ואלס עם באשיר.

[סבא של כיפה אדומה]

עכשיו כשנשמעו האזעקות האחרונות בתל אביב..
אנחנו מתעצלים לרדת 8 קומות עד למקלט, אלא מסתפקים בלרדת קומתיים, לפעמים שלוש.
אבל אז שמתי לב שרוב הדיירים של הבניין אשר חולקים איתי את חדר המדרגות הן נשים.
בפעמים האחרונות של האזעקות ספרתי בערך כ-20 נשים והיו רק שלושה גברים כולל מיכאל בני.
ואז עלה בדעתי שאולי כדאי בכל זאת שנרד כולנו עד למטה ולהיכנס למקלט.
יש לנו מקלט גדול ומרווח מאד, הבטחתי לדיירים שאשים מאווררי תקרה ואולי אפילו גם מזגן אחד
וככה בזמן שאיראן תגיב על המתקפות של צה"ל נוכל לרדת כולנו למקלט
ולצלילי מוסיקה שאדאג להביא מבעוד מועד נוכל בין הפוגה להפוגה, לרקוד שם במקלט ריקודים סלוניים.

זוכר שפעם אחת השכנות חיתנה את בנה והיא הזמינה את כל הדיירים לחתונה
אני עליתי לבמה לרקוד עם השכנות, אז בריקוד אחד הייתה צעירונת שחומת עור שהרגשתי נוח לרקוד איתה
כי היה לה גו צנום וחביב..
אחרי זה הזמנתי לרקוד שכנה מהבניין הסמוך שהייתה מלאה (גם במקומות הלא נכונים) וכולה בתוך מחוך לוחץ והדוק.
זה לא היה נוח וגם לא נעים, התחושה הייתה שאני רוקד עם לבוש פלדה של אבירים מתקופת הצלבנים.
גם הפסקתי לספור כמה פעמים היא דרכה לי על הבהונות.
בקיצור, חשבתי שאולי כדאי לעשות מהלימון לימונדע ולהנות קצת מהחיים.