ואם לסגור את נושא הפונדקאות בחיוך קטן

[אבא של עלמה]

ואם לסגור את נושא הפונדקאות בחיוך קטן

אז אחרי לא מעט טרטורים (ותודה לקונסולית הישראלית במומביי) ושלוש וחצי שעות במשטרת ההגירה (הפקיד שלנו באמת עבד מהר! לקח לו 55 דקות להכין את כל התיק מסמכים לאישור המנהל שלו שעבר עליו במשך חצי שעה) אנחנו אוטוטו בדרך הביתה.

פגשתי את הפונדקאית שלנו היום בפעם הראשונה. אניטה שמה.
לא חשבתי שזה יעורר בי משהו אבל מסתבר שכן.
היא ישבה איתנו מההתחלה עם אחותה. הן לא מבינות אנגלית ואנחנו לא דוברים את שפתן אבל מה שחיבר היה ילדה אחת קטנה שטחנה שינה.
כבר מרגע שהגיעו הן התיישבו לידה, אניטה מחזיקה בעדינות את הסל קל, מלטפת אותה, מיישרת את התנוחה שלה, נוגעת בה בעדינות כל כך.
כשהוצאתי אותה נתתי לה להחזיק אותה. הרגיש לי נכון.
היא ערסלה את עלמה בין הזרועות שלה, לטפה אותה, שמרה עליה. היה לי ברור שמעבר למוטיב התשלום יש פה רגש אמיתי ואיכפתי.
כשנפרדנו ונתנו לה את הכסף במעטפה, היא כמעט ולא התייחסה לזה אלא העדיפה להעביר את הפעם האחרונה שנפגש במגע אחרון עם הילדה.

לא בכיתי פעם אחת כל החודש הזה. עד אותו רגע מרגש. אמיתי כל כך.
אניטה ג'דהב ארג'ון - תודה לך על הכל!!!

 

[טלית נודדת]

ברור שיש רגש

היא הייתה בבטן שלה 9 חודשים... השאלה עכשיו היא למשל האם יהיה לה ליווי פסיכולוגי שיעזור לה להתמודד עם הפרידה והמסירה של התינוקת?

 

[כאן הם]

אוי תפסיקי כבר!

די כבר!

מה כל כך קשה להפנים ולקבל שפונדקאיות יודעות מה שהן עושות, רוצות לעשות מה שהן עושות, מבינות יפה מאוד מה שהן עושות כולל שהילד נמסר להוריו האמיתיים, אין להן בעיה למסור את הילד להוריו, נבחנות ע"י פסיכולוג לגבי כל זה, והדבר הכי חשוב: הן שמחות שהן עזרו למישהו.

אלוהים אדירים!!!!! הוא כתב שהפונדקאית נפגשה איתו והיתה שמחה לפגוש אותו. אפילו אחותה הייתה שם = תמיכה מלאה מהמשפחה שלה. מלא נשים ישמחו להיות פונדקאיות.

שמת לב שהוא מסר לה את הילדה, והיא מסרה לו את הילדה שוב בחזרה, בפעם השניה!?!? את מבינה מה קרה פה?


מספיק! מספיק עם כל השליליות, חוסר התחשבות, חוסר פרגון, חוסר טאקט מינימלי וגם דמיון פרוע!

הוא אב חדש לילדה מפונדקאות, והכל הלך נהדר עבורו, עבור הילדה, ועבור הפונדקאית.

אם יש לך השגות לגבי פונדקאות, ואני יודע (כמו כולם בפורום), יפה מאוד, בצורה ברורה לחלוטין שיש לך משום מה השגות בנושא, אז זכותך המלאה לכתוב על זה בפורום... אבל לא למישהו שרק עשה את זה בדרך יפה ומוצלחת.

קצת רגש! קצת התחשבות! קצת, לפחות, נימוס.

לו יש פי אלף יותר רגש מאשר לך כלפי הפונדקאית. אני ממש מתבייש לכתוב את המשפט האחרון.



