ואנחנו שותקים...

[טוליפ.]

ואנחנו שותקים...



ואנחנו שותקים מסתכלים,מחרישים בולעים כל בדותה, מכבדים יריקה... הם בכנסת יושבים נואמים,נוהמים לעיתים מתנפלים מחרפים,מגדפים.. בסלון,מול מרקע ילד קט,ותמונה לא מבין,אך לומד איך בדיוק זה עובד... ומזה לאביו,לאימו,לאחיו, ועובר לרחוב,לשכונה למשחק ילדים בגינה... ובגיל העשרה,סתם כך הוא ושתיים,במיטווח סכינים על קורבן מזדמן,המסכן,שנטבח... כן,כמובן,לא רק כנסת, היא מירב הדוגמא, הרחוב,הכבישים, אלימות מול נשים... שגעון של שנייה, קאוס,אפוקליפסה,אימה... צעקת התמים,לבדה,אבודה בלי קולם,של כולם שאכפת. זה המסר,כקודמיו, ישכח,כחלום באספמיה...

 

[אפרת.א]

יש דברים בגו - אבל...



יש דברים בכל אשר כתבת ... אלא שבמקרה זה לא הייתי אומרת שזו הכנסת, הרחוב, השכונה, או משחק ילדים... במקרה זה כלי המשחית הוא האדם - הנמצא עמוק עמוק בפנים. במקצועך - רואה אתה ילדים, מכל המינים מכל הסוגים. ויודע... המניע את מוחינו , תחושותינו, מעשינו, תת המודע - טרם ניגלו בפנינו. לכל כך הרבה דברים בחיינו - אין הסבר...קטוננו...