ואולי נגמרה לי מהאופטימיות?

ואולי נגמרה לי מהאופטימיות?

אולי נגמר לי מהחיים האלה אולי למוצאת בה לצעוק דיייייייייייי לא בה לי כלום כבר, מה תעזור לי האופטימיות הזאת מחר? מחכה כבר שיקח אותם כי אין לי כבר כסף לבזבז ולקחת אותם לעשות כיף כל שנה מחכה לשבועיים האלה ובסוף הם נעשים הקשים בחיי אז סוף סוף מצאתי את ביתי, איזה יופי לי, אחלה משכנתא אחלה חיים אבל מישהו החליט שם בשמיים שמגיע שוב ......לסבול? כן לסבול למה שלמוצאת יהיה קל? הרי זה לא הגיוני ממתי למוצאת יגישו כפית של זהב ......אולי סוף סוף בגן עדן, הריי אומרים מישסובל כאן נופש שם לא? אז כתב איזה עצוב אתמול שעבר לעשן סיגריות אחרות ואני מנסה להיזכר לפני כמה שנים איך שכמעט עשנתי את הסיגריות המסריחות ההם עם הפילטר הצהוב......נובלס אייווה... אז מחר הכספומט עוד יתן לי ומחרתיים אולי ועוד כמה ימים לא יודעת איפה אני חיה בכלל, לא יודעת איפה אני בכלל קיימת אם אני קיימת. הכל תלוי בנו? הסבל שלנו? בולשיט הכל גם עם כל האופטימיות המזדיינת שלי האלוהים שלי מכניס לי כל פעם שוב ושוב ושוב, גדלתי בבית מסורתי עלק.....ומה יצא לי מזה? רגשות אשמה על כל דבר, מה אסור ומה מותר, אבל להוציא זאת ממני אי אפשר זה כבר תקוע שם בקופסא......הקופסא שנדפקה כבר, הילדים כבר במיטות ואני מה? יושבת כל יום עם הדפיקות של החיים שלי וצוחקת כאן ממי? מעצמי ? רואה את השטויות שלי כאן ויכולה להתפגר. אהבה? איזו מילה מחורבנת זאת? איפה כל האוהבים שלי שאני צריכה אותם? החינוך הדפוק שלי שאומר לי תשרדי ביושר החינוך הדפוק שלי שאומר לי תותרי לגרוש המזדיין שלך על חובות כי הוא אבא שלהם כי בשביל לא לשלם הוא יעלם להם ולא יהיה להם אבא מזדיין. איזה אהבה יש לנו? איזה אהבה הכרתי בחיי? אהבה של אינטרס? אהבה שמתפוצצת לך מול הפרצוף ובה לך לברוח לעולם אחר, כל החברים שאתה קורא להם חברים מזיינים אותך אפילו המשפחה שלך אתה מגלה שחלק גדול ממנה זבל שלא רואה אותך ממטר כשאתה צריך אותה איתך. חשבתי שאין לי כשרון משחק אבל יש לי טעות אני סופר שחקנית שבעולם כי אם ידברו איתי עכשו אז אני אצחק ואגיד שאני בסדר כמו תמיד. אבל אני בשיט של החיים, אפילו היין נגמר לי אני בכוס האחרונה עכשו. רוצה לישון לכמה ימים רוצה לעוף מכאן ............. אבל המציאות כאן בשיט הזה, יש לי ילדים שצריכים אותי וזה מה שמחזיק אותי תמיד אבל עד מתי השיט הזה ? די אין למוצאת כוח לחיים האלה כבר. כולנו רוצים אהבה, אבל עכשו כבר לא רוצה כלום, לא מצפה לכלום מהחיים לא יודעת אם מחר יעבור לא יודעת אם מחר אקום אם מחר ארצה את הזבל הזה?! כל היום מול המחשב בשביל לברוח מהמציאות הזאת בריחה רצינית ביותר, אני בכלל לא חיה בקושי נושמת בקושי .....כלום. זהו הוצאתי את השיט שלי עכשו תקראו תבכו תצחקו לא יודעת מה אבל לכל מי שיש קשר איתי שלא יצור איתי קשר היום כי אני לא אני,תודה.
 

