ואת...

TaLoLaaaA

New member
ואת...

בישבילי....את סייימת קורס קצינות בהצטיינות. בישבילי...את עדיין אותה נערה או יותר נכון כבר אישה (?) חייכנית... בישבילי...אנחנו עדיין משחקות ברופאה (שזאת את) וחולה (שזאת אני)... בישבילי...את כבר השתחררת מהצבא... בישבילי...את עדיין את... אבל בישביל העולם...את כבר לא את! את כבר ז"ל... רק רציתי שתדעי שבישבילי את עדיין את!!! ממני שכל כך מתגעגעת אליך, טל.
 

מיכל בר

New member
טל, נראה שהייתן מאד קרובות, את

ובת דודתך, למרות פער הגילים ביניכן. הייתן חברות טובות?
 

TaLoLaaaA

New member
הפער גילאים ביננו הוא של 4 שנים וחצ

ואת האמת שלא היינו ממש חברות טובות... היינו חברות...היתי מדברת איתה על הרבה דברים מהחיים הפרטיים שלי...ובחגים היינו ביחד תמיד...והיינו מבקרים אצלהם הרבה...והם אצלנו... אני זוכרת ....זה היה לפני 10 שנים (!!!) כשהיתי בכיתה א´ או ב´ אם אני לא טועה...ואני היתי אצל סבתא שלי...וגם היא היתה...והיה לי משעמם אז שיחקנו רופאה וחולה...והיא כאילו ניתחה אותי...ועשתה כאילו היא חותכת לי את הבטן...אני עדין זוכרת מה לבשתי אפילו (לפני עשר שנים!) לבשתי חולצה ורודה עם פרחים שתפרו על החולצה... מוזר מאוד...
 
טל יקרה. כרגע קראתי את מה שכתבת

וראשית חושבת שטוב שהגעת אלינו, כי זה המקום להביע תחושות ורגשות שמקורן בשכול. לפעמים באמת רק כעבור זמן אנו מצליחים לתפוס את גודל האבידה ואת ההשפעה עלינו. ואי אפשר שלא לשמוע את הכאב והגעגועים שלך....
 
שלום טל. בתי היתה בגילך כאשר

אחיה נהרג. כאשר אני קוראת את דבריך, זה מאד מזכיר לי אותה בזמנו. גם היא נשברה כאשר הגיעה לתקופת הבגרויות. כנראה שכאשר אנחנו נתקלים בקשיים מסויימים, אז יש לנו נטיה להגרר למשהו קשה יותר, וכך במשך כל תקופת הבגרויות בתי כל הזמן דברה על נפילתו של אחיה וממש ממש החננה להפסיק את הלימודים. היום אחרי כמה שנים, כאשר היא כבר אחרי צבא, היא שמחה מאד שלא ויתרתי לה על הלימודים. בהודעה שלך מלמעלה אני מרגישה אצלך תחושת פיספוס גדולה לגבי בת דודתך, שאולי חבל שלא ביליתן יותר ביחד, האם אני צודקת?
 

TaLoLaaaA

New member
שאתה חי את החיי שלך

כשאתה חי את החיים הרגילים שלך... אתה לא יודע עד כמה את בר מזל... אתה לא אומר תודה על שנתנו לך החיים כמו שם... כמשהו קורה...כשאתה מאבד בנאדם אז פתאום אתה מבין שלא הכל כל כך פשוט...ופתאום לא הכל כל כך מובן מאליו... דברים שהיו מובנים מאליו עכשיו כבר לא... אז...כן...יש לי תחושת פספוס ענקית! כשהיא היתה בחיים זה היה ברור מאליו... והיתי איתה כמה שהיתי... אבל עכשיו כשהיא לא פה אז אני מרגישה תחושת פספוס...שלא עשיתי איתה את כל הדברים שרציתי לעשות איתה... שלא סיפרתי לה כל מה שרציתי לספר לה... אז , מיכלי, את כל הדברים שרציתי שנעשה ביחד ולא עשינו אנחנו עושות עכשיו ביחד...בחלומות שלי... ואת כל הדברים שרציתי לספר לך... את שומעת אותם מלמעלה... אבל עדיין תחושת הפספוס הזאת לא עוברת...רק מתגברת... טל.
 

מיכל בר

New member
תחושת הפספוס.. שלא מיצית, שלא עשית,

שלא הספקת לומר....תחושה שמלווה ומכאיבה... יקרה את, זה באמת כואב כל כך..
 
למעלה