ואפשר גם אחרת...

[·]

ואפשר גם אחרת...

הייתי כבר שם, דיברתי בטלפון עם הגב´ ברגר, מנהלת הפרוייקט לשינוי מין בבית החולים תל השומר... (אם אני זוכר את שמה נכון) הייתי אצל אנדוקרינולוג לבדיקות וקבלת הורמונים... והיום? היום יש לי חברה כבר שנתיים. צאו מזה. אפשר להתחרט, ואפשר להשתנות. טראנסקסואליות זה לא משהו קבוע, בסיסי, חלק יסוד. זו בחירה, זו לא העדפה, כי אף אחד לא יעדיף להיות אומלל למשך חייו, וסליחה אם אני פוגע כאן אבל טראנסקסואליות חיות חיי כלב. אתן בוחרות את העתיד שלכן, לרוב טראנסקסואליות מוצאות בשינוי מין פתרון למצב אליו נקלעו, נחמה... ומאמינות שכך חייהן יהיו טובים יותר, עם טיפול פסיכולוגי מתאים, אני יכול לומר בבירור: מי שרוצה - יוצא. לא קל לצאת מזה אומנם, אבל בהחלט משתלם, מומלץ וכדאי. פרטים נוספים אצלי... נימי אנונימי.

 

[Freeda]

ימים יגידו

נימי יקר/ה צעיר, נמרץ, נחרץ. נחמד, מעורר חיוך, ומסוכן לבריות. הקהילה העולמית מלאה סיפורים של כאלה "שיצאו מזה" - לשנה, שנתיים, ארבע, וחזרו פנימה במלוא הכח. ולתמיד יש גם סיפורים אחרים, על אלה ש"נכנסו לזה" בניסיון לפתור מצוקה פסיכולוגית אחרת, ובעזרת פסיכולוג זיהו את הטעות. אתה בס"ה מקרה יחיד, בין רבבות בעולם, וכל כולך שנות ניסיון ספורות, לעומת רבבות רבות של שנות ניסיון טרנסג´נדרי בעולם. וכבר יש לך דיעה נחרצת, עצה מוחצת - אחלה גבר שבעולם. ביזיון - חבל"ז. עצה אחת ראוי להשיא לכוווולם - להתייחס לטרנסג´נדריות ברצינות, כי מדובר בחיים שלמים ולא בהרפתקאה. לעבור בירור פסיכולוגי מסודר, עם אנשי מקצוע מנוסים, וכל עוד לא בטוחים בצעד הבא - עדיף לא לרוץ קדימה. באשר לחברה - למרבית הטרנסג´נדריות יש חברה, אשה וילדים, ואין הדבר מעיד אלא על הנטיה המינית, שהיא נפרדת מהזהות המינית. לך ולמד, והתנסה ותחכים, ואז גם תוכל לייעץ עצות זהירות ומועילות. בינתיים, נסה להתגבר על הצורך המצ´ואיסטי להיות צודק וחשוב. חבל"ז. אגב, עצתך בנושא הצבא מעניינת וראויה למחשבה. ראוי היה לנסח אותה בצורה רצינית ולא משתלחת. אבל אתה צעיר חיוכים צעירים FREEDA

 

[Michelle B]

זה יכול להיות נכון רק בחלק קטן

מהמקרים.. חוץ מזה למה לצאת מזה?? רק בגלל שה"חברה" כיביכול לא מקבלת את זה? ומה עם כל הנשים הטרנסקסואליות שמאושרות? וטוב להן עם עצמן? טרנסקסואלית היא איננה מחלה ואי אפשר לצאת ממנה עוד לא גילו את תרופת הפלא נגד טרנסקסואליות.. ואני לא מאמינה שגם אני רוצה שימצאו.. אני חושבת שאני מדברת בשם רוב הטרנסיות כשאני אומרת שאני מאושרת כאישה..

