בדיוק על זה היה לי דיון עם המנחה שלי בשבוע
שעבר. היינו בהרצאה משותפת (כשומעים) ואני יאצתי ממנה די מאוכזבת, כי הרגשתי שלא חידשה לי דבר, ועסקה רק בדיון תיאורטי- חצי פילוסופי בעניין מקצועי כלשהו. וכשמנחה לשי שאל על התרשמותי - ניסחתי את ההתרשמות הזו, אמנם בצורה זהירה, אבל בהחלט הבהרתי - שלטעמי- זה לא ממש יעיל ולא תורם למחקר ולכן - קצת "מבוזבז" לעשות כזאת עבודה. עכשיו- זה שונה קצת ממה תיארת, כי לא מדובר במשהו אזוטרי לכאורה, כמו לחקור שבט שמעולם לא נחקר. כי בעיניי- דווקא חקירה של שבט שלא נחקר - זה חשוב ומועיל, כי יש בזה חידוש בשדה שלא נזרע או עובד מעולם. לעומת זאת ההרצאה שאנחנו שמענו - לקחה תיאוריות ידועות, ותהליכי לשון ידועים, וניסתה להראותא ת ההסברים הפסילוסופיים-היסטוריים שיכלו להוביל לתהליכים הללו. בכל מקר ה- זה נשאר בגדר הספקולציה (אי-אפשר להוכיח למה ואיך השתנתה תנועה של מילה ...)... ולי זה נראה - כאילו לא עשו כאן כלום, בעצם. ואילו המנחה שלי טען - שזה לא נכון, ושיש מקום לדיון התיאורטי-פילוסופי הזה, ואפילו הגדיל ואמר משהו כמו - את יודעת שזה מה שהאוצר והממשלה מנסים לעשות עכשיו - להחליט על מה יעבדו חוקירים- מה ראוי להיקרא מחקר ולהיחקר ומה לא... אני אל בטוחה שזה נכון במקרה הזה. ואני כן חושבת שיש קריריונים מסוימים, שיכולים להיות מוסכמים על כולם - שיעידו על - מההוא מחקר, ומה חשיבותו. וגם - האם כל דבר ראוי להיחקר.... (ואין כאן גישה פטרונית, אלא באמת - גישה ערכית של - האם אנחנו מאפשרים לכל אחד לדבר על כל דבר? האם כל דבר הוא מספיק חשוב ומשמעותי לדיון?) לא יודעת מה התשובה על זה... אבל - בהחלט שאלה שמעוררת בי מחשבות.