- ואני רוצה לכתוב.
אני רוצה לכתוב שיר, וכבר כמה ימים שאני מנסה לחשוב וגם מנסה להתחיל אבל המציאות שלי כנראה שעמוסה מדי, ואין לי פנאי קטן וקצר לשבת שנייה עם עצמי ולעבד את כל זה למילים הרגליים שלי עכשיו ממש כואבות, כי כיתתי אותם הלוך וחזור ברחבי האזור תעשייה. וכואב לי הלב לכתוב את זה - ובאמת שעכשיו הייתי צריכה לקחת כמה נשימות בשביל זה - וגם קשה לי נורא בכלל להרשות לעצמי לחשוב ש"זכותי" לכתוב על זה ועליי ועל הכל. אני לא אוהבת לרחם על עצמי ואני מרגישה בכל פעם שאני מדברת על זה או כותבת את זה, אני מתמלאת ברחמים עצמיים שיאללה, חאלס, שאני כבר יעבור ת'קטע המסריח הזה כבר, ושהלב שלי כבר ילמד לזכור מבלי להרגיש יותר מדי. הייתי צריכה לחפש איזה מסמך רפואי שלי [הי' אני עושה רישיון על אופנוע! אז בשביל זה..] והייתי צריכה לחטט בתוך כל המגירה עם כל הטפסים שלי והרשימות והסיכומי מחלה וסיכומי ההעברה והמלצות ותיאור מקרה ותיאור ניתוח והזמנה לאישפוז יום והזמנה לאישפוז מלא וטיזנאמי וטיזנאמו.וכוסשלאמאשלהם. ואני נהיית כל כך עצובה מזה. למרות שבדוגרי זה לא מעציב אותי, ואני נהיית כל כך גוש של רחמים עצמיים בגלל זה, למרות שבדוגרי אני גאה על מה שעשיתי מאז. בקיצור, כל מה שבא לי לכתוב שלפעמים אני נהיית ממש עצובה בגלל משהו, שאחרי הכל, התוצאות שלו ואיך שהוא "סובב את הדלתות" שלי משמחות אותי מאוד. ואחרי הכל וככלות הכל אי אפשר לברוח מהעצב הזה, וגם לו יש זכות קיום- ואפילו זכות הודעה. מי שמצא את עצמי מתקשה מאוד להבין אותי ואת פשר ההודעה- יכול להיות שקט עם עצמו. זו אני הבעייתית, לא אתם. זיהו, לילה טוב.
אני רוצה לכתוב שיר, וכבר כמה ימים שאני מנסה לחשוב וגם מנסה להתחיל אבל המציאות שלי כנראה שעמוסה מדי, ואין לי פנאי קטן וקצר לשבת שנייה עם עצמי ולעבד את כל זה למילים הרגליים שלי עכשיו ממש כואבות, כי כיתתי אותם הלוך וחזור ברחבי האזור תעשייה. וכואב לי הלב לכתוב את זה - ובאמת שעכשיו הייתי צריכה לקחת כמה נשימות בשביל זה - וגם קשה לי נורא בכלל להרשות לעצמי לחשוב ש"זכותי" לכתוב על זה ועליי ועל הכל. אני לא אוהבת לרחם על עצמי ואני מרגישה בכל פעם שאני מדברת על זה או כותבת את זה, אני מתמלאת ברחמים עצמיים שיאללה, חאלס, שאני כבר יעבור ת'קטע המסריח הזה כבר, ושהלב שלי כבר ילמד לזכור מבלי להרגיש יותר מדי. הייתי צריכה לחפש איזה מסמך רפואי שלי [הי' אני עושה רישיון על אופנוע! אז בשביל זה..] והייתי צריכה לחטט בתוך כל המגירה עם כל הטפסים שלי והרשימות והסיכומי מחלה וסיכומי ההעברה והמלצות ותיאור מקרה ותיאור ניתוח והזמנה לאישפוז יום והזמנה לאישפוז מלא וטיזנאמי וטיזנאמו.וכוסשלאמאשלהם. ואני נהיית כל כך עצובה מזה. למרות שבדוגרי זה לא מעציב אותי, ואני נהיית כל כך גוש של רחמים עצמיים בגלל זה, למרות שבדוגרי אני גאה על מה שעשיתי מאז. בקיצור, כל מה שבא לי לכתוב שלפעמים אני נהיית ממש עצובה בגלל משהו, שאחרי הכל, התוצאות שלו ואיך שהוא "סובב את הדלתות" שלי משמחות אותי מאוד. ואחרי הכל וככלות הכל אי אפשר לברוח מהעצב הזה, וגם לו יש זכות קיום- ואפילו זכות הודעה. מי שמצא את עצמי מתקשה מאוד להבין אותי ואת פשר ההודעה- יכול להיות שקט עם עצמו. זו אני הבעייתית, לא אתם. זיהו, לילה טוב.
