ובדרך הפולק הפסיכדלי
צמד איריSonny Condell ו Leo O'Kelly שמנגנים בגיטרות, כינורות, דולצימר, כלי הקשה ולעיתים בקצת קלידים. מוסיקת פולק-פסיכדלית שנשמעת לי לפעמים כמו Pink Floyd בלי האלקטרוניקה. הנגינה של הם על הגיטארות ממש מצמררת. אינני יודע אם זו עבודת אולפן או פשוט כשרון ענק. הם מוציאים מהגיטרות צלילים שאפשר לשמוע רק כשיושבים ליד תיבת בתהודה של הגיטרה, מרחק סנטימטר וחצי מהאוזן. השירים נעים בין שירי אהבה פשוטים לקטעים מורכבים יותר – לעיתים אפילו אה-טונאליים. יש לי שני אלבומים שלהם, הראשון הנושא את שם הלהקה ויצא בשנת 1971 והשני שנקרא a tear and a Smile יצא שנה אחר-כך. אישית אני מתחבר יותר לשני, אולי מכיוון שהעיבודים שיש בו עשירים יותר. בראשון הם מנגנים לבד על גיטרות, כינור וכלי הקשה ובשני הם צרפו גם את Barry De Souza (שהיה תקופה קצרה גם ב curved Air) על תופים ואת Larry Steele על באס. באלבומים הבא STRONG IN THE SUN הם כבר הרחיבו את מעגל שיתופי הפעולה וצירפו אליהם, לא פחות מאשר את: Nick Drake שמנגן בגיטרה ושר, ואת את Matthew Fisher איש Procol Harum שתרם את קלידיו וגם הפיק את האלבום. בשנת 1995 הם התאחדו שוב להופעה חד פעמית שיצאה ב CD שנקרא Hibernian ובCd נוסף יצא עם קטעים נשכחים בשם Spotlight. אולי יאיר יונה יוכל להרחיב את הדיבור עליהם. הוא בודאי מכיר יותר ממני. מכל מקום, יופי של פולק עם נגיעות פסיכדליות – פה ושם. יקי
צמד איריSonny Condell ו Leo O'Kelly שמנגנים בגיטרות, כינורות, דולצימר, כלי הקשה ולעיתים בקצת קלידים. מוסיקת פולק-פסיכדלית שנשמעת לי לפעמים כמו Pink Floyd בלי האלקטרוניקה. הנגינה של הם על הגיטארות ממש מצמררת. אינני יודע אם זו עבודת אולפן או פשוט כשרון ענק. הם מוציאים מהגיטרות צלילים שאפשר לשמוע רק כשיושבים ליד תיבת בתהודה של הגיטרה, מרחק סנטימטר וחצי מהאוזן. השירים נעים בין שירי אהבה פשוטים לקטעים מורכבים יותר – לעיתים אפילו אה-טונאליים. יש לי שני אלבומים שלהם, הראשון הנושא את שם הלהקה ויצא בשנת 1971 והשני שנקרא a tear and a Smile יצא שנה אחר-כך. אישית אני מתחבר יותר לשני, אולי מכיוון שהעיבודים שיש בו עשירים יותר. בראשון הם מנגנים לבד על גיטרות, כינור וכלי הקשה ובשני הם צרפו גם את Barry De Souza (שהיה תקופה קצרה גם ב curved Air) על תופים ואת Larry Steele על באס. באלבומים הבא STRONG IN THE SUN הם כבר הרחיבו את מעגל שיתופי הפעולה וצירפו אליהם, לא פחות מאשר את: Nick Drake שמנגן בגיטרה ושר, ואת את Matthew Fisher איש Procol Harum שתרם את קלידיו וגם הפיק את האלבום. בשנת 1995 הם התאחדו שוב להופעה חד פעמית שיצאה ב CD שנקרא Hibernian ובCd נוסף יצא עם קטעים נשכחים בשם Spotlight. אולי יאיר יונה יוכל להרחיב את הדיבור עליהם. הוא בודאי מכיר יותר ממני. מכל מקום, יופי של פולק עם נגיעות פסיכדליות – פה ושם. יקי