על מה נתלו לוחמי החופש העבריים בידי הבריטים?
"שוב גרדומים ב-28 במאי, כשלושה שבועות לאחר פריצת כלא עכו, נערך משפטם של החמישה שנתפסו לאחר הפעולה. שלושה מן הנאשמים - אבשלום חביב, מאיר נקר ויעקב וייס - נתפסו סמוך לחומת בית-הכלא, בעודם מחזיקים בנשקם. שני האחרים - מיכאלי ואוסטרוביץ - נתפסו הרחק מבית-הכלא ולגביהם גם היה סיכוי להשיג תעודות המוכיחות כי גילם פחות מ-18. לכן הוחלט לנסות להציל את חיי השניים על-ידי ניהול משפט מסודר בעזרת עורך-דין (על הנאשמים הגנו עורכי-הדין מקס קריצמן, אשר לויצקי וברוך גלעדי), בעוד חביב וחבריו לא הכירו בזכות בית-הדין לשפוט אותם והעדיפו לנצל את המשפט כדי להצהיר הצהרות מדיניות. המשפט נמשך קרוב לשלושה שבועות, למרות ששלושה מן הנאשמים לא לקחו בו חלק, והעידו בו למעלה מ-35 עדי הקטגוריה. לאחר שהסניגורים הביאו תעודות המאשרות כי למיכאלי ואוסטרוביץ עדיין לא מלאו 18 שנה, הגיע תור ההצהרות המדיניות. ראשון הנואמים היה אבשלום חביב, אשר השווה את מלחמת המחתרת העברית עם זו של האירים ואמר, בין היתר: כאשר יצאו נגדכם לוחמי המחתרת האירית ניסיתם להטביע בנהרי-נחלי-דם את ההתקוממות נגד העריצות. הקימותם תליות; רצחתם ברחובות; גרשתם לארץ-גזרה ... אבל טעיתם. המרד האירי הלך וגבר עד שקמה אירלנד החופשית ... תמהים אתם כיצד זה אירע שהיהודים הללו שחשבתם אותם לפחדנים, שהיו לקרבן שחיטות במשך דורות, התקוממו נגד שלטונכם, נלחמים בצבאותיכם ובעמדם בצל המוות - בזים למוות? [...] המגע המחודש של הנוער העברי עם אדמת אבותיו, המחזיר לו את מסורת העוז של גיבורי העבר, ולקח השואה המלמד אותו כי אנו עומדים במערכה לא רק על חירותנו, כי עם על עצם קיומנו. ב-19 ביוני ניתן גזר הדין: עונש מוות בתלייה לאבשלום חביב, מאיר נקר ויעקב וייס ומאסר עולם למיכאלי ואוסטרוביץ. מפקדת האצ"ל נתנה הוראה ליחידות הח"ק לחטוף בני-ערובה כדי להציל את חייהם של הנידונים למוות, אולם הבריטים היו מוכנים לכך, ויצאו ממחנותיהם רק בקבוצות גדולות וחמושות היטב.
http://www.daat.ac.il/daat/history/belahav/4m-2.htm