 

[נורה גרינברג]

שני סטריאוטיפים שחוקים

בנוסף לבורות, לשטחיות ולברברנות חסרת כיסוי, ההודעה של נימי אנונימי מבטאת שתיים מן הישנות והשחוקות שבדעות הקדומות של הארסנל הטרנספובי: שטרנסקסואליוּת היא עניין של בחירה מרצון, ושהיא ניתנת ל"ריפוי". יש לשים לב גם לכך שהוא מדבר על טרנסקסואליוֹת בלבד, MtoF, מגבר לאישה, ומתעלם מטרנסקסואלים FtoM. זה אופייני לסטריאוטיפ הטרנספובי, הרואה טרנסקסואליוּת רק כאיום על הגבריות. ובכן, על פי התפיסה הזאת, טרנסקסואליות "בוחרות" להיות כאלה. זו טענה מוזרה, כי למרות מראית העין, מרבית הטרנסקסואלים (MtoF ו-FtoM גם יחד) נאבקים שנים רבות ברגשות שלהם, מנסים בכל מחיר להתכחש להם ולבנות לעצמם זהות נורמטיבית, ורק משנוכחים לדעת שאין באפשרותם לברוח מעצמם - הם מתמודדים עם זהותם. הכותב בעצמו אומר שרוב הטרנסקסואליות חיות חיי כלב (וכאן יש בדבריו, לפחות חלקית, משהו מן הצדק, כי חלק גדול מהטרנסקסואלים חיים חיים קשים מאד, ובלבד לממש את זהותם). הוא רק לא שואל את עצמו כיצד זה אנשים מסכימים לחיות חיים נוראיים כל כך, לשלם מחיר כה גבוה, ובלבד לחיות על פי רגשותיהם. אם זו בחירה - אז מדובר בבחירה מוזרה ביותר. מה, רק לו היה שכל לצאת מזה? הדעה השניה, כאילו ניתן "לרפא" טרנסקסואלים, שייכת כמו אחותה, הסברה שניתן "לרפא" הומוסקסואלים, למחסן הגרוטאות ההומו- והטרנספובי. למרות כל מאמציה, אפילו הפסיכיאטריה הממוסדת נכחה זה כבר שאי-אפשר "לרפא" טרנסקסואלים או לעשות שזה "יעבור להם", והפתרון היחיד למצבם הוא שינוי מינם. אחת הסיבות לכך היא שאין מה "לרפא". לא מדובר במחלה ולא בהפרעה, אלא באיפיון זהותי בסיסי מאד, שזכותו של כל אדם לחיות על פיו. הסבל והמצוקה של טרנסקסואלים רבים אינם נובעים מאיזה פגם מהותי, אלא מגישתה העוינת והבלתי אנושית של החברה שמסביבם, גישה המוצאת ביטוי בדעות המופרכות שהביע הכותב האנונימי. אגב, דעות אלה עלו לטרנסקסואלים רבים בסבל בל יתואר, כאשר פסיכיאטרים ופסיכולוגים מנעו מהם טיפול חיוני, ואף הפעילו עליהם שיטות ריפוי כמו הלם חשמלי, ובכל זאת הם לא "יצאו מזה". הכותב האנונימי מתעלם מרבבות רבות של טרנסקסואלים ששינוי המין איפשר להם להשתחרר מן המצוקה הנוראה שבה היו נתונים ולחיות את חייהם באושר. אלמלא היה כל-כך מלא באויר החם של עצמו על ש"יצא מזה", הוא היה מבין שבנוסף לאפשרות שמדובר במקרה שלו בסך הכל בתופעת "purging" ידועה, שבה, במסגרת מאמציו לברוח מרגשותיו, האדם הסובל ממצוקת מגדר מכריז על עצמו אחת לכמה שנים כעל "נורמלי" לחלוטין, ייתכן גם הסבר אחר ל"נצחונו": שהוא פשוט לא היה טרנסקסואל מלכתחילה, ובסך הכל היה מדובר בנער מבולבל בזהותו, שניסה כל מיני כיוונים (דבר לגיטימי ואף רצוי עקרונית), לא מצא את עצמו, וחזר לחיקה הבטוח של הנורמטיביות. מה התמונה האמיתית - רק הזמן יגיד. אגב, שמה של האחראית לתכנית לניתוחי שינוי מין בבית החולים שיבא בתל-השומר הוא ד"ר דליה גלבוע. ד"ר אילנה ברגר היא פסיכוטרפיסטית המתמחה בסוגיות של מיניות וזהות מגדר, העובדת באופן עצמאי. נורה