העקשנית

New member
מוצאת שהפכה לקרציה../images/Emo6.gif

זה היה חזק. ואני כתבתי במקום אחר דברים קצת דומים היום. ואת לא לבד בשיט הזה של החיים. כן, מורגש ששתית קצת, אבל היין הוציא ממך את מה שרצה לצאת. אם תרצי נוכל לדבר שוב,שרגעי, פעם בשבוע-זה מינון לא רע. הדבר היחיד המעודד בלהיות למטה, בזבל של החיים- זה שמשם אין לאן לרדת, משם יש רק דרך למעלה, והיא תבוא-אני מבטיחה לך! ימים שבין המצרים, ערב ט´ באב, היה פיגוע גדול בתלאביב, נברך שהחיינו, ונמשיך "לסבול" בשט. הכל הרי יחסי בחיים, וכשיש פיגוע אני תמיד נכנסת לפרופורציות הנכונות. לכולנו ימים קשים. תקופה קשה לכל עם ישראל, לכן הקושי ש יחיד מורגש יותר ומודגש. וגם אני אהיה בגן עדן כפי הנראה.
 

העקשנית

New member
שרגעי=כשתרגעי.בשט=בשקט.ש יחיד=של הי

של היחיד. יהיה טוב. מוכרח להיות. ותני לילדים נשיקה בשמי. אם תרצי אפשר ליפגש. אנחנו כבר נשעשע אותם. ובגלל עייפותי-לא מתייחסת לתוכן. אשתדל מחר. נרדמת......
 
אני

אני לא יכולה לייעץ לך עצות, ולא יודעת לומר את המילים הנכונות. רק אל תתיאשי , כי את אדם טוב. ותראי כמה אנשים כאן אוהבים אותך, זה לא בא בקלות ואין להתייחס לכך כאל דבר מובן מאליו. אם כל האנשים האלה חושבים שאת נפלאה- זה נכון. נועה וים
 
אם היה לי הטלפון שלך, הייתי מתקשרת!

מה את חושבת לעצמך? מפילה את החומות, מראה את עצמך... ואומרת "אל תדברו איתי כי אני לא אני"???? בטח שזאת את!!! זה החלק הפגיע שאת מסתירה. יכולתי לכתוב כמעט כל משפט בהשתפכות הכנה הזאת. אני לא ממש מרשה לעצמי להשתפך כך בכתיבה בפורום. החיים, כידוע לך, לא ממש מפנקים אותי. נראה שאיכשהו יושב לו מישהו במרומים ומחפש מה עוד אפשר לפעמים אני מרגישה כמו איוב שהשטן בוחן אותו... לדעתי, כל אחת מאיתנו צריכה לה מישהו קבוע לשפוך עליו את כל הג´יפה פעם בשבוע. זה חיוני להישרדות השפויה שלנו... ואת יודעת מה? וותרי על המשחק, כי אם לא איכפת להם - מה איכפת לך? וותרי על היין, כי הוא רק מקהה את החושים באופן זמני ואז הכאב חוזר בעוצמות חדשות... מותר לכעוס!!! מותר להרגיש שיט... היי עצמך!! בסופו של דבר, יום אחד תאספי את כוחותייך האחרים ותמריאי לגבהים חדשים. לפעמים צריך לדעת לנוח, להפסיק להיות "חזקה" להרשות לעצמך לבקש מהעולם משהו בשביל עצמך!! זה כמו לקחת חופשה מהחיים - בקצת... אני מציעה גם לפטר את רגשות האשמה - בלי פיצויים!!!! והשבועיים חופש שיש לך? פירקי כל עול!!! תני לעצמך לשקוע למצולות - רק כדי להתרומם אח"כ בערך כמו שיוצאים ממערבולת... צאי! כייפי עם אנשים אחרים! תני לעצמך להיות מחוזרת קצת... את החשבונות השאירי בצד... (או לפחות דחי אותם לאחרי...
) והאבא? הוא לא יכול לברוח מלשלם תגבי דרך ביטוח לאומי... ותודיעי לו, שאם ינתק איתם קשר, תתבעי יותר
ואהבה? מהי אהבה? כולנו עדיין מחפשים ומחפשות את משמעותה. ובכל זאת, כולנו חשים אותה. האם אהבתך לילדייך היא אהבה של אינטרס? כשאת קוראת כאן הודעה שנוגעת עמוק בנימי נשמתך ואת חשה גל של אהבה מציף אותך ואת רוצה לחבק, לומר מילה של הקלה, האם יש שם אינטרס? את עייפה ממלחמת ההישרדות - אז קחי ממנה מנוחה!!! את עייפה מלהיות חזקה בשביל כולם - אז שחררי!! שחררי כדרך חיים, לא מחוסר ברירה (יין, כריעה תחת העול)
אוהבת בלי אינטרס
 
נאוה מקסימה

אני כל כך נהנת לקרוא אותך תמידדדדדדד שוחחתי עם מוצאת שלנו ,והיא בסדר אל דאגה. מעבר לכך מסכימה איתך בכל מילה.
 

