ואני מקווה שיותר אנשים יפתחו וידברו

[DALIT50]

הסיבה שמסתירים...........

שלום פתח לתקוה! המעגל הראשון יודע ....אם היה מדובר בדיכאון, חרדה , OCD וכו' אז באמת אין מה להסתיר כי אלו תופעות שהחברה מוכנה להבין ולקבל . אבל כשמזכירים את המילה סכיזופרניה זה כבר הופך לאיזה חור שחור ........אנשים פוחדים ........אנשים מתרחקים והכל מבורות .הכרתי אנשים שסבלו מסכיזופרניה בינהם אנשים מקסימים , רגישים , עם לב זהב . למחלה יש תופעות שונות ודרגות שונות .מעט מאוד אנשים יגידו בחברה אני סכיזופרן, שומע קולות וכו' לך תסביר לאנשים שאתה על כדורים פסיכאטרים חזקים שגורמים לתופעות לואי קשות . שאר האנשים אינם יודעים וטוב שכך, יודעים בגדול שהיא טיפוס קצת לחוץ וקצת חרדתית אך מעבר לכך אין מרגישים .במיוחד שהיא מאוד שקטה בחברה וכלפי חוץ היא כביכול רגועה , הכל מתבשל בפנים לאט לאט על אש קטנה עד שזה רותח , וגם אז הלחץ מתבטא בבלבול , בכי, אי שקט הסתגרות אין התפרצויות . לפעמים אני מקבלת תגובה ממי שיודע ::"לא נראה לי שיש לה סכיזופרינה " זו בטח טעות ! אבל לצערי הרב לא . אולי משהו יענה לי על השאלה : אדם שמסתיר כל כך טוב את מחלתו מודע לה , יודע שאין הגיון במחשבה אותה הוא חושב ומצליח לפעמים להרחיק את המחשבות "הלא הגיוניות "האם יתכן שבעתיד יוכל להרפא מהמחלה ? זאת מחשבה שעוברת במוחי מה דעתכם ? גמר חתימה טובה דלית

 

[לולי90]

לי למשל

הרבה יותר קל לספר לאנשים שאני עובדת איתם או סתם אנשים שאני פוגשת באוטובוס ולא למשפחה הקרובה...בתי חולה ב סכיזופרניה מעל לשנתיים -עוד מעט היא תהיה בת 19...והמצב שלה הרבה יותר קשה מהמצב של הבנות שלכן....היא לא מצליחה להתמודד עם המחשבות וזה גורם לה להתקפי חרדה מאוד קשים שנמשכים עד שהיא לא הולכת לישון בערב...אם התקף מתחיל בבוקר-אז קרוב לוודאי שזה יימשך כל היום עם עליות וירידות ברמת ההתקף וזה קורה לה פעמיים בשבוע בדרך כלל...הלוואי שפעם נגיע למצב שהיא תוכל לשלוט ולהתמודד עם ההתקפים...בשבילי לא צריך יותר-למרות שיש גם הרבה מאוד גבולות שהיא שמה לעצמה בגלל הפחד(אצלה זה פחד מסוג מסויים של אנשים שהיא בעצם חושדת בכל אחד...) לכן היא לא קוראת כלום ולא רואה טלויזיה והרבה מאוד נושאים אסורים לשיחה-מה שנדרש גם מכל המשפחה ...כמובן לא יוצעת החוצה ולא נוסעת ולא עובדת-כלום...לא רוצה להיות בחדר שלה כשהיא בבית(היא מאושפזת כבר הרבה זמן)ורוצה להיות כל הזמן בקרבתי ודורשת זאת-אפשר להמשיך בלי סוף...אני אחזור לתחילת המכתב שלי-אני לא יודעת למה זה קורה-במקום העבודה שלי יש המון אנשים וחלק מהם יודעות(בנות-חברות).אני פשוט באיזה שהוא שלב מרגישה שאני יכולה לספר לבן אדם הזה..אבל במשפחה אנחנו לא מסוגלים...רק דודה שלי ומשפחתה יודעים וכל הקרובים של בעלי(חוץ מאמא שלו ואבא-סבתא וסבא שלה)-אנחנו מסתירים גם שהיא מאושפזת-כי יחסית קל לנו-אין לנו יחסים הדוקים עם הקרובים אלו...אחרת זאת יכלה להיות בעיה רצינית...ולגבי התרופות-ניסינו הכול+28 טיפולים בשוק חשמלי לפני חצי שנה-ושום דבר לא עוזר-ההרכב הנוכחי של התרופות מחזיק אותה איך שהוא-אבל לא עוזר ולא משפר כלום-רק קצת מדחיק ומרגיע-אבל ממש קצת-כי עדיין יש התקפים והם לא פחתו...