 

[manner]

סיבות

קראתי מאמר של הולי דבור פרופ´ לסוציולוגיה על קשר בין טרנסקסואלים FTM לבין התעללות בילדות. מתוך מדגם (לא יודע אם מייצג) נמצא כי 60% מהטרנקסואלים סבלו בילדותם מהתעללות מינית מצד הוריהם. היא טענה שפיצול אישיות היא תופעה שכיחה אצל אדם שעבר התעללות בילדות. פיצול אישיות במובן של יצירת זהות חדשה כדי להדחיק את כל מה שהדמות הקודמת עברה. לפעמים אני תוהה אם יש קשר בין טרנסקסואליות לבין בעיות חברתיות שהיו לי במשך החיים. אולי כל הטרנסקסואלים הם תוצאה של הדחקת בעיות פסיכולוגיות שונות בדמות הקודמת?

 

[Freeda]

יש הרבה מאמרים מטומטמים

וזה שציטטת הוא דוגמה מצויינת. היום די ברור שהטרנססקסואליות היא מצב מולד. השפעת הסביבה היא דו כיוונית: סביבה ליברלית ועתירת נגישות למידע תזרז את הטרנסג´נדר בגילוי זהותו ובמימושה. סביבה שמרנית תעכב את ההתפתחות הזאת, כל עוד איננה מלווה במצוקה אישית. מצוקות אישיות, מכל סוג ומין - מזרזות את התפתחות הזהות המינית מאחר שהן מפוררות את שכבת ההכחשה העוצרת/מעכבת עפי"ר את ההתפתחות לכיוון הבלתי-נורמטיבי. חיוכים FREEDA

 

[נורה גרינברג]

סיבות?