אשמח מאוד לדון איתך בצורה מכובדת על פונדקאות ודעותיך בנושא. הנה אתן לך רעיון נהדר לדיון: אני טוען שיותר קשה לאומנת מאשר פונדקאית להפרד מהילד! מה דעתך?

לדעתי, פונדקאית אולי רואה את הילד לכמה דקות, ואולי "מכירה" את הילד למשך 9 חודשים. אבל אומנת ממש מגדלת, מטפלת, מתקשרת ומרעיפה אהבה לילד במשך שנים... כמו אמא שניה (רמז מאוד חזק ללסביות פה!!!!)

אישית, אני (ואחותי) גודלנו ע"י אומנת שהיתה בבית שלנו כל יום, מיום היוולדי ועד שהייתי 14. אחותי צעירה ממני. ואח"כ היא הלכה לדרכה... ועוד יותר מאוחר, בתחילת שנות ה-20 שלי, ניתקנו כל קשר איתה... כי התוודא לה שאני הומו, היא נתנה הערה מאוד לא במקום לאמא שלי שניתקה כל קשר איתה. אגב כן נפגשתי אחרי כן איתה, אבל לא דיברנו "בנושא".

רענן

 

[טלית נודדת]

אכן, גם לאומנת קשה

וזה לא סותר את העובדה שגם לפונדקאית קשה, אפילו אם המבנה האישיותי שלה נבחן לפני ההריון ונמצא כמסוגל להתמודד עם פונדקאות ואפילו אם היא מבינה מה היא עושה.

 

[כאן הם]

לא קשה לאומנת ולא קשה לפונדקאית

המציאות היום יומית של אלפי שנים זה שאומנות עוברות לטפל מילד אחד לילד אחר. זה קורה אלפי פעמים כל יום.

בדיוק כמו פונדקאיות, הן מבינות מה תפקידן, מה המסגרת בה הן פועלות, הן רוצות את זה, והן יודעות שזה לא הילד שלהן והן יודעות שיום אחד הם יפרדו ממנו. פונדקאיות נבחנות מבחינה פסיכולוגית לתפקידן, ועוד לא שמעתי שעושים דבר כזה לאומנות.

אז אני לא שמעתי על הרבה מקרים שאומנת התלוננה על "קושי נפשי" להפרד מהילד. בטח שלא שמעתי על מקרה אחד שאומנת התלוננה על נזק נפשי מהפרידה. את שמעת על מיקרה שכזה?

את מציעה גם במיקרה של אומנות "ליווי פסיכולוגי שיעזור לה להתמודד עם הפרידה והמסירה של התינוקת". או שההצעה שלך רק משום מה מתיייחסת לפונדקאיות?


בחזרה לפונדקאית: היא רואה את הילד לכמה דקות בלבד והיא רק "מכירה" אותו 9 חודשים בגלל ההריון. אין מה להשוות לאומנת שמטפלת בילד הרבה שנים, עם חיבוקים, טיפול, מגדלת את הילד, מתקשרת ומרעיפה אהבה לילד במשך שנים... כמו אמא שניה!!!


והמשפט האחרון הוא רמז מאוד חזק ללסביות פה!!!!

אצל משפחות הומולסביות, שלא כמו פונדקאיות ואומנות, אף צד לא מתאר לעצמו לרגע שאולי הוא יצטרך להיפרד מהילד או שהקשה לא יהיה מלא... או שתהיה פרידה.

מה דעתך על לסביות עם ילדים שנפרדות והאמא הביולוגית נלחמת באמא(!) השניה על זכותה לקשר עם הילד?

גם זוגות הומואים.


אבל לא אצל הסטרייטים, שאצלהם זה מעוגן בחוק וביולוגיה.

אם נקח מקרה מאוד קל ומאוד נפוץ (יותר מ-50%) אצל הסטרייטים: כשיש גירושים, משום מה בד"כ, האבא מאבד את הרבה הרבה יותר קשר עם הילד לעומת האמא. וזה אפילו הילד הביולוגי שלו שהוא מחוייב ע"פי החוק לתמוך בו באופן שווה. מה דעתך על זה?

