וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה..

[אשר אטדגי]

וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה..

רש"י: "אם המצות קלות שאדם דש בעקביו תשמעון: ושמר ה' וגו'. ישמור לך הבטחתו"

מאי קשיא להו?
אי קשיא מילת "עקב" דבמשמע ודאי (כדפירש שפת"ח בדעתו), אם כן אמאי נקט "מצוות קלות", לימא כל מצוות שבתורה.
ואי קשיא להו, מאי משפטים? הא ודאי לא איירי במצוות קלות!

וגם יש לשאול, מצוות קלות מהן? האם קלות משום תדירותן? שהא מצינו גבי סוכה (ע"ז ב') שחשיבי להו מצווה קלה. אי משום שכרן? קיי"ל אין אתה יודע שכרן של מצוות (ובקידושין גמירי שכר מצוות בהאי עלמא ליכא). אי משום הזלזול בהן, הא גופא עבירה והא גופא פירוש.

וזה מבלי כמובן להכנס לכל הסוגיה הנוקבת בדין קיום מצוות לשם שכר, שפרשה זו בכללותה היא ה- הפרזנטורית המרכזית שלה.

 

[iricky]

אתה מוכן לעבור לעברית בבקשה?

השפה הזאת צורמת לי את העין והאוזן ואני גם לא מבין אותה.

 

[אשר אטדגי]

תרגום..

מה היה קשה לרש"י?
אם היה קשה לו המילה הייחודית "עקב", שמשמעותה: בוודאי שאם תעשו כך, אז יהיה לכם.. וכו' (כמו: עקב אשר שמע אברהם בקולי כמו שפירש השפתי חכמים לדעת רש"י, אז למה נקט בלשון "מצוות קלות", שהרי מדובר בכל המצוות שבתורה, הנראות קלות והנראות חמורות.
ואם קשה לרש"י, למה התורה נקטה במילה "משפטים"? הרי שפירוש המילה משפטים לכולי עלמא לא מדובר בתרגום למצוות קלות (או שמדובר בדיני ממונות (ואלה המשפטים" או כהבחנת המורה נבוכים בין משפטים לחוקים וכיו') ובהקשר הנוכחי ודאי שמודבר על כל המצוות שבתורה.

וגם יש לשאול, מצוות קלות מהן? האם קלות משום תדירותן? שהרי ראינו לגבי מצוות סוכה במסכת עבודה זרה שנחשבת גם היא סוג של מצווה קלה. אם משום השכר של המצווה, הרי ידוע ש"אין אתה יודע שכרן של מצוות" (ובמסכת קידושין למדנו בשם ר' יעקב ששכר מצוות לא קיים בעולם הזה) ואם משום הזלזול בשאדם מזלזל משום שהוא דש בהם, הרי ראשית, זו עבירה כשלעצמה, ושנית, זה בעצם הפירוש עצמו, וזו טענה מעגלית.

 

[אשר אטדגי]

לכולי עלמא = לדעת כולם

 

[חיים פרידמן1]

לא כל פירוש של רש"י הוא בגלל שמשהו קשה לו

יש כאן מילה שאינה מרבה להופיע, "עקב", ואומרים עליה ווארט. בעל-בית'יש.

 

[u r i el]

שמרנות ונאמנות קפואה למשפ׳ ליבוביץ.העולם התקדם מאז. נחמה כבר לא קונצנזוס בלתי מעורער.

 

[ד.ר. דוליטל]

זאת לא המצאה של נחמה

רבים נהגו ללמוד וללמד כך את פירוש רש"י מאות שנים לפני נחמה.
כיון שרש"י לא נוהג לכתוב קושיות. ומתוך הנחה שרש"י לא כותב אלא אם כן מוכרח, נשאלת השאלה למה היה מוכרח לכתוב זאת?
ובדרך הזאת מוצאים הרבה מאוד פנינים.