העקשנית

New member
נאווה את חייבת לעסוק בייעוץ!ומוצאתי

ומוצאתי-מה שלומך הבוקר? אתמול עניתי לך כך מהשרול,כי הייתי מהזה עייפה. עכשיו הקטנה שלי לידי מנדנדת שרוצה שימלהההההה! יש לך אולי?
יצא שגם לך היה אתמול קשה, גם לי, גם לנועה של ים, וכולנו השתפכנו קצת כאן ושם. טוב שיש איפה לשפוך, לכתוב, להתבטא ולקבל קצת פידבקים. נאווה ממליצה על שיחות באופן קבוע, זה טוב ועוזר בתקופות מסויימות, ואפשר לנסות. זה נותן מסגרת ותחושה שאת לא לגמרי לבד. זה לא פותר את הבעיות, ולא מקטין את הכאב, אבל יש עם מי לדבר, ואם מי שמקשיבה לך גם חכמה, רגישה ובעלת נסיון-אז את יכולה ללמוד ממנה דברים. דווקא במקום שאת גרה בו-אמורים להיות מקומות דרך העירייה, בתשלום סמלי. ויש גם אגודה של חדהוריות מיח"ד. אני עיפהההההההההההה
 
לנאוה ולכולם בוקר טוב

קודם כל באמת תודה לניצת אני פשוט לא יכולתי עדין אתמול להיכנס ולענות מקווה שלא דאגת מידי. הבוקר שאחריי עדיין קשה למרות שאתמול באמת השיחה עם ניצת עזרה לי מאוד וחשבתי שאוכל לישון ולקום יותר טוב, התעוררתי עם כאב ראש ענקי ביותר והטלפון התחיל לצלצל.. הבן שלי קצת טרח להוסיף לי עוד קצת שמן למדורה ואז באמת שכבר נדלקתי עוד והוצאתי הכל בצעקות לשמים לכל העולם ובטח לכל השכנים. אחרי שצעקתי בכיתי והכל עכשו באמת מעט יותר רגוע למרות שהם לא מפסיקים לריב מהבוקר ואין לי כבר כוחות לחייך. אבל כבר מרגישה יותר טוב, באמת שעכשו קוראת את עצמי ואומרת יו זאת אני וואלה זאת אני אני ומה שבפנים כל המועקות האלה שיצאו יחד. אז מקווה ליום שמח יותר המון המון המון תודה לכולם
 
קשה לקרוא

עוד יותר קשה להרגיש כך. מכירה את זה שיש טריגר שסוחף אותנו יותר ויותר למטה ומרכז לתוכו בבת אחת פיתום את כל שאר הדברים המטרידים והכל כך לא צודקים , כאילו הכל בכוונה. נגדנו. מקווה שבמת לאחר הכתיבה והיום שחלף הכל נראה קצת יותר מואר. קצת יותר שקוף. ושזה הלמטה הכי למטה שממנו רק אפשר לעלות. לחיֵיך. אפילו מעט. לחלום קצת (לא מזיק). זה רגע שמתייצב לו מידי פעם ולא שואל אם הזמן מתאים (אף פעם זה לא מתאים). מה שטוב שזה רק רגע. ´סתכלי עליו כעל רגע . היום יום חדש. היום את את? אני מאמינה שאת צוחקת אמיתית. רגעי "למטה" לא יכולים עלייך. זה
בשביל האתמול. זה
בשביל ההיום והמחר. ובשביל כל השאר , גמקן.
 
והנה אני בדיוק אביגיל ושכחתי גם

תודה גם לכל מי שפנה אלי במסר כן אביגיל בחייך מי יכול עלי בכלל רק ההוא למעלה כנראה
תודה מתוקה
 

ראוי

New member
טוב, קצת מאוחר להפעם. אז לפעם הבאה!

אישית אני מוצא משהו מאוד מעודד בכך שאת, מוצאת חביבה, יודעת לקחת לעצמך פסק זמן מהצחוקים ומהעידודים ומהפרגונים לכולנו, כדי לשבת רגע על הרצפה ולבכות ולבעוט ברגלים עם בקבוק יין ריק ביד על הכאב שלך. כי מה, לך לא מגיע זמן של דאון להתפרק קצת ולבקש (ולקבל!) תמיכה מכולם? מגיע לך, באמ-אמא שלו מגיע לך... נשמה.
 
ראוי גדוללללל אהבתי את האמ אמא..

תודה מתוק מאוד מחמיא לי מה שכתבתה המון כיף יש לי לקרוא אותכם כאן וגם באישי תודההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה
אני כבר יותר בסדר ואבא שלהם לוקח אותם מהיום במקום מחר אז ארגע ואארגן קצת ענינים.
 
למעלה