בין שאין קורין בהן. כגון כתובים ורבינו הלוי אמר דאפי' יחידים אין קורין בהן כדקתני טעמא משום ביטול בית המדרש דמשכי לבא ובשבת היו דורשין דרשה לבעלי בתים שעסוקין במלאכה כל ימות החול ובתוך הדרשה היו מורין להן הלכות איסור והיתר וטוב להן לשמוע מלקרות בכתובים:
לכאורה רש"י חולק על תוס` וסובר שזה נביא ממש, שכן אם סובר כתוס` היה עליו לכתוב במפורש שזה הך דאמרי בנהרדעא ולא לכתוב סתם "שמעתי שיש מקומות". אלא ודאי שלרש"י היה 2 דברים: נהרדעי קרו כתובים ויש שקראו נביא.
אחרת, איך יישב רש"י את הגמרא במגילה. אבל מה לעשות שחוסר האיזכור של רש"י את נהרדעא והמרתם ב"יש מקומות" הוא כה צורם ובוטה, שזה, לדעתי, על גבול הדמיוני לומר שרש"י סובר כתוס`.
בבעל המאור (המאור הקטן. דף יא. בדפי הרי"ף) מביא לשון רב האי גאון וממנו תשכיל מוצא דברי רש"י שאכן כמאמרך הוא בנביא ממש. וז"ל: ונשאלה שאלה מלפני רבינו האי ז"ל על הא דאמר רב מתנא יו"ט שחל להיות בשבת המפטיר בנביא במנחה א"צ להזכיר של יו"ט דשמעת מינה דאיכא נביא בשבת במנחה ובמס` מגילה תנן בשבת במנחה קורין ג` ואין מפטירין בנביא קשיא אהדדי והשיב כי מקומות יש ומנהגות חלוקות הן ועדיין יש בפרס ומדי ובשאר מקומות הפטרות ידועות בשבת במנחה לכל השנה כולה אלו דברי הגאון ז"ל. עכ"ל הרז"ה. ואומר אני הק` דיאים הדברים לרש"י לפרש כן ולא נקט כשיטת התוס` ליישב שהוא בכתובים, כדרך רש"י לבאר פשט הסוגיא כפי שלפנינו ולא לחוש למחלוקת סוגיות, לעומת שי` תוס` ליישב הסוגיות אף אם עי"ז הלשון דחוק קצת. כאן זו ממש דוגמה קלאסית.
אלא שאין אתה צריך להביא ממרחק לחמך ולתלות זאת בדרכי רש"י ותוס` ורק מזה להביא ראיה שרש"י חלוק על תוס`. אדרבה! מגוף דברי רש"י מוכח ישירות כבעל המאור, כי כתב "יש מקומות שנוהגין" וכו`, שזה ממש היינו הך דבעל המאור.