רדיד משי,
או tissue-foil, מאוד שימושי במספר מצבים. ראשית, מכיוון שמכינים אותו באופן עצמאי, ניתן לשלב את הצבעים כרצוננו (לדוגמא: דף ירוק מצד אחד ואדום מצד אחר בשביל פרח עם עלים). בנוסף, הרדיד (אלומיניום) מאפשר לעצב את הדף כרצוננו. מה הכוונה? הכוונה היא שהדף יישאר בצורה שנקפל אותו. תכונה זו מאפשרת לקפל דגמים עם נפח, כמו שיובל ציין, וגם לבצי קיפולים מעוגלים ועדינים. היתרון של העדינות נפגע לא מעט בגלל אחד החיסרונות הבולטים של רדיד המשי, וזה הצורה ה"מקומטט" שלו - כמעט ולא ניתן להשיג מראה חלק באמת איתו. חסרון מרכזי נוסף הוא הקושי בקיפול. התכונה של הרדיד לא מאפשרת "להפוך" כיוון של קפל מסויים - כלומר, להפוך קפל עמק לקפל הר. תכונה זו חשובה בדגמים מסובכים יותר, בגלל כל השיקועים, שבהם תמיד חייבים לשנות את הכיוון של מחצית הקפלים. ניתן למזער את התכונה ע"י הקטנת אחוז הרדיד - כלומר, להדביק שתי שכבות דף משי מכל צד. כמובן, שכך הדף המתקבל גם יותר עבה. הפיתרון שבו אני נוהג להשתמש כדי להתגבר על הבעיה הוא להפוך את הדף כך שהקפל שאני רוצה לשנות יהיה קפל הר, ואז באמצעות הציפורן, לעבור עליו ולשטח אותו, וורק אז לקפל לצד השני. אם הקפל הוא קפל ארוך, אז ניתן גם למתוח את הקפל משתי קצוותיו, והוא יתיישר. ייתרון נוסף הוא היכולת "למחוק" קפלים, כפי שרמזתי לעיל, העובי הדק מאוד שלו, שמתאים אותו מאוד לדגמים מסובכים, החוזק שלו (הוא בד"כ לא ייקרע איפס שדף אוריגמי רגיל נקרע). וחיסרון נוסף הוא החיסרון שיובל ציין - צריך לעבוד בשביל להכין אותו. לגבי אופן ההכנה, ניתן לקרוא את המאמר, הכולל תמונות, שכתבתי באתר, תחת articles, וmaking tissue foil. כאמור, הגירסה העברית כרגע לא זמינה. לגבי הדבק, נהוג להשתמש בד"כ בדבק ספריי, בגלל הנוחות בשימוש וחוסר ה"התערבות" בתכונות הנייר. ישנם כמה סוגי דבק ספריי, וניתן למצוא אותם בחנויות לחומרי מלאכה (Ace) או בחנויות למוצרי אומנות (קרביץ). צריך לשים לב שישנם מספר איכויות של ה, ארמ, "פקק". אני לא מצאתי איפה זה רשום, אבל זה משפיע על העובי של שכבת הדבק שנוצרת. בגלל זה, כשאני משתמש בבקבוק ה"Multipurpose Adhesive" של 3M שקניתי בAce מתקבל רדיד משי קצת יותר עבה, באוד שכשאני משתמש בספרי "Spray Adhesive" של Elmer's שקניתי בקרביץ, מתקבל דף הרבה יותר איכותי. החיסרון הוא כמובן שהספריי השני יותר יקר.