"ואולי זה כבר לכל החיים, להיות לבד."

[ילדת הסוכר המרחף]

"ואולי זה כבר לכל החיים, להיות לבד."

אולי זה הרושם שנוצר בי, אולי זו האמת, אבל נוצר בי הרושם שהפורום כמעט לחלוטין מתחלק לאנשים שמגדירים עצמם א-מיניים וגם א-רומנטיים, ולאנשים שמתלבטים ולא בטוחים בכלל בא-מיניותם. אה, ולאנשים שמחפשים בן/בת-זוג והם בני 30+

פשוט לאחרונה יושבות לי המון מחשבות בראש לגבי קשרים, נושא שבאופן מפתיע כמעט ולא עולה בפורום [או שהצלחתי לפספס? אם עלה, אז רק לרגע ורק לגבי הסברים לקשרי-עבר כושלים]. אז לא הייתי בטוחה אם להעלות את זה או לא. בכל מקרה, אני מרגישה לאחרונה כאילו קשר זה דבר ברצינות בלתי אפשרי. כאילו כל קשר א-מיני שיכול להיות הוא בגדר פשרה רצינית, כי זה לא ~באמת~ ריאלי למצוא אהבה כשהסטטיסטיקה כל כך לא אוהדת [כידוע, 1% מהאוכלוסיה. ואני מאמינה שגם הרבה לא יודעים את זה על עצמם בגלל חוסר מודעות, אז סביר שהאופציות אפילו פחותות]. לאחרונה ניסיתי באמת לחשוב על רגעים תיאורטיים בעתיד. קרו כבר כמה מקרים במהלך השנה+ שאני כותבת פה בהם פנו אליי אנשים [פעמיים-שלוש] מהפורום ונדמה היה לי שהם מתחילים איתי. ושמתי לב שבכל סיטואציה כזו, אני כבר מנסה בתוך עצמי להתעלם מהעובדה שאני ממש לא מחבבת את בן האדם איתו אני מדברת, כי מאיפה יש לי את הזכות לברור, עד שא-מיני אולי מתעניין בי! ...זה פשוט לא עובד. התסכול הזה יכול להוציא בן-אדם מדעתו. הפשרות. כדי לא להישאר לנצח לבד אאלץ להתפשר לא משנה מה? בין אם זה באישיות של בן האדם [בקשר א-מיני], ובין אם זה בקשר [בקשר מיני]? לאחרונה גם הרבה אנשים שיוצא לי לספר להם לראשונה על עניין הא-מיניות מניחים שטוב, לא נורא, אז פשוט לא תהיה תשוקה גדולה ביחסים שלי. כאילו זה בכלל לא מכשול בעיניהם, כאילו אני יכולה לקיים יחסי מין והכל כרגיל, פשוט הנאה גדולה אני לא מפיקה מזה. איך אני מסבירה שזה לא ככה? ובכלל, איך אני ~יודעת~ שזה לא ככה? אולי זה באמת העניין? אולי צריך להגיע לסיטואציה כזו עם מישהו אכפתי מספיק כדי לדעת מתי לומר לו "די, את זה אני לא יכולה". לבדוק את הגבולות. אבל מה אני חושבת, אין בן אדם מספיק פסיכי שיעשה את זה. שיכנס לכאלה יחסים מסובכים שהסבירות היא ששום דבר לא ייצא מהם. היה לי חלום חוזר כזה לפני כמה זמן. מצאתי את עצמי במערבולת של סצנות דומות מאוד אחת לשניה, בכולן אני במצב אינטימי כלשהו עם מישהו [לרוב נשיקה]. [אנשים שלא קיימים בחיים שלי. האמת שבכלל לא ראיתי את הפרצופים של המדוברים.] וכל פעם מצאתי את עצמי מתרחקת ואומרת "אבל אתה יודע שזה לא יילך, אף פעם." כל פעם התרחקתי לאט יותר ויותר, מתקרבת לדלת לאט יותר, מנסה להשתהות בחדר. כמו מקווה שהפעם, האדם הזה כן יפנה אליי ויאמר לי לחזור ויאמר שהוא מוכן לקחת תיק כזה, שהוא מוכן לנסות, שאין לי מה לברוח כל כך מהר. אבל אף אחד לא פסיכי מספיק בשביל זה. כל פעם מחדש נותנים לי לעזוב את החדר ולהשאיר את כל התקוות שתליתי באנשים האלה מאחור. סטיתי מהנושא. בעיקר רציתי להתרכז פה בשני נושאים [והאמת שגם באחד שלישי, אבל אעלה אותו כבר בפעם אחרת, כי ההודעה הזו הופכת להיות הרבה יותר מידי ארוכה]: ~ האם יכול, ריאלית, להתקיים קשר א-מיני נטול פשרות גדולות מידי? [ז"א, פשרות יש בכל קשר שהוא, זוגי או לא זוגי, מיני או א-מיני. אבל הכוונה היא לפשרות רציניות ומשמעותיות לגבי אופי הקשר.] אם מדובר במחשבה המנחה של "גם ככה לא אמצא אף אחד, אז למה לא הוא?" עם דחיקת המחשבות האמיתיות של אני-לא-באמת-מחבבת-אותו. ובנוסף, אם מדובר במצב בו ארצה לסיים קשר. הלוא שגם אז המחשבה המנחה וודאי תהיה "אבל איפה אמצא עוד מישהו מלבדו?" והרי שכך הוספנו שבועות עד חודשים לקשר שלא צריך להמשיך להתקיים, רק כי בטח-אין-מוצא-אחר. ~ האם בעצם הגבולות שלנו רחוקים יותר ממה שאנחנו מתארים? האם לא כל האנשים צודקים כשהם אומרים שלא ניסינו מספיק, או שניסינו עם האדם הלא-נכון? או שמא מובן מאליו שהגבולות שלנו קיימים ועומדים היכן שהצבנו אותם, כפי שלא יצופה מאדם סטרייט לקיים קשר עם בן-מינו, בהבנה מוחלטת שקשר זה לא יתקיים בגלל חוסר משיכה?