 

[u r i el]

מה אם כן תרומתה

הדידקטית יחודית ?
ר' מה כתוב עליה בויקיפדיה.
[ ... ולא שהויקיפדיה היא סמכות על בלעדית לכל דבר ... ]

 

[חיים פרידמן1]

שהיא תרגמה את זה לעברית מודרנית

 

[ד.ר. דוליטל]

התרומה שלה

כל אותם הפנינים שמצאה...
&nbsp
אגב בתורה הוא מרשה לעצמו להכניס קצת נופך מדרשי כמו במקרה הזה של והיה עקב תשמעון.
אבל בתלמוד הוא הרבה יותר מדוייק מילה ולפעמים אות אחת שלו יכולה ליישב כמה קושיות.

 

[חיים פרידמן1]

נחמה הייתה "ישיבה בחור". אטדגי לא נאמן לנחמה אלא לחשיבה

הישיבתית

 

[u r i el]

בבר אילן

מזכירים את נחמה כמובן, ועוד איך - אולם מלמדים שם רש"י גם בגישות אחרות ומזכירים חוקרי רש"י שמתפמלסים עם שיטת ה"מה היה קשה לו". לא זוכר כרגע שמות אבל כזכור לי יש שניים שלושה חוקרים מחקריים מובילים בתחום, הדברים כתובים אצלי היכן-שהוא, בערימת חומר הלימוד ....

לא בראש [ כמו אצל ל'

] ...

 

[חיים פרידמן1]

אני לא חושב שיש שיטה אחת ללימוד רש"י

יש רש"י'ים (ואולי רובם) שבהחלט היה קשה לו ולכן אמר. כאן זה לא כך בגלל הפרוש על המילה עקב שהוא ודאי לא פשט. לכן זה ווארט.

 

[אשר אטדגי]

נו.. חסיד'ש

 

[חיים פרידמן1]

א"כ הרמב"ם גם היה חסידישער

אתה מכיר את דבריו על "ויד תהיה לך על אזנך".

 

[אשר אטדגי]

הרמב"ם מצטט את ספרי

וגם לספרי קשיא ליה מהי אזנך, שלא מצינו כמותה שכן בעברית א' יתירה, אלא מאי קמ"ל מקום זיונך, מקום מלחמתך, שכן איירי בכי תצא למלחמה..

וכמה נפק"מ יש מספרי זה, וראה עוד בפרישה, ובשו"ת דרכי משה וגו'.

החסידשרים יאמרו כדברי בר קפרא: "דרש בר קפרא מאי דכתיב ויתד תהיה לך על אזנך אל תקרי אזנך אלא על אוזנך שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יניח אצבעו באזניו.." ווארט, ללא שום משמעות מלבד ולא שום נפקות! בכל מקרה, כולם יצאו מתוך קושיה מן הפשט.

כנ"ל - רש"י מצטט תנחומא בנידון דידן.

וגם בעלי החוכמה אצל החסידים שלא ראו ברש"י - אוסף ווארטים לשולחן שבת - הקשו טובא בעניין זה.

וכדברי הרא"ם ור' מרדכי יפה: "כל המפרשים דברי רש"י נתחבטו למה הוסיף רש"י מלת "אם" ופירש "עקב" מלשון עקב הרגל שדשין בה ולא פירש הפסוק כפשוטו "והיה בעבור שתשמעון... ישמור לך הבטחתו", ונכנסו לדוחקים הרבה לישב דעתו של רש"י בזה. ואני אומר שלא ירדו לסוף דעתו, כי דברי רש"י הם פשוטים וברורים ונכונים, וזהו: סבירא ליה לרש"י, שאם היה "עקב" זה מלשון "בעבור" הוי קשיא קראי אהדדי... ויהיו שני פסוקים הסמוכין זה לזה (סוף פרשת ואתחנן ותחילת פרשת עקב) סותרים זה את זה". וכו וכו'.


