ואולי אני מוזר, או משונה

ואולי אני מוזר, או משונה


אבל איני יכול להיות שמח, כאשר מי מהחברות בפורום ובקומונה נמצאת ביגון בלתי נתפס כמעט, ואומרים שהזמן הוא רופא הכי טוב בסביבה ואיני דתי כל כך אך אתפלל שתשוב לשרור השימחה בביתה של החברה האנושית בתקווה לימים שמחים יותר בעבור כלנו, וברגשי כבוד,,,יוסלה
 

Sודית

New member
הזמן הוא באמת הרופא הכי טוב

כולנו עברנו מקרים עצובים בחיים ובכל זאת עם הזמן, פג העצב והחיוך עולה על פנינו שוב - ומזל שכך..... אי אפשר להישאר עצובים לנצח.....
 

TJ

New member
אם זה היה נכון,

אז מדוע כשחולפות השנים אנו נעשים חולים יותר עד שלבסוף נאדה? לשיטתך, הזמן צריך לעשות אותנו בריאים יותר.
 

Sודית

New member
אני מדברת על עצב וכאב שעם הזמן דועך

לא על מחלות..... הכוונה היתה במקרה הזה על אובדן.
 

EK55

New member
אני החלטתי שאני לא מרשה לעצמי להיות עצוב

ככה זה היה כאשר אחותי הגדולה נפטרה מטרשת נפוצה. ככה זה היה אחר כך כאשר אבא שלי נפטר מהתקף לב בבית. ככה זה היה אחר כך כאשר אחותי הצעירה קיבלה גם היא התקף לב ובשבעה עשיתי לבת שלי בת מצוה. אז המשפחה מסביב כעסו עלי. וככה זה היה אחר כך כאשר גם אשתי נפטרה מטרשת נפוצה מטעות של רופאה תורנית בבית חולים בשבת וכשנפטרה עזבתי מיד את בית החולים והמשכתי בחיים רגילים, בהנחה שזה מה יש וצריך להמשיך את החיים ללא סבל. בחיים למדתי שאני לא דואג בכלל ובטח שלא כועס. 3 אלה מנטרלים את האדם מתיפקוד יומי ולא מאפשרים לו לתפקד. לא אכפת לי גם אם תפרוץ מלחמת עולם. אז אני אלך לרקוד כרגיל ריקודי עם. כידוע אני חי מרגע לרגע ומיום ליום.
 

EK55

New member
נכון.לא פשוט לשלוט על העצב ולא על הכעס והפחד,

היה לי קל יותר לשלוט על העצב,אבל לקח לי הרבה שנים ללמוד לשלוט על הפחד (דאגנות היתר) והכעס. המפנה חל כאשר היכרתי בריקודי העם פסיכולוג/פסיכיאטר שממנו למדתי איך לשלוט וככה תירגלתי לעצמי עד שהשתפרתי תוך זמן קצר. 3 רגשות בסיסיים אלה הם בעיקר שקובעים לנו את ניהול החיים.
 
אתה יכול להיות שמח יוסי

אפילו אני מוצאת סיבות לשמוח העצב לא מוביל לשום מקום צריך להשתדל ובכלל אמא שלי ציוותה שלא נתיישב על הארץ לבכות שנמשיך הלאה כי היא את שלה עשתה, כי לה כבר הספיק כך שהעצב ממילא עטוף בנחמה, אני שמחה בשבילה שניגמר כי זה היה רצונה אני אהיה בסדר אבל תודה
 
טוב פנלופה

באתי לעודד ויצאתי מעודד, ואני מתנצל, יש בי אזה מנגנון שמבין כאב מיידית מתחבר לכאב הזולת הכי חזק שאפשר, וזה מוביל אולי לשיר של אהוד מנור על אחיו יהודה שמספר לאחיו על הקמה שפורחת שוב וכל השיגרה והבריאה מתחדשת למיצער גם בלעדיו
 
למעלה