 

[מיס דייזי הופקינס]

את באמת צעירה. ../images/Emo13.gif

"אין בן אדם מספיק פסיכי שיעשה את זה. שיכנס לכאלה יחסים מסובכים שהסבירות היא ששום דבר לא ייצא מהם."

פחחחח! אין מנוס מלהכריז שאם זה נכון, אז העולם כנראה גדוש בכמויות בלתי מתקבלות על הדעת של "פסיכים". קשר עם א-מיני (חד סטרי או דו סטרי) יכול להיחשב אפילו ליחסים שפויים למדי ולא מסובכים בכלל, לעומת הרבה מאוד מערכות יחסים (הטרוסקסואליות לחלוטין) שקיימות בעולמנו. כשהייתי בגילך נהגתי להאזין ל"ציפורי לילה משוחחות" עם גדעון רייכר (עד היום לא לגמרי ברור לי למה). אנשים היו עולים לשידור ומספרים סיפורים שטלנובלה קטנה עליהם. לא פעם תהיתי האם העולם אכן מלא באנשים ובסיפורים מוזרים, או פשוט באנשים שאוהבים לצ'זבט....? (ועושים זאת באמינות ובמיומנות ראויות לציון). נדמה לי שהתוכנית לא משודרת כבר שנים, אבל הרדיו מלא בכל מיני תוכניות כאלה (יוסי סיאס, ורדה רזיאל ז'קונט, איריס קול ועוד, ואלה שמות שאני מכירה מהעיתונות, מעולם לא טרחתי להאזין לתוכניות האלה). אני בטוחה שגם כיום יש לפחות תוכנית אחת בסגנון ב-103FM (הם אלופי הברברת). תאזיני קצת, אולי פתאום תרגישי נורמלית ומשעממת נורא...

 

[d u l c e de leche]

לדעתי..

