ואולי בכל זאת קסם קטן

[מ ת ק ר ב ת]

ואולי בכל זאת קסם קטן

הבוקר הבת שלי (לא זאת מההודעה על הברוגזים. לא משעמם אצלנו (-: ) הודיעה שהיא לא מרגישה טוב וקר לה וחורף בחוץ והיא נשארת בבית. התחיל הויכוח הרגיל. כן בית-ספר לא בית-ספר כן רופא לא רופא. שלא הביא לשום תוצאות. (כלומר לא בית-ספר לא רופא). אחרי כמה דקות נגשתי אליה וניסיתי לתת אמפתיה. לא קרה כלום. (נשאר לא בית-ספר לא רופא). והאמת היא שזה לא כל כך שינה לי כי המטרה לי היתה לנסות לתת אמפתיה. אחרי עוד רבע שעה - היא פתאום נגשה אלי מיוזמתה ואמרה לי שהיא תלך לבית ספר ב-10. אז משו בכל זאת קורה פה... ואולי כל הצלחה כזאת - נותנת דלק וכוחות להמשיך לנסות...

 

[יעל ארבל]

שינויים קטנים אבל משמעותיים

היום בבוקר דיברתי עם אוחתי המתוקה בטלפון. והיא אמרה לי משהו שמאוד אהבתי וחשוב לי להגיד - שאנחנו באמת אומרות הרבה פעמים שלשנות את כל התקשורת בבית זה ממש לא פשוט, זה תהליך ארוך וההתחלה שלו מאוד לא פשוטה. א-ב-ל, וכאן בא אבל (למרות שאני לא אוהבת את המילה כי היא אימא של התקשורת האלימה, היא מאוד מתאימה לי כאן אז תקבלו את זה בהבנה אני מקווה) - זה אפשרי! זה פשוט אפשרי! וההודעה שלך מתקרבת פשוט מוכיחה את זה. נכון שזה מתחיל בשינויים הקטנטנים האלו, והכמעט בלתי מורגשים - אבל זה פועל. אם אני מסתכלת על התהליך האישי שלי אז אני ממש יכולה לראות הבדלים עצומים באופן ההתייחסות שלי ובדרך בה אני מצליחה להיות אמפתית לעצמי ולסובבים אותי - מלפני שנה ועד עכשיו. ואני פשוט יודעת(!) את זה על החיים האישיים שלי - שההתמדה והאימון כאן מאוד משתלמים. ממשיכים לתרגל שוב ושוב על מצבי תקשורת שונים שמזמנים לנו החיים ובכל פעם מתקדמים צעד קטן לקראת הקסם הזה של חיבור, קירבה והבנה. איזה כיף זה. תודה על ההזדמנות להגיד את הדברים.