CoSMoPHiliA
New member
ואם עכשיו אני פשוט אעלם?
אין לי כתובת מדוייקת לשלוח את המכתב הזה וגם אם הייתה לי אני לא הייתי שולחת אותו... אני לא בדיוק יודעת מה אני רוצה. אם אני רוצה את הכל או כלום, אם אני רוצה למות או לחיות. זה בא לי בתקופות... עכשיו אני רוצה למות. סתם כי אני שונאת לחיות. כי אני שונאת לראות את כל האנשים האלה, צבועים. כל אחד יותר מהשני. וכואב לראות אנשים ששונאים אחד את השני מתחבקים ומסתובבים ביחד כאילו הם החברים הכי טובים בעולם. וכואב לי לדעת שגם אני כזאת..... גם אני אומרת שלום יפה וחייכני לכל בנאדם שאני רואה בבית ספר בזמן שמרובם אני מעדיפה להיפטר ושיתנו לי להתסובב לי בשקט בבית ספר בלי שכל פעם מישהו יקפוץ עלי מאחורה "בוקר טובבב!!!" ובלי לפזר נשיקות סתמיות וחסרות משמעות לכל כיוון. אני צריכה לאהוב את כולם ולהיות מתוקה ויפה לכולם, אני בכלל מעדיפה להיות לא-סימפטית ומכוערת. למות. יש את האנשים שאוהבים אותי ושאני אוהבת אותם, אבל לא יותר מדי כאלה, בסביבות ה-10 (אולי קצת פחות) בכל הבית ספר. ויש כאלה שאני שמה עליהם והם לא שמים עלי בגרוש, בדיוק כמו שאני מרגישה לגבי חצי בית ספר ´פשוט שיעלמו´ ואני לא יכולה לשנות את העולם ואת האנשים שבו... ככה זה היה תמיד וככה זה גם ישאר. ואני יודעת שאין " מקום טוב יותר" אין כזה דבר גן עדן והעולם הבא... ומה שטוב פה זה שאני שונאת אנשים צבועים ומעדיפה שלא יהיו כאלה, אז נתחיל בחיסול עצמי. ויש את אלה שמעדיפים שאני אעלם כמו עוד כמה שאנשים אז למה שלא נשמח בנאדם ונגשים משאלה שלו? הייתי מתה שיגשימו לי כמה משאלות כאלה. זה לא שאני רוצה משהו יותר טוב, גן עדן או מקום טוב כזה. אני פשוט לא רוצה כלום. ובסך הכל מה אני מפסידה? עוד אנשים צבועים? עוד איזה "אורן" אחד שיבוא ויאהב אותי בשביל זיון? או אולי עוד הורים/מורים שלא מבינים מה הם רוצים ממני ובטח שלא מעצמם? אה או אולי אמא שבקרוב תשתגע לי לגמרי ותעשה קעקועים על כל הגב/ידיים ועגילים בכל הפרצוף? או אולי אבא שמנסה לקנות את האהבה שלי בעזרת שטרות של 100 שהוא מפזר עלי כשבקושי יש לו כסף לעצמו? אני עובדת על עצמי ועל כולם שאני שמחה. וואו... רגע... כמה זמן לא בכיתי? משהו כמו חודש. וזה רק בגלל שאני לא רוצה להתחיל לריב עם עצמי כי בתוך יומיים כל מה שישאר ממני זה גוף חיוור עם עיגולים שחורים בעיניים וידיים חתוכות, ששוכב 2 מטר מתחת לאדמה. תמיד זה ככה, אני בוכה-חותכת-בוכה-חותכת.. כל הזמן עולות לי דמעות וכל הזמן יש את המחנק הזה בגרון אבל אני עוצרת את זה חשבתי פשוט לחתוך את עצמי אבל לא עמוק מדי, סתם בשביל להשתחרר אבל אני לא יכולה לחתוך את עצמי, אסור לי. אנשים צריכים לראות שאני שמחה ושאין לי שום בעיות בחיים.שאני אוהבת את כולם וכולם אוהבים אותי. בדרך כלל כשאני בוכה אני מושכת חזק בשיער מרוב כעס ועצבים על הכל וזה נורא משחרר לכמה שניות אבל אז אני מדמיינת את עצמי קרחת... וכואב לי.. הלב, והראש, והגוף, והעיניים, והכל ואני רוצה פשוט ליפול..........