פרופ´ הולי דבור נחשבת לאחת המומחיות הגדולות בעולם בנושא טרנסקסואלים FtoM, אולי הגדולה מכולן. ספרה FtoM - Female to Male Transsexuals in Society הוא מספרי היסוד בתחום. זאת עבודה מרשימה ומאירת עיניים, כתובה בגישה אמפתית ובנסיון להבין ולהקיף את התופעה. אפשר להתווכח עם חלק מתפיסותיה של פרופ´ דבור. יש, למשל, המבקרים את גישתה המהותנית, את העובדה שהניתוח שלה יוצא מתוך קבלה עקרונית של התבנית הבינרית של המגדר. אבל גם כך אי-אפשר להתעלם מן התובנות הרבות שמחקריה מכילים. אינני יודעת על איזה מאמר את מדברת וכיצד היא מציגה את הטענות האלה, ולכן לא אתייחס לכך. מתוך היכרות עם כתביה ורעיונותיה של פרופ´ דבור, אוכל לומר שהיא מחפשת בתופעות של ניכור מהאם, כולל התעללות בה מצד האב, את אחד ההסברים לצורך הנפשי להזדהות עם המגדר השני. על פי תפיסה זו (בהצגה פשטנית מאד, כמובן), הילדה הקטנה דוחה את הדימוי הבזוי של האם העוברת השפלה ודחיה, ומזדהה עם האב החזק והשולט. אבל זה איננו ה"הסבר" לטרנסקסואליות שמציעה הולי דבור; זאת אחת האפשרויות שהיא בוחנת. היא אומרת בבירור, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, שלדעתה דרכים רבות מובילות לטרנסקסואליות, שאי-אפשר למצוא לה "סיבה" אחת, ושכלל לא בטוח שכל הטרנסקסואלים משקפים את אותה התופעה. בכך היא שונה מרוב החוקרים מתחום הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה, שהשקיעו ומשקיעים מאמצים רבים כדי להתאים את מציאותם של טרנסקסואלים לתאוריה שלהם, במקום להתאים את התאוריות שלהם למציאות. פרופ´ דבור מודעת בהחלט לסכנה שבהסברים פסיכולוגיסטיים פשטניים. גישתה הבסיסית שונה בתכלית מזו של מרבית החוקרים משדה הפסיכולוגיה, הפסיכיאטריה והסקסולוגיה, היוצאים מתוך עמדה מתנשאת הרואה בטרנסקסואליות "פתולוגיה", מחלה, סוג של אנורמליות, שאותה צריך להסביר. פרופ´ דבור מדברת על טרנסקסואלים בהמון כבוד והערכה, וגישתה הבסיסית היא שמדובר בבני אדם המתמודדים עם זהותם בתוך הקשיים שהחברה יוצרת, ושמצוקת זהותם ראוי לה שתמצא פתרון באמצעות הביטוי החופשי של רגשותיהם. גישתה רב-תחומית, ומחפשת לאפיין ולהסביר את הטרנסקסואליות במישורים שונים, לא רק בזה הפסיכולוגי בלבד. אשר להסברים הפסיכולוגיסטיים, כגון זה שמנסה למצוא את ה"סיבה" לטרנסקסואליות בהדחקת בעיות פסיכולוגיות שונות, מקומם, כמו שנאמר, בפח האשפה של ההיסטוריה. שום הסבר פסיכולוגיסטי חד-מימדי אינו יכול להקיף תופעה כמו זהות מגדר בלתי נורמטיבית, ועד היום הטרנסקסואליוּת עמדה בכל הנסיונות של פסיכולוגים, פסיכיאטרים ואחרים להכניס אותה לתוך תאוריה פשטנית אחת. בסופו של דבר, השאלה המעניינת באמת, היחידה שראוי לה להשאל, היחידה שאנשי מדע המודעים לצורך ללבן באמת סוגיות של מין ומגדר היו צריכים להתעניין בה, איננה "מה הסיבה שאנשים הם טרנסקסואלים", אלא "מה הסיבה שאנשים אינם טרנסקסואלים", כלומר - מה הסיבה שאנשים רבים כל כך מקבלים ומפנימים זהות מגדרית התואמת את המבנה הגניטלי שלהם, כיצד זה מתרחש, ומהם המנגנונים שדרכם מקבלת הזהות המגדרית את ההומוגניות האורגנית כביכול שלה. ביום שתהיה תשובה לשאלה הזאת, נדע ממילא מדוע יש גם טרנסקסואלים. נורה

 

[האנקי דורי]

ואוו../images/Emo45.gif

 

[Freeda]

מי יעיז לשאול שאלות אמיתיות ?

נורה יקרה, השאלה "למה אנשים אינם טרנססקסואלים" היא אכן שאלת המפתח, שאלה קריטית, והלוואי שתישאל בקול ברוב עם ולא רק בקרב הקהילה הקטנה של אלה שהעיזו ("השתגעו להעיז" בפי רבים רבים). בקהילה האקדמית רק מעטים מעיזים לשאול שאלות אמיתיות, למשל ראסל רייד, וגם זה בגיל מבוגר מאד לאחר ביסוס מעמד בלתי מעורער. האחרים נשמרים לנפשותיהם מחמת ההוקעה וההתנכלות המצפה לכל מי שלא הולך בזרם. קל יותר לשאול שאלות "מקובלות" ולדון ממושכות בתיאוריות "מקובלות" שמקורן, אכן, כפי שחזרת וציינת, בחקר "הפתולוגיה" של הטרנססקסואליות. סדנא דארעא חד הוא ועד שנזיז את הזרם הזה יעברו עוד הרבה מים בנהר. ונמשיך ללא הרף חיוכי חתימה טובה FREEDA

