ובכן

[ס י ג ל ס י ג ל]

ובכן

הסתבכתי עמוק עם החיים, עם הקיום הזה.. אני לא יודעת להסביר את זה.. זה משגע אותי ששום דבר לא באמת קיים, שאנחנו אוסף של חומרים, כימיה וביולוגיה. שאני מגיבה בצורה מסוימת רק כי איזה חומר בראש שלי פועל בצורה מסוימת שמעבר לאוסף של מנגנונים וחומרים- אני כלום זה הכל אשליה אין באמת דבר כזה "אני" בגלל זה כל כך קל לאבד את זה אמת זה משהו שהוא נכון תמיד, בכל מצב אם ה"אני" שלי הוא כזה ארעי, כזה תלוי בדבר, סימן שהוא לא אמיתי. אין דבר כזה אמת אין דבר כזה נעליים זה הגדרה אין דבר כזה מילים כמו שאין דבר כזה "אני" אם לא תהיה שמיעה- לא יהיו צלילים אם לא תהיה ראיה- לא יהיו מראות אם לא תהיה לי תחושה של עצמי- לא תהיה אני. אין דבר כזה קיום ממשי הכל זה אוסף של כלום חסר משמעות שבמקרה, קורה. שום דבר לא יכול לשנות את זה, זאת עובדת חיים ככה זה לא משנה כמה אני אאבק או לאיזה טיפולים אני אלך או איזה אוכל אני אוכל או לאיזה צורה של גישה או התמודדות אני אגיע שום דבר אבל שום דבר לא יוכל לגרום לחיים האלה להיות מה שהם לא נוצרנו בטעות עם צורך מנטלי למשמעות זאת אחת הבעיות המרכזיות של האדם בגלל זה הוא מחפש את אלוהים כל הזמן ותולה את עצמו על כל מיני דמויות להערצה אבל אין משמעות אנחנו אוסף של כלום רק צריכים משמעות כדי.. כדי לא להראות כמוני. אני חיה או מתה זה אותו דבר בעצם.. רק מצב שונה, התנהגות שונה של אותה תופעה רגש זה מנגנון החיים נראים לנו "חשובים", כי יש איזה מנגנון במוח שגורם לנו להרגיש ככה. כמה חומרים כימיים שמסתדרים ביניהם וגורמים לנו להרגיש שהחיים חשובים ויקרי ערך. שאנחנו אוהבים, שונאים, כועסים, רוצים וכו'. אם לא היו בני אדם- לא הייתה משמעות אם לא היו יצורים חיים, לא היו רגשות שום דבר לא קיים "באמת" אני יכולה להיות שמחה או עצובה, אוהבת או שונאת, חרדה, בטוחה, ערה, ישנה אבל הכל זה מנגנונים אין לזה באמת משמעות קשה לי לתאר את תחושת הכלום שאני מרגישה כרגע זה לא כלום "עכשיו" זה כלום- כי כלום כי הכל זה כלום הכל זה כלום אני אמות אני רק פוחדת מהמוות בגלל המנגנון של הפחד המנגנון של ההישרדות אבל זה רק מנגנון אפשר לתקוע שם אבן קטנה- והוא יפסיק לעבוד בדיוק כמו שהמנגנון שגורם לי להרגיש את עצמי, להרגיש קיימת, יכול להפסיק לעבוד סתם ככה, בגלל איזה שהיא הפרעה או ליקוי גם מנגנון ההישרדות יכול להפסיק לעבוד סתם ככה. ככה זה כמו מכונות אנחנו כמו מכונות. אתם מכירים את התחושה שאומרים מילה מסויימת הרבה פעמים עד שהיא מאבדת משמעות? זה בערך מה שקורה לי..

 

[פרובוקטור]

ומה את עושה בשאר הזמן?

כשאת לא חושבת על כל זה?

 

[0Pandemonium0]

מבין אותך, אבל חושב ההיפך.

זה לא שאין כלום, זה לא ששום דבר לא קיים. זה שיש עץ, זה מוחלט. זה שקוראים לו "עץ", זה לא. דוגמא שאני אוהב לתת קשורה לאותו עץ: אדם יקרא לו "עץ", הציפור תקרא לו "בית" והכלב יקרא לו "שירותים". מבינה? החפץ הזה, הדבר הזה, מה שזה לא יהיה, הוא נמצא. רק השם שהדבקנו לו אנחנו הוא אשלייה. בנוגע לאדם...כן, זה קשה. זה קשה לדעת שאתה רק מכונה, פועל לפי דחפים ואינסטינקטים בלתי נשלטים, רובוט של הטבע. ונכון שכאשר אני מרגיש שמחה, זה בגלל חומר כימי שהופרש בגוף שלי וגורם לי להרגיש אותה, אבל זה לא אומר ששמחה היא מעין תגובה אוטומטית. קודם כל, חומרים כימיים גורמים לשמחה, אבל הם לא השמחה עצמה. השמחה היא רגש מופשט, את לא יכולה לראות אותה, לחוש אותה, לספור אותה (שתי שמחה?). השמחה היא לא משהו פיזי, היא לא גשמית ולא קשורה לעולם שלנו. אז כן יש משהו שם מעבר. ושנית, כל אחד מאיתנו מרגיש שמחה במצבים אחרים, כמו עצב. כששני אנשים הולכים ברחוב ורואים אדם מחליק על בננה, אחד יכול לצחוק והשני יכול לבכות. למה? הרי לפי מה שאת אומרת זה רק מנגנון: if אדם החליק על בננה then תצחק/תבכה. אבל כאן אנחנו רואים סטייה מהתכנות הזה: if אדם החליק על בננה then תצחק או תבכה. כלומר, אנחנו בכל-זאת לא כאלה מכונות כמו שחשבת, הא? אנחנו עדיין יכולים להגיב בצורות שונות לגמרי למצבים זהים, להגיב בצורות זהות לגמרי למצבים שונים, ועדיין קיים בנו משהו שהוא מעבר למוכר לנו. תחשבי על זה