אדם מיני שיסכים להיכנס למערכת יחסים כזו אפילו שתגידי לו שלא יצא מהקשר הזה כלום רוב הסיכויים ....נכנס אם איזושהי ציפיה שכן יקרה.....לי לפחות קרה שגברים ניסו להתחיל איתי ואמרתי להם בפירוש שאני לא בקטע...ושלא יצא מזה כלום אז אין להם מה לנסות אפילו...והם אמרו שאני צריכה לנסות ולא אכפת להם שננסה להיות בקשר ובסוף לא יצא כלום....ושאין להם ציפיות ...העיקר להיות איתי...והרגשתי שזה לא נכון, שהם רוצים שכן יקרה ושהם יעשו הכל בשביל זה, שהם חושבים שאני אתרכך בסוף וישנה את עצמי.. ולא היה בא לי שמישהו יתאמץ בשבילי סתם כשאני יודעת מראש שאין לו סיכוי...זה לא פייר מצידי לעשות לו את זה

 

[ילדת הסוכר המרחף]

בדיוק, זה לא פייר.

כל פעם שאני רק חושבת על להתאהב במישהו אני ישר מתרחקת כמו מאש בידיעה שזה לא יהיה פייר בשבילו בשום צורה שהיא. בין אם הוא יסכים להיות "מגרש הניסיונות" שלי, לבדוק את הגבולות, לראות עד לאן אני מרגישה בנוח ואולי יותר ממה שאני חושבת עם בן-אדם שנוח לי איתו. ולחילופין, כל ההצעות ליחסים פתוחים שעולות בפורום נראות לי בערך הדבר הכי לא בריא בעולם, באופן אישי. אולי כי אני קנאית. אבל גם כלפיי בן הזוג. אם הוא באמת יאהב אותי, הוא ירצה לשכב איתי, ולא עם מישהו אחר רק כדי לספק יצר. הרי סיפוק היצר הוא חלק בלתי-נפרד מיחסים בשביל אנשים מיניים. חוץ מזה שהאמצע הזה הורג אותי. ז"א, בהנחה שאני כן מתאהבת במישהו. אז אם הוא לא ירצה אותי, אני ארצה מהקשר יותר ממנו [וגם מבחינה מינית, דברים שאנשים בכלל לא מחשיבים למיניים. אפשר לומר שהם יותר רומנטיים. התכרבלויות והחזקות ידיים וחיבוקים לא-נגמרים (ועדיין לא החלטתי אם נשיקות. פחות מידי ניסיון ויותר מידי זמן שעבר מאז כך שאני לא ממש זוכרת). זה שיא המיניות שלי

]. ואם הוא כן ירצה אותי, הוא ירצה יותר ממני. זה אף פעם לא יפול בדיוק באמצע שלי. [ז"א, רק אם הוא יהיה א-מיני. שהסטטיסטיקות כל כך לא אוהדות שאני לא משלה את עצמי שזה אי פעם יקרה.]

 

[דם דם]

לי יש פתרון

אני לא יודע מה איתך,אבל אני יודע איזה מערכת יחסים "טובה" ו"מוצלחת" אני יכול למצוא לעצמי פשוט להתחתן עם פולניה. הרי בכול העולם ידוע שפולניות הן קרות מזג בסקס. ככה היא לא תרצה וגם אני לא ארצה. פשוט פיתרון קסם

 

[d u l c e de leche]

חחחחחחחחחחח

ענקקק

 

[queen helen]

אני פולניה

יש מישהו שיתחתן איתי?