רענן

 

[פרח7]

מצאתי שוב בשבילך את הקישור שלא עבד קודם.

Surrogate Motherhood-
Ethical or Commercial

אין הרבה מחקרים על פונדקאות בהודו
אבל דבר אחד ידוע,
בניגוד לארה"ב ולישראל,
אין בהודו פרוטוקולים מסודרים של איך לבחון מסוגלות רגשית ולאשר למישהי להיות פונדקאית וגם לא תהליך מסודר של ליווי שלה לפני , תוך כדי ואחרי
לא כולן נשים משכילות שמבינות את ההשלכות הפיזיולוגיות והרגשיות של הפריה מלאכותית הריון בחווה מרוחקת לידה ומסירת התינוק.

 

[כאן הם]

נו באמת! "מחקרים" מארגון פמניסטי

הקישור הזה דווקא כן עבד וכבר כתבתי לך ש"המחקר הזה [במרכאות] הוא של אירגון נשים פמניסטי שמשתמש בשם התמים CENTER FOR SOCIAL RESEARCH.

תקדישי כמה שניות מזמנך ותבדקי באינטרט את CSRINDIA.ORG ומה הרקע שלו.

אז המחקר הזה הוא בדיוק באותה קטגוריה כמו מחקר ע" רבנים שקובעים שיש אלוהים.

נו באמת!!!

זכותך לדעות שליליות על פונדקאות בהודו, אבל עד שלא תמצאי לי עדות ממקור ראשון (היינו, הפונדקאית בעצמה), שבה היא מתלוננת על ניצול ו/או יחס רע, אז הדעות שלך הם בגדר תאוריה דמיונית שמעניינת נשים עם אג'נדה מסוימת.

למה לי כל כך קל למצוא סיפורים אישיים של פונדקאיות בהודו שכן מרוצות?

טרחתי כמה דקות באינטרט ואני מצרף וידאו על פונדקאיות הודיות מסכנות ומאמר מעיתון שמאלני בריטי על פונדקאיות בהודו... שעובדה מעניינת עבורך היא שרוב הפונדקאיות עושות את זה יותר מפעם אחת. הם אוהבות שמנצלים אותן. מה דעתך על זה?


יש לי רושם די חזק שדעותייך נגד פונדקאות בהודו הם מסיבות גזעניות. את חושבת שלהודו והודים לא איכפת מנשים פונדקאיות בגלל איזה פרימיטביות מסוימת או "עוני".

אם תטרחי עוד כמה שניות באינטרנט ותחפשי "פונדקאות בהודו" באנגלית תקראי איך שהודו סוערת כי פונדקאית נפטרה השבוע(!) בזמן הלידה. לתינוק שלום. לא, הם לא נסערים מכיוון שהיא הייתה מסכנה ומנוצלת. הם נסערים כי הסטנדרטים הרפואיים הם לא ברמה הנדרשת, שזה יותר חשוב במיקרה של פונדקאות, כי היולדת נושאת ילד שהוא לא שלה ועושה רק שירות למישהו זר.

תאמיני לי שאם הודו או הודים היו מגלים שפונדקאית נוצלה, והתייחסו אליה לא יפה הם כמו כל בני אדם בכל מקום בעולם היו נסערים ודורשים להפסיק עם זה. להודים ולהודו איכפת מנשים פונדקאיות בדיוק כמו כל שאר המדינות ובני אדם בעולם. תנסי להפנים את זה.

רענן

 

[אבא של עלמה]

האם יהיה לה ליווי? לא חושב שיש פה מודעות לזה

אני כן חושב שיהיה לה זכרון נפלא זה כן!
אני יודע שאני אף פעם לא אשכח את מה שהיא עשתה בשבילנו.

