאל היחידי שנאבק כנגד הלוקה היו "הטרוצקיסטים" הליגה הקומוניסטית המהפכנית, בהנהגת טוני קליף,שהיה להם משקל מזעיר. 60 שנה לאחר הפשע מגלים לנו חוט מהאמת שהייתה ידוע להיסטוריונים רציניים מזה שנים רבות. האמת כי האו"ם המטבח של הגנבים ב1947 כלל לא תכנן להקים שתי מדינות. אלא מדינה ציונית בלבד אותה ביקש לחמש מכף רגל ועד הראש כדי להשתלט על הערבים. היום מופיעה כתבה בנושא זה בעיתון "הארץ" ובו מגלים לנו כי: ההיסטוריון ד"ר אלעד בן-דרור מאוניברסיטת "בר אילן" חקר בשנים האחרונות את המהלכים הדיפלומטיים של האו"ם אחרי החלטת החלוקה, במסגרת המרכז לחקר הדיפלומטיה ושיתוף הפעולה האזורי באוניברסיטת תל אביב. בשנה שעברה ישב בארכיון האו"ם וקרא מסמכים שהיו חסויים עד אז, המתעדים את דיוניה של ועדת הביצוע להגשמת תוכנית החלוקה. במחקרו חשף ממצא מעניין: האו"ם התכוון להקים ולאמן מיליציה יהודית ולחמש אותה בנשק, מטוסי קרב ושריוניות. "האו"ם זנח חצי מתוכנית החלוקה, כלומר את הרעיון של הקמת המדינה הערבית", מסביר בן דרור. לדבריו, הרעיון היה לבצע רק את הקמת המדינה היהודית. לפי תוכנית הוועדה, תפקידה העיקרי של המיליציה היהודית היה לכפות את מרותה של המדינה היהודית על הערבים שבשטחה. לפי מפת החלוקה, מספר הערבים במדינה היהודית היה כמעט זהה למספר היהודים. פיקוד המיליציה היה אמור להיות בפיקוח האו"ם, שהיה אמור למנות גם את המפקדים. הם שאלו, בין השאר, איך משתלטים על הבדווים בנגב, שיתנגדו להיות תחת ריבונות יהודית. לכן הם תכננו לצייד את המיליציה במטוסי קרב, לפי שיטות של הצבא הבריטי". וכך, מה שקבע בסופו של דבר את גבולותיה של המדינה היהודית היה מאזן הכוחות בשטח. "בן גוריון כותב למשה שרת שלא מעניינות אותו ההחלטות בדאונינג סטריט או באו"ם - מה שיקבע זה כמות הנשק שתהיה לנו", אומר בן דרור. "במארס 1948 ההגנה מחליטה לכבוש את כל השטחים שהיו מיועדים להיות במדינה היהודית. באוגוסט 1947, כשהתפרסמה תוכנית החלוקה, היא הפתיעה לטובה את רוב הנהגת היישוב היהודי. אף על פי שבארץ היה רוב מובהק של ערבים, 64% מהשטח ניתנו למדינה היהודית.
כ"ט בנובמבר. היום מבקשים קברניטי מדינת ישראל מהעם הפלסטיני לקבל את הרעיון כי מדינת ישראל היא המדינה של העם היהודי העולמי, דהינו לא רק לקבל את נוכחותם של הישראלים, אלא לקבל את הלגיטימיות של הרעיון הציוני המשיחי. לרוע המזל יש כיום קבוצות הקשורות באוריינטציה הפרו אמריקאית של אבו מאזן, הטוענות כי לפי תוצאת המבחן-הסבל של העם הפלסטיני במשך ששים שנה, על הפלסטינים היה לקבל את תוכנית החלוקה. אולם טיעון זה של התוצאה, אינו הוכחה לכך שאם העם הפלסטיני היה מקבל את החלוקה מדינה פלסטינית הייתה קמה או כי המלחמות והכיבושים היו נמנעים.. מבחינה מתודולוגיית תוצאה של כשלון אינה מוכיחה כי ההתנגדות למעשה מסוים אינה מוצדקת.. זאת גם טענה