ואם בדייטים עסקינן...

[רננהלי]

ואם בדייטים עסקינן...

האם גם אתם מרגישים כאלה טמבלים מהדייט הראשון ועד השלישי לפחות? ושאלת השאלות שהיא נושא הפורום הזה: איך אתם מתמודדים עם זה? מפיה של מישהי שהציעו לה לצאת עם מישהו שנשמע דווקא נחמד, והיא אפילו סומכת על אותה אחת שהציעה, אבל מה זה מתבאסת מהקטע כל פעם מחדש.

 

[s h i r k u s h]

בהחלט מבאס...

הכל הולך לאט, בקושי זורם, אי אפשר לדעת אם באמת יש עתיד וזה האמת די מתיש... זה קורה לי ממש עכשיו בצורה קצת שונה- לא ממש יצאנו לדייט אבל מקבלת רמיזות,הכרנו באחת מהקומונות במפגש והתחלנו להתכתב במסנג'ר והוא הציע לי להיפגש עדיין בעצמי לא בטוחה אם בתור ידידה או יותר ומאז כל כמה ימים נפגשים אבל לא ממש התנשקנו אבל מצד שני הוא שולח רמיזות ואני מבולבלת לחלוטין... ולשאול לא בא בחשבון...

 

[להבה ירוקה]

למה לשאול לא בא בחשבון?

 

[s h i r k u s h]

מביך לגמרי...

בסופו של דבר החלטתי ושלחתי לו מסר שמרגישה שאולי יש מצב ליותר מידידות ביננו. לא קיבלתי ממנו עדיין תשובה, אבל נראה... נקווה לטוב

 

[להבה ירוקה]

../images/Emo45.gif כל הכבוד

 

[להבה ירוקה]

אוף. לגמרי.

מרגישה כזו אהבלה בדייטים הראשונים. השיחות לא הולכות חלק. בד"כ אני שוכחת שבטח גם הצד השני מרגיש ככה. תמיד נופלת למקום הזה, שאומר לי שרק אני יצאתי 'פפפגרת.

 

[liza26]

יהיה מה שיהיה../images/Emo79.gif

בהתחלה גם אני הייתי קצת נבוכה בדייטים, אבל אני זורמת מדברת על כל מיני דברים, שואלת, מתעניינת אף פעם אין ודאות בפגישות הראשונות (ולי גם יש נטייה להתאהב בכל העולם

) איך מתמודדים- אולי להתפסיק לנתח יותר מדי .

 

[ניאו30]

מעניין לעניין באותו עניין

וזו נקודה שמאוד מעיקה עליי בימים האחרונים.תקציר ענינים-לא ממש דייט אלא שלפני עשרה ימים בערך פגשתי מישהי באירוע ששנינו הגענו אליו די במקרה.הרגשתי משיכה רבה וחיבור מיידי אליה(ראיתי את מהלך פגישתנו וכל מה שקרה בעקבות הפגישה כ"מקרה",אבל האם בכלל יש דבר כזה?).בילינו ביחד קצת,עשינו דברים משותפים מהנים ולפחות בהרגשה שלי נהניתי להיות בחברתה כמו שהרבה זמן לא נהניתי.גם היא מאוד נהנתה להיות איתי. ביום שישי האחרון קרה משהו,לא חשוב מה...ידה ידה ידה...יצאתי מהבילוי שלנו בהרגשה לא טובה.היא ראתה את זה עליי,ו...טוב,קשה לי קצת כרגע לכתוב על זה באריכות רק אומר שאני מאוד מאמין בפתיחות ובלשים את הדברים על השולחן ואולי זה שלא דיברנו לפני כן על הדברים המעיקים תרם להרגשה הלא טובה,ולכן שאלתה של להבה לשירקוש "למה לשאול לא בא בחשבון?" מאוד מתחבר למה שאני מאמין בו כעת. בשבת פשוט הייתי בדאון נוראי ולא ידעתי מה לעשות או מה להרגיש,וכרגיל אצלי במצבים כאלו הכי טוב בשבילי הוא לכתוב מה אני מרגיש.כתבתי לה "מכתב שלא נשלח",אולי בהשראת השרשור שפתחת להבה בשבוע שעבר,אבל רציתי גם לשתף אותה במחשבותיי כי אחרת זה לא אותו דבר.הקיצר(כאילו שאני יודע לקצר?