 

[האנקי דורי]

מה גורם לנו להזדהות עם ´default´

הי נורה, אני חושבת שהשאלה העוד יותר גדולה היא מה גורם להרבה מאד אנשים להזדהות עם ברירות המחדל שלהם, מלבד מין גם גזע. כשמצביעים על מין זה מחדד את השאלה אולם מדוע אנשים מזדהים בצורה כל כך טוטאלית על הציונות ומדינת ישראל רק משום שנולדו כאן? מדוע יהודים מזדהים על יהדותם ובכלל- כל עם וכל גזע מזדהה הזדהות כל כך בסיסית עם ´שלו´? ואז גם נשאלת השאלה- סיפורי העריקה ממחנה למחנה הם די נדירים ומעוררים עניין תקשורתי צבע המיים הוא ספר על אישה יהודייה שעזבה את היהדות האורתודוכסית והתחתנה עם כומר שחור המירה את דתה לנצרות והזדהתה הזדהות טוטאלית עם המאבק של השחורים עד שהכחישה שהיא יהודייה ולבנה וקבעה שהיא ´בהירת עור´ תוך כדי השאלות שכוונו למראה השונה עקב היותה ´לבנה´ יחידה ( יהודייה) בשכונה של שחורים

 

[manner]

שאלה מעולה

אם הגדרות היו רק הגדרות בלי משמעויות חברתיות וסטריאוטיפים לא היה צורך להתקומם כנגד הגורל, ממילא אין פה שום משמעות. הבעייה היא שגם לאום\גזע ובעיקר מין ומגדר גוררים ציפיות לאורח חיים מסויים, אוסף של התנהגויות מסויים שלכאורה שייכים לאותה קבוצה. הציפייה להתנהגויות מסויימות נובעת מהצורך האנושי בתיוג והפחד מפני הלא ידוע. אם הציפייה הזו מתנגשת עם התכונות הגנטיות או התכונות שנרכשו במהלך החיים זה גורם למרירות וצורך להתקטלג אחרת או לא להתקטלג כלל. בכל מקרה,רוב האוכלוסייה בעולם לא נוהגים לחשוב לעומק על זהות ובכלל על החיים (אם היו חושבים יותר, הנאורות היתה מתחילה מהווצרות השכל והתודעה ולא כתוצאה מהשכלה וטכנולוגיה).יותר קל לקבל ברירות מחדל ולזרום עם החיים. כמי שמתלבטים בנושאי מין ומגדר, כנראה טרנסקסואלים חושבים יותר מהממוצע גם על ההגדרות שדיברת עליהן. אני למשל לא מעוניין להיות מוגדר ישראלי או יהודי או ציוני, בגלל ההשלכות החברתיות. מעבר לזה שאני לא מעוניין לעיתים אני מרגיש סוג של דיספוריה מכך שאני נחשב כ-ישראלי. הייתי מעדיף להיות אמריקאי.

 

[Freeda]

לחשוב

טרנססקסואלים חושבים יותר מהממוצע ? ההפך - מי שנוהגים לחשוב יותר מהממוצע, ונולדים עם טרנססקסואליות או כל גיוון מיני אחר - יגלו את זהותם המינית וייאבקו לממש אותה. מי שמתעצלים לחשוב (הרוב) יישארו כלואים במיגדר השגוי לעולמי עד. ולמה קשה לאנשים חושבים לחוש ישראלים ? כי מנהג המדינה לדעת את כל התשובות בלי לחשוב. אנו חיים במדינה בה לרוב התושבים, חשיבה היא אירוע מוחי טרנססקסואליות בישראל ? משימה בלתי אפשרית. ואף-על-פי-כן נוע תנוע. חיוכים FREEDA "THINKING IS NOT A BRAIN TRAUMA"

 

[manner]

תגובה

טרנסקסואלים מעצם הגדרתם חושבים. אני לא מתייחס לטרנסקסואלים שחיים במגדר השגוי מבלי לדעת זאת. לצערי, ישראלים נחשבים לגסי רוח, חסרי תרבות או פתיחות מינימילית והמציאות בשטח מוכיחה את זה היטב.