וברצינות... אנסה לענות רק על שתי השאלות, אם כי גם לגבי כל השאר יש לי הרבה מה להגיד, אבל אז תצא תשובה מבולבלת ומאד לא מובנת. ~ תסתכלי על זוגות של חרדים, תסתכלי על הסבים שלנו. האם כולם התחתנו מאהבה והתאמה בכל מובן שהוא? ברור שלא, אבל הקשרים האלה מחזיקים מעמד הרבה יותר מקשרים של צעירים שמתחתנים היום. אם תשימי לב, לא תמיד כמובן, אבל בהרבה מאד מקרים, הקשר בין בני הזוג טוב מאד, בגלל שהם יודעים שאין אופציה אחרת. יש הרבה סיבות ללמה זה קורה, אבל אחת מהן היא שדוקא היום לאנשים (מיניים) יש מבחר גדול מאד של בני זוג, אז קל מאד לפזול לצדדים ולחשוב מה היה קורה אם במקום להתחתן עם ההיא, הייתי מתחתן עם זאת. בנוסף - המטרה לא ברורה. אם בשתי הדוגמאות הקודמות שנתתי מטרת יצירת הקשר היתה הקמת משפחה, הרי שבזוגיות המודרנית המטרה העיקרית היא סיפוק צרכים (נפשיים/חברתיים/כלכליים וכמובן גם מיניים) של כל אחד מבני הזוג. משפחה הפכה למטרה הרבה פחות חשובה כשכולם דואגים לקריירה, לבגדים ולטיול סקי פעם בשנה. בקיצור - כולי תקווה שעם הזמן המודעות לעניין הא-מיני תעלה, ועם זה גם "מאגר" הא-מיניים או בעלי המיניות הנמוכה למיניהם. אם חשבת על כל אדם שיצאת איתו שחבל לסיים את הקשר כי לא תמצאי מישהו אחר כמותו, זה יקרה לך (כנראה) גם בעתיד. אם לא חשבת, אז לא נראה לי שיש לך ממה לחשוש. ~אל תאנסי (ובכוונה השתמשתי במילה הזאת) את עצמך לבצע משהו שאת לא לגמרי שלימה איתו!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אם תצרי קשר עם מישהו אהוב שתהיי מוכנה להתנסות איתו (מתוך ידיעה שאולי לא תהני, או הוא יתאכזב, או אולי זה אפילו יהרוס בינכם את הקשר), אבל את יודעת שלא תפגעי מהניסיון הזה, אז לכי על זה. כל עוד יש לך חשש שמתיחת גבולות תפגע בך באיזהשהו אופן, תמנעי! (בזה אני גם מגיבה למה שכתבה מיס דייזי הופקינס לריבוע עגול לפני כמה ימים. התגובה היתה מדהימה, אבל אני לחלוטין חולקת על תשובה מס' 2 שלה!) ~ ודבר אחרון חביב בשביל ריבת החלב: בגלל בחורה כמו בטור הזה: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3535200,00.html אנשים מבינים דברים שהם ממש לא אמורים להבין! מצד אחד - טוב שיש חשיפה לעניין הא-מיניות, מצד שני - להגיד שאת א-מינית כדי להעיף את כל מחפשי הסטוצים מתוך כוונה של למצוא זוגיות רצינית (הכוללת מין) עושה לא-מיניים האמיתיים חיים קשים מאד!

 

[skin999]

היי!../images/Emo140.gif

אני לא ממש טובה בתגובות ארוכות ( רק בדיבור ) אבל שתדעי לך שהחששות שלך נורמלים בהחלט. לכל אדם יש חשש שהוא לא ימצא את מה שהוא מחפש ולנו באופן כללי קשה יותר אבל צריך להסתכל קדימה , להאמין ולהמשיך. אולי אני סתם חולמת ואולי אני אידיאליסטית ומגלומנית חסרת תקנה אבל אני מרגישה שינוי וככול שיותר אמיניים יצאו החוצה מהארון וכך תראי שיש עוד דגים בים, וככול שירבו הדוגמאות האישיות של זוגות אמיניים שצלחו כך יהיה לך קל יותר ויגבר הסיכוי שגישתך כלפי המצב תשתנה. את גם תמיד יכולה לפרסם מודעה בלוחות כדי להגביר את הסיכויים שיפנו אלייך. די הזדהיתי עם חלק מהדברים שכתבת .

 

[snoopytush]

התגובה הקודמת הייתה שלי ! מחשב מעצבן../images/Emo46.gif

 

[ילדת הסוכר המרחף]

ירבו הדוגמאות האישיות של זוגות א-מיניים?