מוזרה למי שמכיר את ההיסטוריה של היהודים למשל. האם העובדה כי מרד גטו וארשה הביא למות כל הלוחמים מעיד שלא היה מוצדק? שאם המורדים לא היו נלחמים, המשטר הנאצי לא הי ה משמיד אותם? אין ספק כי המהפכה הבולשביקית בסופו של דבר חוסלה, על ידי הפלישה האימפריאליסטית שיצרה את התנאים לקונטר המהפכה הסטליניסטית שמחצה את הדמוקרטיה המהפכנית, האם זה מוכיח כי הבולשביקים טעו כאשר ב1917 הם עמדו בראש מהפכה של פועלים? אין ספק כי הקומונה הפריסאית נוצחה, האם פירושו של דבר שלא היה צריך לתמוך בה? נימוק זה עוד יותר מוזר מזווית הראיה של הציונים הטוענים למיתוס כי הם המשכם ההיסטורי של היהודים הקדמונים. האם המרד נגד הרומאים לא היה מוצדק? אם הוא לא היה מוצדק והאימפריה הרומאית היא שצדקה, הרי מבחן התוצאה מוכיח כי היהודים בחרו לגלות מארצם. אם כן מהי הזכות שלהם לטעון לזכות לשיבה לארץ זו? כל מי שמכיר את היסטוריה של עמים כבושים יודע כי לא אחת מאבקים אלו נכשלו עד לפעם שבו הם ניצחו. האם על כן כל המרידות הקודמות לא היו מוצדקות? המרד של העבדים בראש ספרטקוס כנגד רומא ניכשל האם פירושו של דבר כי הוא לה היה צודק? כי על העבדים היה לקבל את גזר דינם בהכנעה? מרידות של עבדים בארצות הברית ניכשלו פעמים רבות, אולם בסופו של דבר הם שוחררו במהפכה-מלחמת האזרחים בה נלחמו השחורים מלחמת גבורה למרות האפליה שסבלו ממנה בתוך צבא הצפון. למעשה מי שטוען כי הפלסטינים לא צדקו כאשר דחו את חלוקת הארץ משום הנכבה, למעשה מצדיק את השיטה של הכוח הקיימת-האימפריאליזם שעמד מאחורי תוכנית החלוקה. הטיעון של הפלסטינים כי במקום חלוקת הארץ הייתה צריכה לקום מדינה אחת בה ליהודים החיים בה ולהם בלבד הזכויות הדמוקרטיות של שוויון אזרחי מבחינה מוסרית הוא שהיה צודק. וזאת מדוע? א. זכות ההגדרה העצמית היא הזכות של הרוב- שלהעם המקורי הכבוש ולא של המיעוט הקולוניאליסטי. המקרה של אלג'יריה, של רודזיה לשעבר של דרום אפריקה מוכיח זאת. ב. החלוקה לא הייתה צודקת משום שהיא העניקה למיעוט המתנחל 55 אחוז מאדמות הארץ בעוד לשני שליש-העם היליד, היא העניקה רק 45 אחוז. מדוע ניצחה התנועה הציונית? לכך היו מספר סיבות: א. כל המדינות האימפריאליסטיות כולל מה שנקרא "הגוש הקומוניסטי", עמדו מאחורי הציונות. ב. "הגוש הקומוניסטי" גם סיפק לתנועה הציונית נשק בו גברו על התנועה הלאומית הפלסטינית בנקל. ג. מדינות ערב לא היו אלא בובות של האימפריאליזם הבריטי והם כלל לא נכנסו למלחמה כדי למנוע את הקמתה של המדינה הציונית, אלא מתוך הסכסוכים הפנימיים בין מלכים ריאקציונרים. ד. מוסד השודדים הידוע כאו"ם יורשו של "חבר הלאומים" לו קרא לנין ובצדק "הטבח של הגנבים", דאג לתוצאות המלחמה בהתערבותו ובהכרזות הפסקת האש שהכריז על מנת להבטיח את כישלון הפלסטינים , הקמתה של מדינת ישראל ושמירה על המשטרים הערבים ה. לתנועה הפלסטינית