 

[יובי גרובי]

אני חייב להגיד

שלמרות החיבה שלי אליכם, ועם כל השמחה שלי (ויש הרבה) בשבילכם על עלמה אני מאוד אמביוולנטי לגבי פונדקאות והמשפט "אני כן חושב שיהיה לה זכרון נפלא זה כן!" מאוד מאוד צורם לי.
כי עם כל הכבוד, אתם לא יודעים מה זה לעבור הריון ולידה, ולקבוע כלאחר יד שלמישהי ישאר זכרון נפלא מהחוויות הנ"ל זה, ובכן, קצת חוצפה.
כן, אתה לא תשכח ואני בטוח שגם היא לא. יכול להיות שזה יהיה זכרון נפלא, יכול להיות שזה יהיה זכרון קשה, יכול להיות (ולדעתי הכי סביר) שזה יהיה קצת מזה וקצת מזה.
זה לא סותר את זה שהחוויה שיפרה מאוד את מצבה הכלכלי ואולי היטיבה משמעותית את איכות חייה, אבל בתור מישהו שעבר לא מזמן הריון ולידה אני בטוח שהיא שילמה מחירים לא קטנים עבור ה"חוויה" הזאת, ולו רק פיזית.
וכרגע אני מדבר רק על ההיבט הפיזי כי סביר להניח שבתור טרנס החוויה שלי היתה שונה, אבל אפילו רק מהבחינה הפיזית מדובר בעניין לא קל בכלל. בנימה אישית אני יכול לספר שהימים שאחרי הלידה היו מזוויעים. הייתי כאוב מאוד, ושטוף הורמונים, והמחשבה על לעבור את אותם ימים בלי תינוק שיזכיר לי שזה היה שווה את זה, מצמררת.
שוב, אני לא מתנגד לפונדקאות באופן גורף, ולמען ההגינות אציין שאם לא היו לי אופציות אחרות להפוך להורה יכול מאוד להיות שבסוף, בקושי רב, גם אני הייתי בוחר בדרך הזאת (ואני מודה כל יום מחדש שלא נדרשתי לדילמה הזו) אבל אני כן חושב שהכרחי שאנשים שבוחרים בפונדקאות ידעו במה זה כרוך.

 

[מטיילת בענן]

אני מרגישה מאוד דומה

אני לא גבר בהיריון, סתם אישה סטנדרטית עם סתם היריון סטנדרטי בלי בעיות מיוחדות (חמסה חמסה שום בצל). ועוד לא עברתי לידה על כל הכרוך בה. (אולי בעצם זה היריון קצת שונה כי הוא הושג בהפריה חוץ גופית - גם חוויה לא קלה בכלל שחוות פונדקאיות)

היריון זה דבר קשה מאוד. הרבה יותר ממה שמה מספרים או שידוע. אני כרגע בתחילת חודש שביעי. הגוף כואב לי כל הזמן, יש לי צרבות נוראיות שמקשות עלי להירדם, אני לא ישנה טוב גם כשאני נרדמת, הבגדים שלי לוחצים עלי לא משנה כמה הם רחבים, קשה לי לשבת הרבה זמן, נרדמים לי איברים, אני מותשת גם אם לא עשיתי כלום. קשה לי. הגוף שלי מאוד משתנה וזה קשה גם פיזית וגם נפשית, וקורים לי עוד הרבה מאוד דברים שעכשיו כשאני יודעת איך זה - בחיים לא הייתי עוברת אלמלא הייתי יודעת שבסוף תהיה לי ילדה.

אני מלאת אמפטיה לגברים הומואים. עצוב לי מאוד שמה שלסטרייטים קורה לפעמים ככה פתאום דורש מהם לעבור תהליכים מאוד ארוכים ויקרים (אגב, זה שאני לסבית ויש לי רחם מתפקד לא אומר שאני לא הייתי צריכה לעבור תהליכים כאלה). לו הייתי הומו אין לי מושג מה הייתי עושה, ייתכן שאת אותו הדבר. אבל מאוד קשה לי עם הזילות של היריון ושל לידה.