את מכירה דוגמא ~אחת~ כזו? ואני חייבת להודות שיש לי בעיה לכתוב הודעה בלוח. זה קצת מגוחך, אבל זה מרגיש לי נמוך נורא. אני לא רוצה לחשוב שאני מספיק נואשת כדי למצוא בן-זוג באינטרנט. אולי עוד כמה שנים, כשבאמת אהיה נואשת מספיק. התסכול לא גבר על הגאווה שלי, אני חייבת לומר. מטופש, אבל ככה זה. העולם המיני הרגיל אותי מידי שלחפש מישהו דרך האינטרנט זה ממש נואש, אפילו אם אין בזה התייחסות למצב הנואש-תמידי של הא-מיניים הרומנטיים.

 

[p019]

זה מה שחסר לנו.

עכשיו - לא רק שיתווכחו איתנו שאין דבר כזה - גם לא יעמינו לנו ויחשבו שאנחנו רק מנסים/ות "לסנן". יש לאנשים רעיונות דפוקים לפעמים.

 

[ילדת הסוכר המרחף]

You've got a point

לגבי הדבר הראשון. שהקשרים האלה מחזיקים יותר זמן. אבל, הרצון שלי לקשר הוא גם כדי לספק צורך מסויים ולא כדי להקים משפחה. מאיפה שאני היום, אני לא רוצה להקים משפחה [יכול להיות שישתנה בעתיד, מובן, אבל נכון להיום]. זה גם חלק מהעניין. נדמה לי כאילו גם האנשים שבאים הנה כדי לחפש בני זוג, מחפשים פרטנר להקמת משפחה ולא רק בן זוג. לא שיש לי בעיה עם זה, רק שזה לא מה שאני מחפשת בכלל. ולא מצאתי עד היום ~אף~ בן נוער עם מטרות כמו שלי ונטיות כמו שלי. בגלל זה יש לי תחושה שאם יום אחד אכיר כזה, לא אתמהמה הרבה זמן לפני שאמצא איזו דרך להתאהב בו, גם אם הכל יהיה אשליה. פשוט כי לא קיימים אנשים כאלה, בכלל. זה כמו לקפוץ-על-המציאה כי המחיר נוח, אפילו שאתה בכלל לא צריך את המוצר הזה.

 

[avi1283]

אני מזדהה

עם מה שאת כותבת אבל יש גם צדדים חיובים, אולי כך תתני הזדמנות יותר גדולה ולא תשללי ישר מישהו שבהתחלה לא נראה לך, ואז אחרי שתכירי יותר טוב את הבן אדם תגלי שהוא מתאים לך. ובהרבה מהקשרים המיניים קשה לדעת האם הכוונות רציניות או לא ופה זה יהיה יותר ברור שישר מחפשים קשר רציני. אם את לא לגמרי בטוחה בא-מיניות שלך (אולי כן, סתם מנחש לפי מה שכתבת) אז אולי כן כדאי לך לנסות להכיר מישהו איכפתי (יש הרבה כאלה, גם מיניים) ולנסות לבדוק את הגבולות שלך כדי להיות סגורה לגבי מה שאת מחפשת. בקשר ללהמשיך סתם את הקשר עם א-מיני, אז אם זה מישהו שאת לא מחבבת אז ברור שאין לך סתם מה להמשיך סך הכל את עוד צעירה ואת לא לחוצה להקים משפחה או משהו, תעשי כרגע מה שעושה לך טוב ואל תדאגי יותר מדי לעתיד. אני יודע שאני דואג שיהיה לי טוב בתחומים אחרים כך שבכל מקרה אני יהיה מסופק ואחיה טוב גם אם יהיה לי בת זוג וגם אם לא, כך שאני לא אמשיך סתם בקשר שלא טוב לי בו.

 

[ילדת הסוכר המרחף]

אבל מה אם אני לא מחפשת קשר רציני?

