ואתמול...
אתמול בשעה ארבע וחצי אספתי אותו מהצהרון... הוא רץ אלי ... חייכתי... אמרתי לו: ``איפה נשיקת הכח שלי?``... (זו נשיקה שהוא נותן לי על המצח... ואנחנו קוראים לה ... נשיקת כח). נתן לי נשיקת כח אחת... קשרתי אותו בכסאו... והוא הרים לי את הראש, ככה עם ידו מביט בי בעניו הגדולות... ושואל... אמא... מה זה גטו? אמממממממממממ גטו זה... גטו זה.... ראבק איך מסבירים לו את כל הדבר הנורא הזה, בלי להפחיד אותו... בלי שיבהל... התחלנו לסוע... הוא שאל שוב. אמרתי לו... יודע מה... בוא אני אסביר לך. יוווווו זה קשה. ואל תגידו לי ... תגידי לו את האמת... הוא בסך הכל בן 4 וחצי... נסענו. עצרנו בסטימצקי... נכנסנו. התיישבנו הוא ואני בפינה, ולקחנו ספרים שמספרים על השואה. הראתי לו מזה גטו. הראתי לו את היטלר. הראתי לו תמונות של ילדים ... במחנות. הוא הביט בשקיקה, פתע הרים את עניו ושאל... ``אמא... למה את בוכה?`` אמרתי לו... כי עצוב לי. הוא אמר לי, עצוב לי גם, רוצה חיבוק? קנינו כמה ספרים ונסענו הביתה. הוא רצה לראות טלוויזיה. היתה שם תוכנית שסיפרה על אנה פראנק. אני הכנתי ארוחת ערב, הבטתי בו מהמטבח. אמרתי לו... יאללה בוא תחתוך את המלפפון, זה התפקיד שלך. אמר לי בשקט... אמא תחתכי אותו היום את... אני רוצה לראות. הבטתי בו, בילד שלי, שלא הזיז את עניו הגדולות מהמסך... הוא הקשיב... והקשיב. קראתי לכולם לשולחן... הוא בא התיישב בשקט. היה שקט בשולחן. משם למקלחת... משם למיטה ... קראנו סיפור על ילדה קטנה בשואה... שניצלה וכתבה סיפור ילדים על השואה. סיימנו ... כיסיתי אותו. לילה טוב בן אמרתי וקמתי. הוא קרא לי אליו... אמא אני יכול לישון איתך היום? אמרתי לו בטחחחחח, בוא. היו לו דמעות קטנות בעניים. קשה. אוהבת אותו כל כך... נקיטה
אתמול בשעה ארבע וחצי אספתי אותו מהצהרון... הוא רץ אלי ... חייכתי... אמרתי לו: ``איפה נשיקת הכח שלי?``... (זו נשיקה שהוא נותן לי על המצח... ואנחנו קוראים לה ... נשיקת כח). נתן לי נשיקת כח אחת... קשרתי אותו בכסאו... והוא הרים לי את הראש, ככה עם ידו מביט בי בעניו הגדולות... ושואל... אמא... מה זה גטו? אמממממממממממ גטו זה... גטו זה.... ראבק איך מסבירים לו את כל הדבר הנורא הזה, בלי להפחיד אותו... בלי שיבהל... התחלנו לסוע... הוא שאל שוב. אמרתי לו... יודע מה... בוא אני אסביר לך. יוווווו זה קשה. ואל תגידו לי ... תגידי לו את האמת... הוא בסך הכל בן 4 וחצי... נסענו. עצרנו בסטימצקי... נכנסנו. התיישבנו הוא ואני בפינה, ולקחנו ספרים שמספרים על השואה. הראתי לו מזה גטו. הראתי לו את היטלר. הראתי לו תמונות של ילדים ... במחנות. הוא הביט בשקיקה, פתע הרים את עניו ושאל... ``אמא... למה את בוכה?`` אמרתי לו... כי עצוב לי. הוא אמר לי, עצוב לי גם, רוצה חיבוק? קנינו כמה ספרים ונסענו הביתה. הוא רצה לראות טלוויזיה. היתה שם תוכנית שסיפרה על אנה פראנק. אני הכנתי ארוחת ערב, הבטתי בו מהמטבח. אמרתי לו... יאללה בוא תחתוך את המלפפון, זה התפקיד שלך. אמר לי בשקט... אמא תחתכי אותו היום את... אני רוצה לראות. הבטתי בו, בילד שלי, שלא הזיז את עניו הגדולות מהמסך... הוא הקשיב... והקשיב. קראתי לכולם לשולחן... הוא בא התיישב בשקט. היה שקט בשולחן. משם למקלחת... משם למיטה ... קראנו סיפור על ילדה קטנה בשואה... שניצלה וכתבה סיפור ילדים על השואה. סיימנו ... כיסיתי אותו. לילה טוב בן אמרתי וקמתי. הוא קרא לי אליו... אמא אני יכול לישון איתך היום? אמרתי לו בטחחחחח, בוא. היו לו דמעות קטנות בעניים. קשה. אוהבת אותו כל כך... נקיטה