לא הייתה הנהגה מהפכנית, אלא הנהגה מאוד שמרנית של המופת שחשש מפני גיוס ההמונים הפלסטינים והערבים .. ו. ו מערכת ההסברה האימפריאליסטית והציונית שקשרה את הקמת המדינה הציונית עם השואה היהודית, כאשר היא מסתירה את חלקה של ההנהגה הציונית למותם של מיליונים של יהודים בתמיכתה בסגירת השערים לפני המוני היהודים לארצות הברית ולאנגליה או אוסטרליה. ז' העדר שמאל מהפכני בעל משקל בתוך היהודים "השמאל" בארץ המפלגה הקומוניסטית והשומר הצעיר ,היה פרו סטליניסטי והחלטת גרומיקו ששיקפה את המדינות של סטלין, קבע עבורו למרות שלפחות הנהגת המפלגה הקומוניסטית עד לנאומו הידוע( השני) של גרומיקו באו"ם דחתה את רעיון החלוקה וידע היטב למה הוא יביא. שמאל היחידי שנאבק כנגד הלוקה היו "הטרוצקיסטים" הליגה הקומוניסטית המהפכנית, בהנהגת טוני קליף,שהיה להם משקל מזעיר. 60 שנה לאחר הפשע מגלים לנו חוט מהאמת שהייתה ידוע להיסטוריונים רציניים מזה שנים רבות. האמת כי האו"ם המטבח של הגנבים ב1947 כלל לא תכנן להקים שתי מדינות. אלא מדינה ציונית בלבד אותה ביקש לחמש מכף רגל ועד הראש כדי להשתלט על הערבים. היום מופיעה כתבה בנושא זה בעיתון "הארץ" ובו מגלים לנו כי: ההיסטוריון ד"ר אלעד בן-דרור מאוניברסיטת "בר אילן" חקר בשנים האחרונות את המהלכים הדיפלומטיים של האו"ם אחרי החלטת החלוקה, במסגרת המרכז לחקר הדיפלומטיה ושיתוף הפעולה האזורי באוניברסיטת תל אביב. בשנה שעברה ישב בארכיון האו"ם וקרא מסמכים שהיו חסויים עד אז, המתעדים את דיוניה של ועדת הביצוע להגשמת תוכנית החלוקה. במחקרו חשף ממצא מעניין: האו"ם התכוון להקים ולאמן מיליציה יהודית ולחמש אותה בנשק, מטוסי קרב ושריוניות. "האו"ם זנח חצי מתוכנית החלוקה, כלומר את הרעיון של הקמת המדינה הערבית", מסביר בן דרור. לדבריו, הרעיון היה לבצע רק את הקמת המדינה היהודית. לפי תוכנית הוועדה, תפקידה העיקרי של המיליציה היהודית היה לכפות את מרותה של המדינה היהודית על הערבים שבשטחה. לפי מפת החלוקה, מספר הערבים במדינה היהודית היה כמעט זהה למספר היהודים. פיקוד המיליציה היה אמור להיות בפיקוח האו"ם, שהיה אמור למנות גם את המפקדים. הם שאלו, בין השאר, איך משתלטים על הבדווים בנגב, שיתנגדו להיות תחת ריבונות יהודית. לכן הם תכננו לצייד את המיליציה במטוסי קרב, לפי שיטות של הצבא הבריטי". וכך, מה שקבע בסופו של דבר את גבולותיה של המדינה היהודית היה מאזן הכוחות בשטח. "בן גוריון כותב למשה שרת שלא מעניינות אותו ההחלטות בדאונינג סטריט או באו"ם - מה שיקבע זה כמות הנשק שתהיה לנו", אומר בן דרור. "במארס 1948 ההגנה מחליטה לכבוש את כל השטחים שהיו מיועדים להיות במדינה היהודית. באוגוסט 1947, כשהתפרסמה תוכנית החלוקה, היא הפתיעה לטובה את רוב הנהגת היישוב היהודי. אף על פי שבארץ היה רוב מובהק של ערבים, 64% מהשטח ניתנו למדינה היהודית.