זה כואב מאוד, זה קשה מאוד, וזה לא כמו כל עבודה אחרת בשום פנים ואופן. אין הפסקה ואין מנוחה ואין שליטה מינימלית, וזה כשמדובר בילדה שלי שנשארת איתי. לפעמים אני מקבלת את התחושה שהרבה הומואים לא מבינים את זה. אני מניחה שזה גם איזשהו מנגנון הגנה.

בקיצור, אני מאוד ברגשות מעורבים. אני שמחה מאוד בשביל כל החברים ההומואים שלי שיש להם משפחה, כי זה גם מה שאני רוצה בשבילי. אבל הייתי שמחה מאוד לו הייתה יותר רגישות ויותר מודעות למחירים שהדבר הזה גובה.

 

[כאן הם]

מאיפוא אתה יודע? אתה מומחה לנפש האישה?

למה אתה חושב שכל הנשים חושבות כמו שאתה חושב, או, שהן חושבות כמו שאתה חושב שהן צריכות לחשוב?

קח לדוגמא את הפונדקאית שלי, שהיא גם האמא הביולוגית של הילד שלי, דבר שמותר בארה"ב. אז הינה בשבילך אישה שלא חושבת כמו שאתה מתאר לעצמך, אפילו בנוגע לתינוק שהוא ביולוגי שלה. מה דעתך? היא אפילו עשתה פונדקאות פעמיים (פעם שניה לזוג אחר).


נשים הן אינדיבידואליות!!!! תפנים את זה.

משום מה יש דעה בקרב אנשים מסויימים שכל הנשים חושבות אותו דבר וכולן באותו מצב. זה מאוד אופייני לשובניסטים מצד אחד, ואלו שתומכים בפמניזים קיצוני מצד שני. ממש עובדה מעניינת.


נשים הן מאוד שונות אחת מהשנייה.

יש נשים שלא מוכנות להיות פונדקאיות בדיוק בגלל מה שאמרת. ואני אפילו אצדד בך ואגיד שרוב מוחלט של נשים חושבות בדיוק כמוך.

אפילו אני אישית, בכל הכנות, אם הייתי אישה, לא הייתי מוכן להיות פונדקאית, אפילו אם זה יציל אותי מעוני מחפיר.


ויש מלא נשים, ממש אין מחסור בפונדקאיות, שלא רואות שום בעייה בזה. הן עושות את זה שוב ושוב.

נשים גם מפילות את העוברים שלהן, ברוב המקרים רק בגלל ש"ההריון לא רצוי". יש כאלו שמוסרות את ילדיהן לאימוץ. יש כאלו שתורמות ביציות ולעולם לא ידעו על הילד הביולוגי שלהן.

את כל הדברים האלו, אישית, אם הייתי אישה, לא הייתי עושה אף פעם. אני די בטוח שרוב הנשים הן ככה. אבל יש כאלו שחושבות אחרת. זאת עובדה אמיתית שאתה צריך לקבל.

(אצלי, אעשה הפלה אם יש סכנה לחיי או איכות חיים ירודה לילד).

רענן

 

[כאן הם]

אני מחייך!!!!

כל הכבוד!!!! אני מאוד מאוד מאוד שמח עבורך!

ועכשיו תהנה מכל רגע עם הילדה!

אל תענה לתגובות שליליות של כמה פה! אני אענה להן במקומך. חבל על הזמן שלך.


כמו שאתה יודע, אני גם אב לילד מפונדקאות. אבל אני ובן זוגי גרים בארה"ב.


לגבי אניטה, דעתי: שמור על קשר איתה מדי פעם. תמונות מדי פעם זה דבר נהדר. היא תהיה מאוד גאה בעצמה, ובמיוחד בך כשהיא תדע שהילדה שהיא מסרה היא מאושרת.


אגב נדמה לי שאמרת שאתה מכפר סבא? אני אהיה בביקור בארץ בחודש הבא, עם הילד אבל בלי הבן זוג. אני אהיה בכפר סבא - אחותי גרה שמה ואהיה אצלה. אשמח לבקר.

רענן