...),אתמול היה לי קצת זמן בצהריים אז התקשרתי אליה, וקבענו שהכי טוב יהיה אם נדבר פנים אל פנים.הייתי בערך רבע שעה נסיעה ממנה וקבענו ללכת לבית קפה שהיא מכירה. אז הגענו,לקחנו את הזמן שלנו,הסתכלנו הרבה בעיניים אחד של השני,ראיתי שגם היא נפגעה ממני במשהו שלא חשבתי עליו לפני כן,וגם אני קצת נפגעתי,וזה בעצם מה שכתבתי במכתב,שהיה אמור להיות לא נשלח אבל בסוף החלטתי גם להראות אותו לה.היינו פתוחים אחד עם השני עד כאב,אבל עדיף להיות כואב וכנה מאשר חולם וטועה(חרוז שהמצאתי עכשיו

),בייחוד בקטע של תיאום ציפיות אחד מהשני.מה התברר?שנינו מחפשים משהו שונה-היא מאוד רוצה להשאר ידידה שלי,אבל לא יותר מזה...אני דווקא כן רוצה את ה"יותר מזה". אמרתי לה,"איך אני אוכל לבלות אותך כידידה שאני מרגיש כלפייך מה שאני מרגיש?"(כלומר משיכה אליה,ורצון לקשר עמוק ורציני יותר).לפני שהגעתי אליה באתי מתוך שלמות שאני הולך להגיד לה שאני מרגיש בפנים שאני לא אוכל להיות ידיד שלה ולא יותר,כי תמיד שאני אהיה איתה אני אחשוב וארצה את ה"יותר מזה",מתכון בטוח לתסכול עמוק,כפי שקרה לי במסיבה ביום שישי. אז אמרתי לה את זה,וזה נשמע(והרגיש) ממש לא טוב בעיניי,כאילו אנחנו נפרדים או משהו כזה,וראיתי שהיא נפגעה קצת מזה. היה עוד משהו,וזה שתוך כדי השיחה עלו דברים שלא שמתי לב אליהם מקודם בנוגע ליחס שלה כלפיי,וגרמו לי להתחרט על משהו שכתבתי באותו מכתב שכתבתי אליה ביום שבת,שהיה אמור לא להישלח ובסוף נתתי לה לקרוא אותו.לא רק על זה התחרטתי,גם על דברים שנאמרו בתחילת השיחה וברוח המכתב,יענו דברים שנאמרים מהלב,ואולי מסערת רגשות,אבל אולי גם ללא מחשבה יתרה על הגיון ופרופורציה ובעיקר על איך שהצד השני יקבל אותם.טוב,ככה זה שאתה בן אדם שפועל מתוך הלב ברוב תחומי חייו,לא שהייתי מחליף את זה,אבל לפעמים זה יכול להכשיל אותי. אז סוף סוף הגעתי לפואנטה שרציתי להעלות כאן(אמרתי לכם שאני לא יודע לתת תקצירים

)-נפרדנו אתמול בתחושה שהקשר הסתיים וזה גרם לי להרגיש רע עם עצמי,ורע בכלל.השיחה הזאת,הכנות והפתיחות המדהימה שהיו ביננו ובכלל יום האתמול(כולל הזכיה של מכבי ובלילה חתונה מדהימה ומהנה!), דווקא כמעט וחיסלו לגמרי את הדאון שהייתי שרוי בו,אבל ההתלבטויות ממשיכות ולא נעלמות. אני הרגשתי שהיה ביננו משהו טוב,ואני לא רגיל לזה,ולכן קשה לי לעזוב את זה,קשה לי לחשוב שאחרי שהצלחנו ליצור קשר כל כך טוב,נוותר על הקשר בגלל שאני רוצה את ה"יותר מזה"...אני מניח שהרבה מזה נובע מחוסר קשריי ב"שנים האבודות" והרצון/צורך בקשר משמעותי כאן עכשיו.אולי אני כן צריך לנסות את הידידות איתה,אבל הפעם ללא הציפיות של קודם?הבעיה שאני לא יודע אם אני אצליח להתגבר על המשיכה שלי כלפיה ועל מה שאני רוצה מהקשר שלי איתה... ויש גם את נקודת הכנות-עם עצמי ואיתה-אנחנו מחפשים ורוצים דברים שונים, אז להמשיך בקשר אולי זה מעין הדחקת רגשות אמיתיים לטובת רגשות מדומים. באיזה מקום זה אולי אפילו לרמות את שנינו ואולי גם לגרום לשנינו להיפגע בסוף בצורה יותר חזקה.ככה לפחות אנחנו חותכים את זה כבר די בהתחלה,ללא העמקת הפגיעה ההדדית.ככה השכל לפחות אומר,אבל הלב,הלב,הוא תמיד כזה שונה ואחר ועכשיו אני ממש מרגיש בדילמה רצינית ולא כל כך יודע מה לעשות עם הבלבול הזה,באמת שלא,ולכן אשמח לכל דבר/עיצה/ רעיון/ביקורת...