אין לי כתובת מדוייקת לשלוח את המכתב הזה וגם אם הייתה לי אני לא הייתי שולחת אותו... אני לא בדיוק יודעת מה אני רוצה. אם אני רוצה את הכל או כלום, אם אני רוצה למות או לחיות. זה בא לי בתקופות... עכשיו אני רוצה למות. סתם כי אני שונאת לחיות. כי אני שונאת לראות את כל האנשים האלה, צבועים. כל אחד יותר מהשני. וכואב לראות אנשים ששונאים אחד את השני מתחבקים ומסתובבים ביחד כאילו הם החברים הכי טובים בעולם. וכואב לי לדעת שגם אני כזאת..... גם אני אומרת שלום יפה וחייכני לכל בנאדם שאני רואה בבית ספר בזמן שמרובם אני מעדיפה להיפטר ושיתנו לי להתסובב לי בשקט בבית ספר בלי שכל פעם מישהו יקפוץ עלי מאחורה "בוקר טובבב!!!" ובלי לפזר נשיקות סתמיות וחסרות משמעות לכל כיוון. אני צריכה לאהוב את כולם ולהיות מתוקה ויפה לכולם, אני בכלל מעדיפה להיות לא-סימפטית ומכוערת. למות. יש את האנשים שאוהבים אותי ושאני אוהבת אותם, אבל לא יותר מדי כאלה, בסביבות ה-10 (אולי קצת פחות) בכל הבית ספר. ויש כאלה שאני שמה עליהם והם לא שמים עלי בגרוש, בדיוק כמו שאני מרגישה לגבי חצי בית ספר ´פשוט שיעלמו´ ואני לא יכולה לשנות את העולם ואת האנשים שבו... ככה זה היה תמיד וככה זה גם ישאר. ואני יודעת שאין " מקום טוב יותר" אין כזה דבר גן עדן והעולם הבא... ומה שטוב פה זה שאני שונאת אנשים צבועים ומעדיפה שלא יהיו כאלה, אז נתחיל בחיסול עצמי. ויש את אלה שמעדיפים שאני אעלם כמו עוד כמה שאנשים אז למה שלא נשמח בנאדם ונגשים משאלה שלו? הייתי מתה שיגשימו לי כמה משאלות כאלה. זה לא שאני רוצה משהו יותר טוב, גן עדן או מקום טוב כזה. אני פשוט לא רוצה כלום. ובסך הכל מה אני מפסידה? עוד אנשים צבועים? עוד איזה "אורן" אחד שיבוא ויאהב אותי בשביל זיון? או אולי עוד הורים/מורים שלא מבינים מה הם רוצים ממני ובטח שלא מעצמם? אה או אולי אמא שבקרוב תשתגע לי לגמרי ותעשה קעקועים על כל הגב/ידיים ועגילים בכל הפרצוף? או אולי אבא שמנסה לקנות את האהבה שלי בעזרת שטרות של 100 שהוא מפזר עלי כשבקושי יש לו כסף לעצמו? אני עובדת על עצמי ועל כולם שאני שמחה. וואו... רגע... כמה זמן לא בכיתי? משהו כמו חודש. וזה רק בגלל שאני לא רוצה להתחיל לריב עם עצמי כי בתוך יומיים כל מה שישאר ממני זה גוף חיוור עם עיגולים שחורים בעיניים וידיים חתוכות, ששוכב 2 מטר מתחת לאדמה. תמיד זה ככה, אני בוכה-חותכת-בוכה-חותכת.. כל הזמן עולות לי דמעות וכל הזמן יש את המחנק הזה בגרון אבל אני עוצרת את זה חשבתי פשוט לחתוך את עצמי אבל לא עמוק מדי, סתם בשביל להשתחרר אבל אני לא יכולה לחתוך את עצמי, אסור לי. אנשים צריכים לראות שאני שמחה ושאין לי שום בעיות בחיים.שאני אוהבת את כולם וכולם אוהבים אותי. בדרך כלל כשאני בוכה אני מושכת חזק בשיער מרוב כעס ועצבים על הכל וזה נורא משחרר לכמה שניות אבל אז אני מדמיינת את עצמי קרחת... וכואב לי.. הלב, והראש, והגוף, והעיניים, והכל ואני רוצה פשוט ליפול..........