מן הסתם לא סטוץ, כי יחסים מיניים הם אולי הדבר האחרון שאני רוצה, אבל לא כל קשר שלא מתבסס על מין [ז"א, גם אם הוא מיני, שהוא לא ~מתבסס~ רק על זה] חייב דווקא להיות רציני. גם בלי קשר לגיל אני לא לחוצה להקים משפחה. אני לא חושבת שאני בכלל רוצה משפחה, אבל זה לא אומר שאני לא רוצה אהבה. דווקא בגיל ההתבגרות, כשאני רואה כל כך הרבה חברות שלי מאושרות עם חברים שלהן עד שכמעט אפשר להיות אלרגיים לקיטש לידן, זה מציק נורא. כי בגיל מבוגר יותר יש לפחות את התיאוריה. באופן תיאורטי, אפשר להיות עם מישהו, להקים משפחה. אבל בגיל ההתבגרות? אני בטח בת הנוער היחידה בפורום. אנשים לא מודעים לזה. איך אני בכלל אמורה להכיר מישהו אם אין מודעות? אני לא דואגת כל כך לעתיד, אני דואגת בדיוק להווה. אולי זה יגרום לי להכיר מישהו שסתם ככה לא הייתי מכירה, אבל יש לי תחושה שמשהו בי מלכתחילה ישתכנע שאין לי הרבה ברירות וזה זה או כלום. זו לא תהיה התרגשות רגילה של אנשים שפוגשים מישהו שהם מתחילים לאט-לאט להתאהב בו. ההתרגשות לא תהיה מעצם בן האדם וחיבור כלשהו בינינו, כי אם מהעובדה שהוא בכלל א-מיני. אני לא יכולה לפגוש בן-אדם כמו כל אדם אחר. א-מיני לא יפול עליי מהשמים אם אלך ברחוב, ובטח שלא יהיה במקרה אחד שאתאהב בו. אני לא סתם אכיר א-מיני בביה"ס או בצבא. אני לא אסע ואפגוש א-מיני נחמד במקרה. מקרה לא יכול להתקיים אצלי. אז נכון שוודאי תטענו שגם בעולם המיני קשה להשיג חבר וצריך לחפש, אבל תסכימו איתי שפי 99 יותר קל מאשר בקרב האחוז המסכן שלנו? לא. אם אפגוש א-מיני, מראש הסיכויים שלו לא יהיו שווים. אני אדחוף את עצמי ללנסות לאהוב אותו גם אם אין לי שום תחום עניין משותף איתו או שום חיבה מזערית. אני אדחוף את עצמי מחוסר ברירה שלא רציתי להגיע אליו. זה לא פייר כלפיו. אני אוהב ולא אוהב אותו לא בגלל התכונות שלו כבן אדם, אלא בגלל הגדרה. א-מיני, או מיני. ואם אני אגלה שהאדם הזה דווקא לא מתאים לי? לא קל מידי לשכנע את עצמך שוב ושוב שהוא כן מתאים, כי תראו את התנאים הנוחים וסוף-כל-סוף מישהו שרוצה אותם דברים כמוני? על כזו שלמות אני אהיה מוכנה לוותר, במקום לדחוף מתחת לשטיח בעיות אמיתיות ולהסתיר אותן מהעיניים הכמהות לאהבה שלי? קשה לי להאמין בעצמי שאהיה מספיק כנה עם עצמי. מתאים לי הרבה יותר להתאהב בפורמט ולא בבן אדם. בא-מיני מהיותו א-מיני.

 

[avi1283]

אני מבין

שזה מתסכל שזה נראה כאילו לכולם מסביב יש קשרים רומנטיים (למרות שזה לא לגמרי ככה) ולך אין, לי גם היתה אותה הרגשה בתיכון ולפעמים גם עכשיו. נכון שזה נראה שהמבחר יותר קטן (אבל איכותי ) ואז צריך להתפשר אבל להתפשר בכל מקרה יהיה צריך, אין דברים מושלמים. וחוץ מזה למה לא להישאר אופטימים, אולי דווקא מבין הא-מיניים שתפגשי כן יהיה לך חיבור עם מישהו, אי אפשר לדעת. בכל מקרה זה נראה לי מיותר לדאוג לגבי מה יהיה כשתפגשי מישהו א-מיני ואם הרגשות שלך אליו יהיו אמיתיים, קודם תפגשי מישהו נחמד תכירי אותו ואז אם את לא בטוחה שאת באמת מחבבת אותו תדאגי לגבי זה, לא צריך לחפש בעיות מראש שאולי לא יהיו קיימות.

