לפי כלל חז"ל
כל היוצא מן הטמא - טמא, וכל היוצא מן הטהור - טהור. ומאפת זאת, לדוגמא, חלב הגמלים - טמא הוא. תמהים על כך חז"ל, ובכלל תמהו על זה רבות בהיסטוריית העם היהודי, אך חז"ל נתנו לנו כלל : ""דבש דבורים, מותר. מפני שמכניסות אותו לגופן, ואין ממצות אותו מגופן". לאחר שבודקים מבחינה מדעית איך נוצרים תוצרי הגוף של הבהמות הטמאות, שמים לב שהם מפרישים לשם חומרים מגופם, מוסיפים חומרים, מפיקים חומרים, משנים ומרכיבים, תרכובות ותערבות וכו' וכו' ... אך הדבורה לוקח הצוף מהפרחים בלבד (כפי שרש"י אומר) ולא עושה מאומה עם אותם הפרחים, מלבד, שהיא מפרישה אליהם אנזימים, והם עושים את כל העבודה. זאת אומרת, חז"ל ידעו שהיא לא ממצה את הדבש בגופה, כפי שעושים כל שאר בע"ח, מפיקים וכו', אלא רק מכניסה אנזימים, אשר הם בעצמם הופכים הצוף לזמן. אפילו שמעתי ק"ו, שלאחר מכן האנזים מתפרק. אך אין זה נבדק די צורכו. אך עדיין אין זה רלוונטי. הדבורה *לא* ממצה את הדבש בגופה.