 

[manner]

הולי דבור

אני מעריך אותה על כך שהגישה שלה פתוחה יותר. כנראה שזה נובע מהעיסוק האינטנסיבי בג´נדר גם בנוגע לחיים האישיים שלה.

 

[האנקי דורי]

../images/Emo45.gif

נורה- הצצתי כאן במקרה וגיליתי את ההודעה הנפלאה הזאת שלך, איתך במאבק ובקייס הצודק ( לא איני טרנס אבל מייצגת מאבק לא פחות עקרוני ולא פחות חשוב שם הפסיכיאטרייה מעורבת בגדול) יישר כוח- ענבל

 

[שרונקאם]

למען האמת...

אני אכן מאמין שעם עזרה ותמיכה מספקת אפשר "לצאת" מטראנסקסואליות. ולאלו המאמינים שזהו מצב מולד... אז אני יכול לומר שאני מאמין שאפשר להשתנות (לא "לחזור למוטב" אלא פשוט להשתנות) נכון שזה נשמע כלא אפשרי, אבל חבר´ה, המבצ קיים. נכון, לא אצל כולם, אבל יש טראנסקסואליות שמשתנות ברגע האחרון. והן טראנסקסואליות. לא קרוסדרסרס ולא הומואים או לסביות. יש אנשים שפשוט יודעים איזה נטל זה (סליחה אם אני פוגע) נפשי, חברתי ומשפחתי לשנות את המין או לחיות כבן המין השני ופשוט נשברים באמצע כי הם מוצאים עצמם לבד או משהו כזה. אבל בהחלט יש מקרים של יציאה מטרנסקסואליות והיו גם היו מקרים מעולם. אני מאמין שיגע גל תגובות שידבר על מחקרים וממצאים שונים אבל הדבר היחיד שאני מסתמך עליו זה החיים. ההתמודדות עם השינוי. שום גנים ושום בטיח לא יגרמו לי לחשוב שזה בלתי הפיך. אני רוצה לראות את הטראנסקסואלית שלא תחשוב לפחות על ההצעה של לקבל 900,000 דולרים ירוקים בשביל לא לשנות את המין. ולמה ללכת רחוק? למה לגרום לזה להראות רע בגלל שזה כסף? אם חס וחלילה ישנה טראנסית שאמא שלה שזו נגיד חברתה הטובה ביותר והאדם הכי קרוב לה, הייתה לוקה במחלה מסויימת, ואומרים לה שאם היא תשתנה, ואני לא מדבר על לא לשנות את המין. אני מדבר על להשתנות, להיות גבר, עם כל הסטריאוטיפים והמוטיבים הגבריים. התכונות, ההתנהגות וצורת החיים. אמא שלה תבריא... אני רוצה לראות איפה הטראנסית שתגיד... לא. אין אפשרות. "זה מולד". אותה טראנסית תשתנה... תאמינו לי היא תשתנה. כי ככה החיים, אולי זו לא בחירה להיות אישה. אבל זו העדפה, ואפשר להעדיף משהו שאנחנו אוהבים פחות. זה לא הגיוני, אבל אפשרי - תלוי בנסיבות... מצפה לתגובות... שרון.