ואפילו הרבי מקוצק, נתן טעם בדבר: "דמצווה שאדם דש בעקביו היא מצוות -יישוב ארץ ישראל - שיש בה מצוות הליכה - לדוש בעקבים (זה ודאי וורט ואינו פשט), אבל מכל מקום, זה עוד ניסיון להסביר את רש"י. ואפילו פירושו של הרבי מלובביץ' בליקוטוי שיחות על פרשתנו.. ממש טוב, לטעמי, וראף הוא קשיא ליה רש"י.

אשר לדבריך בכללותם, אין לי אלא לומר (על אף שזה מפתיע אותי מאוד לומר זאת לאדם שהיה עיסוקו בעבר או בהווה בתורה ובלימודיה): "לעולם ישנה אדם נחמה, טרם יגיע לישעיהו".

 

[חיים פרידמן1]

הקושיא היא כמובן למה כתוב עקב ולא "אם"

אלא שאם הקושיא אכן הייתה קושיא התירוץ היה תירוץ. כיוון שתשובתו של רש"י ודאי אינה תשובה שהרי ודאי שזה לא הפשט של עקב על כרחך שגם הקושיא אינה קושיא. כיוון שבהקשר זה ל"עקב" ול"אם" יש את אותה המשמעות.
הרמב"ם כותב על דברי בר קפרא שזה ווארט ומקיש מזה על המדרשים בכלל. מה לעשות? הוא היה באלעבאס וחסידישער.

 

[אשר אטדגי]

צו לערנען..

זה הפשט, וממש לא דרש.. צו לערנען..

 

[אשר אטדגי]

ומילי דבדיחותא (תרגום ריקי: הלצה)

א-פרופו, חסיד'ש ווורט והפיכת דברי דרש עמוק לווארטים הנהוגים בבית מדרשם של חלק מיושבי פורום זה.

לפני מספר שנים התארחתי בשבת אצל אחי הקטן, ת"ח חריף ביותר. קמנו מאוחר לתפילת שחרית והגענו לנ"ץ (ר"ת: נאך צוואלף - אחרי שתים עשרה) של החסידים. היה שם אדמו"ר ידוע, שמטעמים של לשה"ר אני מעדיף לא להזכיר את שמו, שנתן איזה "דבר תורה". הפרשה הייתה חיי שרה, ועל הפסוק "ותראה רבקה את יצחק ותקח את הצעיף ותתכס". כותב שם רש"י: "תתכס. לשון ותתפעל, כמו ותקבר, ותשבר". אקיצר, האדמו"ר הזה נתן שם פירוש על רש"י בסגנון: שאדם צריך להתפעל מכל דבר שיש במציאות שלנו, גם אם המציאות נוראה ואיומה, שזה בדיוק מה שאומר רש"י : לשון ותתפעל, שאדם צריך להתפעל גם מדברים כמו קבורה (ותקבר) או שבירת הרוח (ותישבר). החסידים כמובן חשבו ששמעו דעת עליון, והתפעלו מאוד. ואחי, שדמו חם, אמר בקול שם, שעכשיו מובן לו הפשט לגמרי: שכן ראתה רבקה ברוח הקודש שאחד מבניה יאמר את הפירוש הזה, וכיסתה את פניה מבושה

למותר לציין, שלא יכולנו להשאר שם אפילו דקה אחת אחרי זה.

 

[חיים פרידמן1]

אתה יודע למה הרבי'ס יודעים את כל התורה אבל לא יודעים עיברא

כשרבי מת בנו צריך ליורשו אך הוא לא למד מימיו. לכן מגיע אליהו הנביא ומלמדו בלילה את כל התורה. אבל שאפילו עיברא הוא לא יודע על זה הוא לא חשב.
אני גם שמעתי פעם מאחד האדמו"רים על "הלוך ונסוע" זאגט רש"י "כמו זכור ושמור". וואס איז די שייכות?... טוב אני מקווה שאתה מבין למה אני זוכר את השאלה ולא את התשובה.
עכ"פ אין לי סיבה לחשוב שפירוש רש"י זה שונה משאר מדרשי חז"ל שהרמב"ם אומר באופן ברור מאוד שאלה ווערטלעך.