 

[להבה ירוקה]

ניאו

אחד הדברים שהיו לי הכי קשים לפני התהליך שעברתי, היה לקבל עזיבה או פרידה מאדם כלשהו, כל שכן בחור שהיה איתו קשר מעבר לידידותי. פשוט, ניסיתי להקפיא את הזמן. לא הסכמתי לקבל את הדינאמיקה, את החיים שממשיכים הלאה. ומה שקרה, היה, שגם הבחור עזב, וגם לא למדתי כלום מאותו קטע. מתישהוא, בתוך התהליך, כשהתחלתי לקבל שינויים בתוך עצמי, התחלתי גם לראות ולקבל את השינויים שבסביבה. משפט שמאד עוזר לי כיום לקבל פרידה הוא: מה היה התפקיד של אותו אדם בחיי? כלומר, אני פחות או יותר מאמינה שלכל מפגש, או אינטרקציה עם אדם - יש תפקיד בחיים שלי, ואני יכולה לקחת משהו איתי הלאה. אז זה לא מחזיק את האדם עצמו, אבל החיים באמת מפתיעים בסיטואציות האלה: קשר מתנתק, ואז חוזר ושוב מתנתק....יכול להיות שאתם צריכים הפסקה קלילה. היו ימים מאד אינטנסיביים, ועכשיו, אחרי ה'פיינל פור', צריך הפוגה. הכל השערות שלי. תכל'ס, אני חושבת שהפוגה, כשמעוניינים במישהו, זה העינוי הכי גדול בעולם.

 

[ניאו30]

נכון,צודקת לגביי אותה הפוגה...

ועוד מילא אם זו באמת היתה הפוגה,אבל יש הרגשה של פרידה. מצד אחד מבינים בראש שזה הדבר הנכון לעשות כדי לא להשלות/לרמות אחד את השני וגם את עצמינו.מצד שני,הלב מושך הפוך,ובייחוד שלי הרבה פעמים מושך אותי דווקא לכיוונים שהם(לכאורה) לא ניתנים להשגה. ובקשר למשפט שאמרת על תפקיד האדם בחיים שלי-שמעתי על הדרך הזו בעבר, והאמת שלפעמים אני מתקשה להבין את הדבר הזה.אני מניח שזאת שהגעתי איתה למסיבת ריקודים הראשונה שלי(בשרשור אחר) אפשר להגיד שהיא הכניסה את הריקוד לחיי(ועוד הרבה דברים אחרים,האמת,למשל כל מה שקשור למדיטציות). אולי הקשר הקצר הזה הכניס לי לראש את הבעייתיות בקשר רומנטי/מול ידידות, שמכיוון שאין לי הרבה נסיון זה לא משהו שהכרתי אותו לפני כן על בשרי, ובכלל אולי הבהרתי לעצמי טוב יותר את מה שאני רוצה מקשרים עם אנשים(נשים) ביתר שלמות מאשר קודם,אף שזה לא הופך את הסיפור ליותר קל לעיכול (וגם השלמות לא ממש "שלמה"...). המשפט האחרון שלך מאוד מתחבר אליי בימים האחרונים-די השלמתי שכבר לא יהיה ביננו כלום(כנראה),אבל זה באמת עינוי גדול כשאתה מעוניין במישהי והיא לא מעוניינת בך באותה הצורה.זה נשמע חלק מעובדות החיים בשביל רוב האנשים,אני מניח,אבל בשבילי זה כאמור משהו חדש שאני לומד,ואולי המשמעות של הקשר הזה תבחן בקשר הבא שיהיה...אני רק מקווה שבאמת גם אם הקשר ייגמר,כפי שנראה עכשיו,אני אלמד ממנו לעתיד. תודה על התגובה,להבה