 

[Gilliana]

זאת הפרשנות שלך

ולמרות שאני מבינה אותה - אני לא חושבת שהיא נכונה, כי לא לכל דבר צריך משמעות. כי הרי מהי תכלית החיים אם לא החיים עצמם? כל אותן פעולות קטנות וגדולות המרכיבות את שגרת יומינו? תנסי לחשוב שאולי הדברים פשוטים הרבה יותר מכפי שאת רואה אותם? ואולי לא צריך לשבור את הרראש בכל השאלות הגדולות הללו ופשוט להנות ממה שיש? מבטיחה לך שברגע שתפנימי את העניין, תרגישי הרבה הרבה יותר טוב....

 

[Lonly badger]

אם

את לא יותר ממכונה, כיצד את יודעת שאת מכונה, כלומר כיצד מכונה יכולה להיות מודעת כלפי עצמה. האם דקרט צדק שאמר אני חושב משמע אני קיים , האם מודעות נובעת מתוך המחשבה? וובכן אם הלכת כל כך רחוק והטלת ספק בהכל, de omnibus dubitandum למה את לא מטילה ספק בדטרמינציה? ובזמן , כלומר ההסבר הלוגי של ה"מכונה" או ה"אני" המזוייף כדברייך, לא יותר מאשליה. ואם את לא מטילה ספק בדטרמינציה כיצד את יודעת , אני מתכוון כיצד את יכולה להיות בטוחה בטוחה, שאת משהו בכלל, מכונה, בן אדם , או סוסון יום שחולם על חיה מוזרה בעולם מוזר , הווה נקרא לו סיגלסיגל במקום שנקרא "כוכב ארץ". למה את לא מטילה ספק בהיסטוריה, זה לא דבר חדש. למה את לא מטילה ספק במה שגורם לך להטיל ספק או שמטשטש לך את ההבנה מלכתחילה. עוד כמה שאלות מעניינות, שפה ומילים הם מקור להרבה דברים רעים , אך גם טובים. מי קובע כיצד הם ישפיעו, ואם תודעה אכן כלואה בתוך מחשבות , האם זה אומר שמלים ושפה הם אוייב לשחרור התודעה או כלי שחשוב לשהתמש בו . האם את מודעת לעבודתם של אישים כמו carl jung או eckhart tolle ... או robert anton wilson , האם קראת את הספרים של פיליפ קי דיק. האם לדרך הכתיבה שלי יש השפעה לתוצאה שלה אני מצפה? והאם אני מצפה לתוצאה כלשהי? כיצד זה משפיע על דרך הכתיבה שלי? האם סביר להניח שדכאון היה קיים גם בתקופתו של ישו ובודהה? האם את יודעת כמה הקבלות קיימות בין דתות ומסורות כגון זן בודהיזם טאו נצרות וכדומה? כמה רלוונטיות יש להן לסרטים כגון המטריקס או לתנועות הפאנק שמושפעות מאידאלוגיות האנרכיה (האם אנרכיה היא חוסר סדר, או חוסר היררכיה?) . האם הכל קשור? (כפי שנאמר בסרטם האחרון של האחים וקאובסקי, אך יש לציין שגם באחד מפרקי באפי) מה יותר קרוב לאמת , מחשבה סובייקטיבית או אובייקטיבית. אם שום דבר לא אמיתי אלא אשליה - שניהם לא קיימים באמת. אך גם לחלומות יש שימוש . ולכן כל דבר שמשרת ויכול לכוון לאמת - גם אם הוא לא אמיתי כגון המחשבות , הרגשות , האויבים , והפחדים שלנו. בעצם כל דבר שמתרחש ולובש צורה ברגע זה הוא כלי ורמז אל האמת. נראה לי.

 

[MetalSinagouge]

אני מציג: משמעות החיים.

גם אני חשבתי על זה הרבה פעם, והגעתי למסקנה: יש משמעות לחיים- אבל היא אישית אצל כל אחד. נניח ומשמעות חייו של X זה לספור כמה כוכבים יש בשמיים. האם לעיוור תהיה אותה משמעות לחיים? ודאי שלא. אני גם חושב שמשמעות החיים מוסתרת לאט לאט על ידי החברה. לדוגמא איך זה שכל הילדים רוצים להיות אסטרונאוטים (רובם) ואין (כמעט?) אף מבוגר שיודה שהוא רוצה להיות אסטרונאוט? כמה אנשים בעולם באמת נהנים מהעבודה שלהם, ולא סתם מרגישים שהם הולכים לתא-הכלא הקטן והמרובע שלהם כדי להכניס עוד הגבלות לחייהם?

 

[הם קוראים לי]

תסביך דקארט

הרבה אנשים יודעים את מה שאמרת, הסוד הוא להתעלם מזה, כי אם לא, נחיה בזה ונאבד את עצמנו. זה קרה לרנה דקארט כשהוא הבין שמבחינה הגיונית אפשרי שרק הוא קיים, וגם, לא בגוף כמו שאנחנו מכירים, אלא הדבר היחיד שהוא יכול להוכיח, זה שהוא קיים (אני חושב משמע אני קיים) בקיצור, הסוד הוא לקחת את זה בקלות! )

 

[JustThomas]

../images/Emo45.gif

ואין מה להוסיף. בהחלט אפשר להנות מכל המסביב בלי להיכנס לתסביך הזה.