 

[זריחה 2]

דלית יקרה

קוראת אותך ומרגישה כאילו את כותבת על בתי, אותן תופעות,כלפי חוץ לא ממש מורגש... לגבי העתיד אני רוצה לספר לך,(פעם כבר כתבתי זאת פה) על בחורה בגילה,שאושפזה פעם אחת בחייה,היתה לה נפילה קשה,גם אצלה התפרצה המחלה בגיל 23,.ארבעה טיפולים בחשמל,ואשפוז של שלושה חודשים... מיום שיחרורה היא לוקחת כדורים ומתפקדת בצורה עצמאית לחלוטין, עובדת בעבודה קבועה,לומדת,נוהגת ו...כולם שכחו מהנפילה, כך עברו להם 8 שנים..לפני שנה היא החליטה להפסיק עם הכדורים כי,מישהו אמר לה שבחלוף 5 שנים, אם לא היתה נפילה לא תהיה יותר, 7 חודשים היא תיפקדה ללא כדורים,עד שיום אחד אימה שמה לב לשינוי במצבה,(תופעות פסיכוטיות קלות)... הן טסו לפסיכיאטר והוא רשם לה שוב תרופה..אט אט היא חזרה לעצמה ועלתה על המסלול הרגיל.. תראי...היא מוגדרת כחולת סכיזופרניה אולם,איש לא מרגיש בכך,אף אחד ממכריה אינו יודע,בעיני היא נחשבת ..בריאה. הרצון שלה לתפקד רגיל,הקשר הטוב עם משפחתה,לקיחת התרופות, עוזרים המון. לצערי, אצלי זה אחרת,

 

[DALIT50]

ואני מקווה שיותר אנשים יפתחו וידברו

שלום ואני מקווה שיותר אנשים יפתחו וידברו אני מסתירה את העובדה שבתי פגועה בנפש זר לא יבין , זה קשה להסביר רק מי שמתמודד יכול להבין שמאוד קשה להתמודד כי זה יומיומי, הסבל הוא מתמשך , ולא תמיד התרופות עוזרות בתי מתמודדת עם סכיזופרניה שאינה מגיבה טוב לתרופות .או שאין חזקות מדי או שחלשות כבר 5 שנים ולא נמצא איזון טוב היא אינה אלימה , לא תוקפנית לא שומעת קולות הבעיה שלה המחשבות שלא נותנת לה מנוח ואז היא באי שקט הסבל שלה הוא פנימי שלא נראה כלפי חוץ . היא מדברת בהגיון ויכולה לנהל שיחות אנשים לא מרגישים כלל בבעיה שלה לפעמים נדמה לי שהרופאים טועים באבחנה וכל הזמן מקווה שיגיע היום והיא לא תהיה תלויה בתרופות . תופעות הלואי של הכדורים הן קשות .קשה איתם ואי אפשר בלעדיהם משתדלת להיות תמיד אופטימית דלית

 

[DALIT50]

