ואז במוצאי שבת אחת....

[יעלקר]

וְאָז, בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת אַחַת,
הִשְׁאַרְנוּ אֶת הַבָּתִּים מֵאָחוֹר,
בּוֹכִים בְּלִי קוֹל.
עֵץ הַתְּאֵנָה, הַדֻּבְדְּבָן,
הַיְרָקוֹת, בַּעֲלֵי הַחַיִּים,
שֶׁטִּפַּחְנוּ כָּל חַיֵּינוּ -
שֶׁהָיוּ חַיֵּינוּ.
בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת אַחַת
הִשְׁאַרְנוּ וְיָצָאנוּ לְעֶבְרֵךְ,
יְרוּסׇלֵם.
אִמָּא מַבִּיטָה לְאָחוֹר,
שׁוֹתֶקֶת.
כָּל חַיַּי
אֶשָּׂא אֶת מַבָּטָהּ
לְכָל אֲשֶׁר אֵלֵךְ,
קֵדְמָה
וְיָמָּה וִירוּסׇלֵם.

(מבטה, שתיקתה/ ווביט וורקו מנגסטו
מתוך ספרה: חסידת ירוסלם: המסע אל הארץ המובטחת, הוצאת עמדה, 2024)

כארבעת אלפים מיהודי ביתא ישראל נספו במהלך המסע הארוך והקשה ארצה,
יום הזיכרון לנספי עליית יהודי אתיופיה מצוין ביום ירושלים, העיר שהייתה משאת נפשם של העולים.
האיור: מאת המאיירת מורן יוגב, לקוח מתוך ספר הילדים 'ירוס הולכת לירוסלם'/ בת עמי מלניק, בית הוצאה לאור דרור-לנפש, תשע"ה, 2015.

בשנים האחרונות, נכתבו יצירות ספרות לילדים ולנוער המספרות את סיפור עלייתם המרגש של יוצאי אתיופיה: כאמור, ירוס הולכת לירוסלם/ בת אל מלניק,
קשיי ההתאקלמות בארץ של דור העולים: ילדת הקשת בענן/ נעמי שמואל, היום האחרון של פורים/ יוסי ואסה.



על המסע לארץ ישראל/ חיים אידיסיס בתגובה

 

[יעלקר]

הַמַּסָּע לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. מילים: חיים אידיסיס, לחן: שלמה גרוניך, ביצוע: שלמה גרוניך ומקהלת שבא.

הַיָּרֵחַ מַשְׁגִּיחַ מֵעָל,
עַל גַּבִּי שַׂק הָאֹכֶל הַדַּל,
הַמִּדְבָּר מִתַּחְתַּי, אֵין סוֹפוׁלְפָנִים
וְאִמִּי מַבְטִיחָה לְאַחַי הַקְּטַנִּים:


עוֹד מְעַט, עוֹד קְצָת,
לְהָרִים רַגְלַיִם,
מַאֲמָץ אַחֲרוֹן לִפְנֵי יְרוּשָׁלַיִם.


אוֹר יָרֵחַ, הַחֲזֵק מַעֲמָד,
שַׂק הָאֹכֶל שֶׁלָּנוּ אָבַד,
הַמִּדְבָּר לא נִגְמָר, יְלָלוֹת שֶׁל תַּנִּים
וְאִמִּי מַרְגִּיעָה אֶת אַחַי הַקְּטַנִּים:


עוֹד מְעַט, עוֹד קְצָת,
בְּקָרוֹב נִגָּאֵל,
לא נַפְסִיק לָלֶכֶת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.


וּבַלַּיְלָה תָּקְפוּ שׁוֹדְדִים
בְּסַכִּין, גַּם בְּחֶרֶב חַדָּה,
בַּמִּדְבָּר דַּם אִמִּי, הַיָּרֵחַ עֵדִי
וַאֲנִי מַבְטִיחָה לְאַחַי הַקְּטַנִּים:


עוֹד מְעַט, עוֹד קְצָת,
יִתְגַּשֵּׁם הַחֲלוֹם,
עוֹד מְעַט נַגִּיעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.


בַּיָּרֵחַ דְּמוּתָהּ שֶׁל אִמִּי
מַבִּיטָה בִּי; אִמָּא, אַל תֵּעָלְמִי;
לוּ הָיְתָה לְצִדִּי, הִיא הָיְתָה יְכוֹלָה
לְשַׁכְנֵעַ אוֹתָם שֶׁאֲנִי יְהוּדִי.


עוֹד מְעַט, עוֹד קְצָת,
בְּקָרוֹב נִגָּאֵל,
לא נַפְסִיק לָלֶכֶת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.


עוֹד מְעַט, עוֹד קְצָת,
לְהָרִים עֵינַיִם,
מַאֲמָץ אַחֲרוֹן לִפְנֵי יְרוּשָׁלַיִם.

השיר מספר על קשיי העלייה של יהודי אתיופיה למדינת ישראל. "מבצע משה", המבצע הראשון בו הגיעו עולים רבים מאתיופיה לישראל, טמן בחובו קשיים בלתי נתפסים – כיוון שנאסר על היהודים לצאת מאתיופיה, היו הורים שנאלצו לשלוח את ילדיהם למסע ונשארו באתיופיה. אלה שיצאו למסע, מבוגרים וילדים, נאלצו לעבור דרך קשה ומלאה סכנות. רבים מהעולים מתו בדרך הארוכה. בשיר מתוארים קשיי המסע: הקשיים הפיזיים בהליכה האינסופית (הַמִּדְבָּר לא נִגְמָר), הסכנות שארבו בדרך (וּבַלַּיְלָה תָּקְפוּ שׁוֹדְדִים), והקושי הנורא מכל – חוסר ההכרה ביהדותם של העולים על ידי הממסד הרבני (לוּ הָיְתָה לְצִדִּי, הִיא הָיְתָה יְכוֹלָה / לְשַׁכְנֵעַ אוֹתָם שֶׁאֲנִי יְהוּדִי).