tamarsharoni
New member
ואני , לגבי עצמי אני אופטימית , יעני , לי זה לא יקרה !
אני כבר 12 ימים בבית ,הולכת רק לאורך הרחוב שאורכו בדיוק 100 מטר . יש לנו 2 מחשבים , 3 T.V. יש המון ספרים שחלקם , בעלי סוחב איתו מאז ימי הבר מצווה שלו , שזה אומר 71 שנה . גם הפנסיה נכנסת ,אני מסודרת .
אבל כשאני חושבת על משפחות במצוקה כלכלית על משפחות שיש בהן אדם אלים , ואי אפשר לברוח ואי אפשר לצאת . והן תקועות עם האלימות וחוסר בטחון כלכלי בתוך 4 קירות , נעשה לי רע , נעשה לי שחור בעיניים ובנשמה , ואז האופטימיות בורחת ממני .
גם כשאני רואה את המצב הפוליטי , שאנשים שנתנו שביב של תקווה למדינה ........ ...... די
אבדה לי כל האופטימיות שהיתה לי .
אני כבר 12 ימים בבית ,הולכת רק לאורך הרחוב שאורכו בדיוק 100 מטר . יש לנו 2 מחשבים , 3 T.V. יש המון ספרים שחלקם , בעלי סוחב איתו מאז ימי הבר מצווה שלו , שזה אומר 71 שנה . גם הפנסיה נכנסת ,אני מסודרת .
אבל כשאני חושבת על משפחות במצוקה כלכלית על משפחות שיש בהן אדם אלים , ואי אפשר לברוח ואי אפשר לצאת . והן תקועות עם האלימות וחוסר בטחון כלכלי בתוך 4 קירות , נעשה לי רע , נעשה לי שחור בעיניים ובנשמה , ואז האופטימיות בורחת ממני .
גם כשאני רואה את המצב הפוליטי , שאנשים שנתנו שביב של תקווה למדינה ........ ...... די
אבדה לי כל האופטימיות שהיתה לי .