 

[טל קר]

אני סטרייטית ואשה. ולא הייתי משנה

עבור 900,000 דולר את המין שלי או את ההעדפה המינית שלי. לא הייתי משנה אותם עבור שום סכום. אלא רק עבור ההרגשה שלי. כי כסף, זה אמצעי, ולא מטרה. ומה זה האמירות האלו של ´אם היא תשתנה אז אמא שלה תבריא´? אולי שאו שאני אהיה לסבית, או העולם יושמד? או שאני אעבור ניתוח לשינוי מין או שתהיה שואה שניה? אם אני אסכים במצבים היפוטתים ומקאברים אלו, לעשות דברים שהם לגמרי לא אני, זה אומר ש´יצאתי´ מהיותי אישה או סטרייטית? שלהיות אשה זו העדפה, ואפשר להעדיף משהו שאנחנו אוהבים פחות, כמו להיות גבר? אם יש בעיות וקשיים לטרנסקסואלים, מה שצריך לטפל בו זה לא איך יוצרים כמה שיותר אסונות ממשים ומדומים כדי ש´יתישרו חזרה´, אלא איך מעלימים ת´בעיות והקשיים האלו שנובעים מסיבות חברתיות. טרנס זה מי שהמגדר שלו לא תואם את הזהות הביולוגית שלו. כסף לא משנה מגדר. גם הקרבה עצמית לא משנה מגדר. הדבר היחידי שיכול לקרות זה שבזמן מצוקה המגדר לא יוחצן כלפי חוץ, והדיסוננס ימשיך לענות את האדם מבפנים.

 

[שרונקאם]

אולי באמת, אבל עדין...

אפשר לצאת. לפחות לפי דעתי. כסף זה אמצעי, אבל אם הוא מצליח לשכנע אותך. סימן שזו רק שאלה של רצון. ואם זו שאלה של רצון אז אפשר לצאת. תלוי כמה רוצים... לא?

 

[Freeda]

אי אפשר לעקור את המוח

שרונקאם יקר ראשית, אנו צריכים ללמוד להבחין בין תצפית - OBSERVATION - לבין פרשנות - INTERPRETATION. סביר להניח שהיו מקרים בהם בני אדם שהחצינו עצמם כטרנסקסואלים/ית חזרו להתנהגות נורמטיבית. עד כאן התצפית, ונניח שהיא מדוייקת. טענתך שהם "יצאו מזה", "השתחררו מזה", "נרפאו מזה" היא בס"ה פרשנות המתעלמת מכך שהטרנססקסואליות מושרשת עמוק במוח אותם gender gifted persons מרגע לידתם, כפי שמבססים מחקרים רבים. אולי התעלמת מפרשנות אפשרית אחרת ? נתחיל בשאלת המפתח שהעלתה נורה: מדוע רואים כל כך מעט טרנססקסואלים כאשר ברור שיש הרבה יותר ? הסיבה הסבירה: גרעין הטרנססקסואליות נעטף, עקב השפעות החברה והמשפחה, בשמיכה עבה של הכחשה והונאה עצמית. מנגנון ידוע להתמודדות עם מצוקות. שמיכה זו מגוננת מחד, ויוצרת מצוקה תמידית ודכאון כרוני. מעטים אלה שמעיזים לקלף את השמיכה הזאת, ולהתמודד עם האמת הפנימית שלהם מול קשיי היום יום בחברה הפרימיטיבית שמסביב. לא קל - מנסיון רב-שנים. יש כאלה שיוצאים מהשמיכה, שקורסים, ומטליאים את קרעי השמיכה מחדש, ומעדיפים הכחשה מלאה ודיכאון תמידי על מאבק שנראה חסר סיכוי. יש שמקלפים את השמיכה באחת ומזנקים למים המקפיאים בתנועות חתירה אמיצות להתחמם. יש שמקלפים את השמיכה אט אט ומכניסים למים טפח ועוד טפח ורועדים מקור ומפחד שנים ארוכות. הרוב עדיין עמוק בשמיכה. מי מכל אלה צודק ? כל מי ששלם עם עצמו ועם שיטתו צודק לגבי עצמו. כל מי שמתענה וסובל ושונא את עצמו, ולא עושה כל מעשה ולו הקטן ביותר לשנות את עולמו בהדרגה - טועה, לעניות דעתי הבלתי קובעת. חיבוקים וחג שמח FREEDA

 

[Guff]

ווהא טל

את אכן נמצאת בכל מקום

*ממשיכה לי בשיטוטי תפוז*