אני מחזקת אותך בכל ליבי

כל כך צעירים שעדיין לא התחילו להתמודו עם החיים ופתאום צריכים להתמודד עם מחלה מאוד. זה קשה כפליים . מנסיוני אני יודעת שהשנים הראשונות הן קשות מאוד והאדם החולה נתקף חרדה גדולה לגבי העתיד .......וזה מביא לחרדות נוספות . העיקר להמשיך בטיפולים ולנסות כל אפשרות להטיב את המצב , ואם יש כוחות נפש לך ולמשפחה לגייס אותם תחזקו את עצמכם כדי שתוכלו לחזק אותה . והעיקר הבנת המחלה והרבה אהבה , מנסיוני המצב יכול להשתפר, צריך הרבה עבודה . ערב יום הכיפורים אני שולחת לכם :כוח,תקוה,חיבוקים ואהדה ושתצליחו להתגבר. אני פה בשבילכם אל תהססי לכתוב לי חזקו ואמצו גמר חתימה טובה דלית

 

[DALIT50]

זריחה 2

אני מסכימה אתך לחלוטין בכל מילה . אתמול דברתי עם ביתי בדיוק על הנושא הזה , אמרתי לה שמבחינתי היא בריאה ! "אדם שמסוגל לטפל בעצמו ללכת לרופאים , לקחת כדורים לבד , לעבוד קצת, לטייל , לבלות ולדאוג להיגיינה האישית , ללכת למספרה לקוסמטיקאית ועוד הוא בריא נקודה . נכון שיש תקופות קשות , משברים, אבל למי אין ? העיקר להתקדם ולא להשאר מאחור . עדיין אני חושבת שאצלך יכול להיות אחרת , אין לי הצעות לצערי , אבל אתם שמכירים אותה היטב יכולים למצוא דרך , אני בטוחה שעשיתם כל שביכולתכם , אל תתיאשו תמשיכו לחפש את הדרך בסוף ימצא הפתרון והאור יגיע גם עליכם העיקר לא להרים ידים . שאלה : האם היא נראת לכם מאושרת ושלמה עם החלטה לא לקבל טיפול תרופתי ? דבר אחד ברור ההחלטה צריכה לבוא ממנה , היא צריכה לקבל את ההחלטה כל החלטה שתתקבל לא בהסכמתה לא תישא תוצאות אתכם בכל ליבי דלית

 

[זריחה 2]

כתבת ...

כאילו מתוך המקלדת שלי, גם לבתי כמו לבתך אותן תופעות,אלא ש...מזמן הפסקתי להסתיר זאת, לפעמים נדמה לי כי הסבל אצלה הוא גדול יותר כי הוא פנימי,היא מנסה להראות מאוזנת ולא "מוציאה החוצה".. גם לי לפעמים נדמה כי הרופאים טועים באבחנתם,למרות שהיא עדיין נחשבת חולה. לתרופות היא מתנגדת,וגם אני כמוך עדיין מקווה כי יגיע היום בו יקרה נס. המשיכי להיות אופטימית שנה טובה וגמר חתימה טובה..

 

[DALIT50]

לא הבנתי היא לא מטופלת תרופתית?

איך היא מצליחה לתפקד ללא תרופות? דלית

 

[זריחה 2]

הרי זו בעיה נפוצה..

ההכחשה והסירוב לטיפול תרופתי... מתפקדת? הולכת, חוזרת,קניות סידורים...מעט חסרת מנוחה...זר לא ירגיש. המשבר מגיע בשעת לחץ ,או, בשהיא מעשנת גראס,אז יש נפילה, ושוב,כמו שכתבת על התופעות אצל בתך,בילבול,חוסר איזון,חוסר יציבות...מצוקה נפשית "שקטה".

