הסיפור של אתמול
מישהו שלומד איתי ויש לנו שיחות לפעמים, ביניהן על דייטים וזיונים וכו' וכו'. לא חשבתי שהוא ירצה... אתמול יצאתי לפאב עם ידידים (והוא ביניהם), הגעתי והייתי הבחורה היחידה שגם מצאו לה ברגע האחרון כסא מול המשחק של המונדיאל. עשו לי רגשי שאני מסתירה לכולם ואז החבר ה"מדהים" והחסר- טאקט שלו אמר- "אבל לא יהיה להם אכפת אם תורידי את החולצה". אז אמרתי בצחוק- "רגע, על מי מהמרים פה? מי רוצים שינצח?" "ארגנטינה". "טוב, אז אם ארגנטינה מנצחת, אני אוריד." בקיצור לקחתי את זה ממש כפרוייקט, במסגרת הדברים שאני רוצה לדעת אם יש לי אומץ לעשות (להוריד את החולצה בלי קשר בפאב שכ-ו-ל-ו גברים משולהבים על כדורגל אז הם גם ככה מופצצים באדרנלין ובהורמונים). ברגע האמת לא הורדתי כמובן. אז אח"כ אמרתי לו ולידיד שלי- "באתי לשלם את חלקי בעסקה אבל אתם מעצבנים אז הפסדתם". אז הוא אמר, בצחוק, מן הסתם- "טוב, אז אולי אני אעבור אח"כ כשתחליפי למשהו נוח יותר ותקיימי את חלקך." אז צבטתי אותו בגב ואמרתי לו- "אז תבוא". והלכתי. חחח... איזה סיטואציה אני לא אנצל כדי לרמוז אה? בקיצור, אמרתי- "יבוא, לא יבוא?" "יתייחס לזה כאל חלק מהאווירה המבודחת שהיתה או לא?". בקיצור, קיבלתי SMS (כמה, כולל זה שיש אצלו עכשיו מישהו ו"אם אני ישנה?" מה שהיה קצת מעצבן כי חלאס, תגיד מה אתה רוצה וזהו). אז הוא הגיע ודיברנו שעתיים שבמהלכן כבר עמדתי לקפוץ מהגג- מה נסגר איתך? רוצה או לא? כבר לא הייתי בטוחה. ואז, ב- 4 לפנות בוקר, התחלנו להתחנג'ר, וב- 5 הוא הלך אחרי מקלחת ונשיקה.