black ross
New member
ואם אני אומר....
ואם אני אומר שאין לי חשק לחיות יותר מישהו בכלל יקשיב לי ? ולפעמים אני חושבת שאין לי כוח יותר אפילו הדמעות כבר יורדות מבלי לעשות סצינה חלילה שלא יקחו עוד אנרגיה ממני .... וזה כאב כזה שלא עוזב ... מה לעזזל אני עושה ? אני קמה בבוקר לובשת את החיוך הכי יפה שלי מניחה אותו בצורה כזו שאף אחד לא ישים לב שהוא בעצם לא קיים באמת ורק העיניים .... כן אלו העיניים ירוקות ככל שיהיו ביום יום כשעצוב הן כחולות כמו הים ..... כשהייתי קטנה מישהו שר "כשאת בוכה את לא יפה " ואני כבר מאז ידעתי אבל אני הכי יפה כשאני בוכה ..... מצחיק לומר .... "הבכי הולם אותה ואולי גם המוות " כי הרי כבר שנים שאינני חיה באמת .... חיי חיים בצל המוות ואולי זה המוות בצל החיים .... ויש כאלה שאומרים לי מה קרה לך זה לא נורא הכל יעבור את תראי אז מה עם קצת קשה בסוף זה יגמר ..... ואני בוכה בשקט בשקט מקשיבה לטיפשות שיוצאת מפיהם ואומרת "נמאס לי מהקשה הזה אתם לא מבינים ? זה הקשה הזה שנמצא בכל דבר שאני עושה שמוציא לי את החשק לחיות ..... למה לעזזל שום דבר לא בא לי קל ? ויש שיאמרו שזה בגללי .... שאם הייתי חושבת אופטימי אז הכל יהיה אופטימי ... ואיך נראה לכם שאני נשארת בחיים ? זו החשיבה האופטימית שאני חושבת כל בוקר כשאני קמה וכל ערב שאני הולכת לישון אבל אל מול כל האופטימיות שאני דוחפת לעצמי בכוח עד שכבר בא לי להקיא אני מתמודדת עם המציאות.... וגם עכשיו .... זה לא בשליטתי לעזזל .... והן זולגות להן ככה במורד הלחי מתרפקות על מקומן הטבעי .... וזה לא מפסיק .... ואם אני אגיד שכבר אין לי חשק לחיות מישהו בכלל יקשיב לי ? יקשיב לי?
ואם אני אומר שאין לי חשק לחיות יותר מישהו בכלל יקשיב לי ? ולפעמים אני חושבת שאין לי כוח יותר אפילו הדמעות כבר יורדות מבלי לעשות סצינה חלילה שלא יקחו עוד אנרגיה ממני .... וזה כאב כזה שלא עוזב ... מה לעזזל אני עושה ? אני קמה בבוקר לובשת את החיוך הכי יפה שלי מניחה אותו בצורה כזו שאף אחד לא ישים לב שהוא בעצם לא קיים באמת ורק העיניים .... כן אלו העיניים ירוקות ככל שיהיו ביום יום כשעצוב הן כחולות כמו הים ..... כשהייתי קטנה מישהו שר "כשאת בוכה את לא יפה " ואני כבר מאז ידעתי אבל אני הכי יפה כשאני בוכה ..... מצחיק לומר .... "הבכי הולם אותה ואולי גם המוות " כי הרי כבר שנים שאינני חיה באמת .... חיי חיים בצל המוות ואולי זה המוות בצל החיים .... ויש כאלה שאומרים לי מה קרה לך זה לא נורא הכל יעבור את תראי אז מה עם קצת קשה בסוף זה יגמר ..... ואני בוכה בשקט בשקט מקשיבה לטיפשות שיוצאת מפיהם ואומרת "נמאס לי מהקשה הזה אתם לא מבינים ? זה הקשה הזה שנמצא בכל דבר שאני עושה שמוציא לי את החשק לחיות ..... למה לעזזל שום דבר לא בא לי קל ? ויש שיאמרו שזה בגללי .... שאם הייתי חושבת אופטימי אז הכל יהיה אופטימי ... ואיך נראה לכם שאני נשארת בחיים ? זו החשיבה האופטימית שאני חושבת כל בוקר כשאני קמה וכל ערב שאני הולכת לישון אבל אל מול כל האופטימיות שאני דוחפת לעצמי בכוח עד שכבר בא לי להקיא אני מתמודדת עם המציאות.... וגם עכשיו .... זה לא בשליטתי לעזזל .... והן זולגות להן ככה במורד הלחי מתרפקות על מקומן הטבעי .... וזה לא מפסיק .... ואם אני אגיד שכבר אין לי חשק לחיות מישהו בכלל יקשיב לי ? יקשיב לי?