 

[DALIT50]

בעיה נפוצה

לפעמים אני תוהה לגבי התרופות האלה.............האם אין דרך אחרת ? טרם מצאתי את התשובה ביתי לוקחת תרופות ומודעת למצבה ועדין הנפילות באות .היא היום בת 23 והמצב נמשך כבר 5 שנים עם עליות וירידות . אני מבינה מהמקרה שלך שבתך בסה"כ בסדר ורק בשעות לחץ מגיעות הנפילות . בת כמה בתך ? כמה זמן נמשך מצב זה וקטע מעודד , ממש ברגעים אילו היא התאוששה ויצאה עם חברה . לפעמים אני ממש לא מבינה מה קורה לרגע קט היא ממש לא מתפקדת ואחרי כמה שעות לאחר ביקור אצל הרופאה המעודדת אותה , פתאום ברגע הכל משתנה . יחס , שיחת טלפון, אימייל , פירגון ממשהו חיצוני משנה את התמונה . מה שמוכיח שיש צורך לבצע עבודה בצד הקוגניטיבי . גמר חתימה טובה והרבה בריאות דלית

 

[זריחה 2]

בסך הכל....

חולת זכיזופרניה. בתי בת 31 והמחלה התפרצה לאחר חזרתה מטיול....הודו.. לאחר שירות צבאי (חיילת מצטיינת) לא,היא לא בסדר,אינה מחזיקה מעמד במקומות עבודה,אינה מרוכזת,וכשהיא בנפילה היא מאד מבולבלת. יש צורך לבצע עבודה מרובה, הבעיה היא, שהיא אינה תחת חסותי,אינה גרה עימנו,בזמנים קשים במיוחד אנחנו מחפשים אותה כדי לעזור לה,פעם או פעמיים היא הגיעה בעצמה לבית החולים וביקשה להתאשפז. אני מכירה את הרגעים של שמחה ואופטימיות מצידה ולאחר כמה שעות..שינוי קיצוני במצבה. אני שמחה עבורך על שבתך לוקחת תרופות ומתאוששת... האמת היא כי אני עצמי אינני בטוחה באם זה בגלל התרופות או בגלל שהיא "עטופה" בכם,....משפחה חמה אוהבת ותומכת. רק בריאות.

 

[DALIT50]

קשה לעכל..........

איך פתאום ביום בהיר העולם משתנה ............ . אני חושבת שזה חשוב שיש משפחה תומכת ואוהבת אך מצד שני כנראה שלתרופות יש חלק חשוב . אחד הדברים שביתי הבטיחה לעצמה אחרי האשפוז הראשון לפני 5 שנים /שהוא יהיה גם האחרון (טפו טפו עד היום היא עמדה בזה ).זאת גם הסיבה שהיא מקפידה מאוד עם הכדורים , נכון שכל הזמן אנו משנים מינונים ומנסים תרופות חדשות בגלל תופעות הלואי ומשלמים על זה לפעמים מחיר כבד עד שמגיעים שוב לאיזון . אבל אין ברירה חייבים כל הזמן לחפש.אנו מחפשים גם בדרכים אלטרנטיביות במקביל כדי לחזק . בתקופות הטובות אנו באים לביקורת בכל חודש , ובתקופות הרעות אנו נפגשים עם הרופאה אפילו פעמיים בשבוע . כמעט בכל ביקור(המרפאה סמוכה למחלקה האשפוז הפסיכיאטרית ) ביתי פוגשת אנשים שהכירה מהאשפוז הראשון והם פשוט מתאשפזים הלוך וחזור בגלל שהפסיקו לקחת תרופות , זה מאוד עצוב לראות את האנשים האלו הלכודים בתוך עצמם לכן במחלה הזאת עם רוצים לתפקד טוב חייבים גם לקחת תרופות חייבים למצוא דרך לשכנע את האנשים . היום ברגעי ההתאוששות של ביתי היא אמרה משפט מאוד חשוב : "אני אנצח את המחלה " - אמן ובנימה אופטימית זו אאחל לכולם בריאות, בריאות , ועוד פעם בריאות , גמר חתימה טובה דלית

 

[זריחה 2]

../images/Emo140.gif