 

[p019]

../images/Emo201.gif

למרות שאני אחת מה 30+ "הזקנות" שאת לא מחשיבה

(כן, 33 זה לא כזה מבוגר כמו שזה נראה לך) אני בהחלט מזדהה אם מה שכתבת. אבל אני לא מפחדת להיות לבד. אם צריך לבחור בין להיות לבד להתפשר אם אדם שאין סיכוי שאני ירצה לחיות איתו. זה לא כל כך נורא לחיות לבד. יש אפילו כמה יתרונות. ודווקא היו דיונים בעבר על מערכות יחסיום - אבל זה לרוב נגמר (כמו פה) בקול ענות חלושה - בלי ארבה פתרונות.

 

[ילדת הסוכר המרחף]

זה לא זקן ../images/Emo3.gif

זה פשוט לא בגיל שלי. ורוב האנשים שמחפשים פה קשר הם 20 או 30 פלוס, ומן הסתם אני לא יכולה להיות בקשר רומנטי איתם. זו לא היתה הערת כולם-פה-זקנים, זו היתה הערת אני-בחיים-לא-אמצא-חבר-כי-כולם-פה-מבוגרים-ממני

אני לא פוחדת מהלבד. כולם מרחמים עליי בעניין הזה, אבל האמת שאני רואה את זה כמו שהמורה שלי לפיסיקה הגדיר - אם זה יהיה המצב שלי בסופו של דבר, חסכתי לעצמי כאב ראש עצום שרוב האנשים לא יכולים לחסוך לעצמם בגלל יצר. אבל המחסור בפחד לא מבטל את הכמיהה. אני רוצה קשר. אני רוצה לדעת מה זה להתאהב, מה זה לאהוב בקשר. אני רוצה לדעת מה זו מערכת יחסים. אז לא, זה בכלל לא נוראה לחיות לבד. אבל זה מרגיש לי שאין לי אפילו בחירה. אני אתמודד יפה מאוד עם החיים לבד, אולי אפילו אהנה מהם. אבל אני לא יודעת מה אני מפספסת. ז"א, לא כמו שאנשים תמיד אומרים את זה, באני-יודע-משהו-נפלא-שאתה-לא. אלא שאני ~באמת~ לא יודעת מה אני מפספסת. טוב יותר? רע יותר? פשוט שונה? ...פשוט לא ניתנה לי האפשרות לברר אף פעם. אני גם לא באמת מאמינה שתנתן. זה מצחיק, כי רוב האנשים שאני מספרת להם שאני א-מינית [כל האלה שלא נכנסים למגננת אין-דבר-כזה, עברת-טראומה, את-משלה-את-עצמך, עוד-תצאי-מזה, זה-נוגד-את-הטבע, עוד-לא-מצאת-מישהו-מתאים וכו'], אומרים בסוף השיחה שהלוואי והם היו א-מיניים, כי נמאס להם לרצות אנשים ולא יוצא. הם לא מבינים את המשמעות האמיתית של החיים האלה. אלה חיים של כמיהה תמידית, מבחינתי. אני חושבת שאם היתה לי ההזדמנות, הייתי יכולה להתאהב על ימין ועל שמאל. ולא לרצות, ~ממש~ להתאהב. מספיק לספור את כמות האנשים שהיה לי קראש עליהם בשנה האחרונה אבל עצרתי את עצמי מבאמת להתאהב בהם כדי למנוע כאבים וסיבוכים מיותרים. כאמור, זה לא כל כך נורא לחיות לבד. זה לא הפחד שלי, לסיים את החיים לבד. הפחד שלי הוא אף פעם לא לחוות. אף פעם לא לדעת מה אני מפסידה.

