ובאותו היום
שבשבוע שעבר ישבתי שם באותה מחלקה קפואה מקור מריחה מריח חזק של כל אותם טיפולים עוברים ושבים מי באנפוזיה , ומי בדרכו אל וכולם מביטים האחד בשני כאילו מנסים לברר מענין מה איתו /איתה, איפה יש לו /לה ורק המבט מלא החמלה כאילו מנסה להגיד יהיה בסדר , כל השאר לא משנה ישבתי לידו ליד אבא שלי והוא מחובר לכימו ובתוך כמה שניות מדמות של אבא חזק ואיתן הפך לשבר כלי חלשלוש ועייף עוד ליטוף חצי מילה זזה הצידה על מנת שלא להביך מתיישבת חזרה הדאגה הורסת וכך חולפות השעות וכל המלאכיות שם לבושות בלבן שואלות, דואגות, מחייכות לעיתים אף דומעות ואני מהצד יושבת מרגישה קצת לא שייכת כאילו ש,, אני פה רק במקרה ומביטה בהם בהערצה ענקית בהם החולים שהתהפכו להם חייהם ובהם הרופאים שהם שם עבורם נותנים את המיטב שבמיטב והנה הוא יוצא אליי עוד טיפול נגמר הוא מסנן ואני עונה לו בליבי לא, עוד תקופה של חיים הרווחת וכך משבוע לשבוע משבוע אחד של יסורים לשבוע אחר של החלמה והגלגל מסתובב לו כך במשך שנה וחצי האחרונות והוא האבא שלי לא מתייאש נלחם כמו שרק "אבהים" נלחמים כי כי הוא הבטיח לילדה שלי שעוד יקח אותה לכיתה א' הוא אפילו הבטיח לה שילווה אותה בחופה < אבל כשאף אחד לא ראה, אני ראיתי דמעה קטנה> ובתקופות מסוימות כשכל הרגשות פורצים והכל עדין והכל רגיש הדמעות של כולנו עומדות שם בסטנד ביי מחכות לאישור בכדי לפרוץ,, ועכשיו ? הן קיבלו אישור והן זולגות חג שמח לכולכם אושר ובריאות לרב
שבשבוע שעבר ישבתי שם באותה מחלקה קפואה מקור מריחה מריח חזק של כל אותם טיפולים עוברים ושבים מי באנפוזיה , ומי בדרכו אל וכולם מביטים האחד בשני כאילו מנסים לברר מענין מה איתו /איתה, איפה יש לו /לה ורק המבט מלא החמלה כאילו מנסה להגיד יהיה בסדר , כל השאר לא משנה ישבתי לידו ליד אבא שלי והוא מחובר לכימו ובתוך כמה שניות מדמות של אבא חזק ואיתן הפך לשבר כלי חלשלוש ועייף עוד ליטוף חצי מילה זזה הצידה על מנת שלא להביך מתיישבת חזרה הדאגה הורסת וכך חולפות השעות וכל המלאכיות שם לבושות בלבן שואלות, דואגות, מחייכות לעיתים אף דומעות ואני מהצד יושבת מרגישה קצת לא שייכת כאילו ש,, אני פה רק במקרה ומביטה בהם בהערצה ענקית בהם החולים שהתהפכו להם חייהם ובהם הרופאים שהם שם עבורם נותנים את המיטב שבמיטב והנה הוא יוצא אליי עוד טיפול נגמר הוא מסנן ואני עונה לו בליבי לא, עוד תקופה של חיים הרווחת וכך משבוע לשבוע משבוע אחד של יסורים לשבוע אחר של החלמה והגלגל מסתובב לו כך במשך שנה וחצי האחרונות והוא האבא שלי לא מתייאש נלחם כמו שרק "אבהים" נלחמים כי כי הוא הבטיח לילדה שלי שעוד יקח אותה לכיתה א' הוא אפילו הבטיח לה שילווה אותה בחופה < אבל כשאף אחד לא ראה, אני ראיתי דמעה קטנה> ובתקופות מסוימות כשכל הרגשות פורצים והכל עדין והכל רגיש הדמעות של כולנו עומדות שם בסטנד ביי מחכות לאישור בכדי לפרוץ,, ועכשיו ? הן קיבלו אישור והן זולגות חג שמח לכולכם אושר ובריאות לרב