 

[p019]

הבנליות של אהבה ../images/Emo13.gif

פעם שאל כאן מישהו מה ההבדל בין חברות טובה למערכת יחסים כאשר אין יחסי מין. עד כמה שזכור לי הוא לא קיבל תשובה. אני אישית לא יודעת מה התשובה לשעלה הזו - חוץ מהעובדה שבהחלט יש הבדל. את יכולה להתאהב ולאהוב חבר טוב - בלי מערכת יחסים רומנטית. אני לא חושבת שזה סותר. אני חושבת שגם מיניים יכולים לאהוב כך. הם אפילו המציאו לזה מוסג - "אהבה אפלטונית". ואת זה גם אדם א-מיני יכול לקבל. מערכת יחסים (רומנטית). זה כבר יותר מסובך. דבר ראשון, גם אם שני אנשים אוהבים אחד את השני - זה לא אומר שהם מסוגלים לנהל מערכת יחסים - כיוון שהם לאו דווקא מתעימים במחינת הדברים שהם עושים ביום יום, בניהול החיים שלהם - ברמת האינטנסיביות של זוגיות. אבל בסופו של דבר זה עיניין של החלטה, לא? אצל מיניים יש את היצר שגורם להם להחליט שהם זוג ולא רק חברים. אצלנו כנראה זו צריכה להיות החלטה מדעת. (לא נישמע רומנטי במיוחד, לא?). אני חושבת שכדי שתזרמי עם החיים - בעיקר כי אין ממש אופציה אחרת, לא? וכולנו תקווה שיותר ויותר א-מיניים (אמיתיים ולא מתחזים) "יצאו מהארון".

 

[queen helen]

../images/Emo45.gif

 

[אילינאזי]

קשר רומנטי

רוב האנשים לא מתאהבים בכל אדם שפוגשים אלא באחוז קטן מהם. הם מתייאשים? בגלל שה"מבחר" קטן? כמו שכתבו, את די צעירה. אני לא אומרת את זה בהתנשאות חס וחלילה, אלא אומרת שאולי כדאי לתת עוד קילומטרז' בהתנסות בעולם הרומנטי לפני שמתחילים לחשוב על "הרומנטיקה לאן?". אני מכירה לא מעט אנשים שלא פגשו אף מועמד פוטנציאלי לקשר רומנטי עד אחרי גילך. שוב, לא בגלל שהיו צעירים, סתם בגלל שבקילומטרז' גדול יותר נתקלים ביותר אנשים. גם בא-מיניים עם פוטנציאל טוב לזוגיות. זה כמו ישראלים בחו"ל, יש מעט כאלו יחסית לכלל האוכלוסיה, אבל נתקלים בהם בכל זאת, במיוחד אם מסתובבים באזורים שלהם. לדעתי לא כדאי להתפשר. אני חושבת שהגבולות שלנו לא מובנים כי אנשים עדיין לא מכירים אותנו, חושבים שזה לא יכול להיות, ולכן חושבים שהגבולות הם בעצם המצאה שלנו. לפחות האחוז המסוים בהם שעדיין בטוח שאין כזה דבר, א-מיניות. ויודעת מה? בזמן האחרון אני שומעת מילים הרבה יותר מקבלות כלפי א-מיניים. הכתבה מYNET שהבאת, למרות המשמעויות השליליות שיש בה, אומרת שהכותבת לא מפחדת שהסטריאוטיפ ירחיק בני זוג, רק יעזור לה לתקשר נכון יותר לתפיסתה. גם יצא לי לשמוע אזכור לא-מיניים בשיחות של אחרים, כבדרך אגב. אנשים שמדברים על הא-מיניות של חברים שלהם כמו על ציון במבחן, על מצב נתון. זה נותן ליותר אנשים להבין אותך, כמו גם נותן ליותר בנים שווים וא-מיניים לרצות במודע בנות כמוך. דרך אגב, אני ממליצה לא לקרוא למצב בו אדם לא בקשר זוגי "לבד". אני לא בקשר זוגי וגם כנראה לא אהיה בקשר כזה, האם אני לבד? בודדה? מה פתאום, יש לי עולם שלם מסביב. ההתנסחות הזאת יכולה אולי להביא לדכדוך, כי נדמה כאילו קשר רומנטי הוא הכרח.