ובקשר לאותו נושא..

[lital_helmer]

ובקשר לאותו נושא..

של שינויים בחיים... משהו קצת אחר אבל עדיין קשור. חתונה. ילדים. אצלי כל זה קיבל משמעות אחרת. התיכנון שלי היה להתחתן בשנה שנתיים הבאות, ילדים..בקיצור משפחה. כשהרופאה שלי אמרה לי בסיום הטיפולים שהיא בעצם אוסרת עלי להרות בזמן הקרוב (שנתיים וחצי בערך) ועדיך שלא אכנס להריון בכלל בחמש השנים הבאות, אני לא אשכח את תגובתה של אמא שלי ("אוי ואבוי, מה יהיה?). ואז חשבתי לעצמי...מה אעשה? כל מה שתכננתי עמוק בליבי לא יתקיים? ועכשיו אחרי זמן ארוך של מחשבה אני אומרת לעצמי, אולי יותר טוב כך. לא יהיו לי חיבוטי הנפש של: קריירה או משפחה...אוכל להתמסר ללימודים ועבודה. אני מניחה שהמשפחה תחכה לזמנה. ואפילו שכך, עדיין קצת חבל לי. ואני מתייסרת לעיתים במחשבות של האם בכלל אוכל ללדת? ליטל

 

[rubber duck]

המסר העיקרי הוא ללכת עם הזמן

ולהנות ממנו את אישה צעירה והחיים לפנייך רופאתך לחוצה מאחר והיא דואגת לשלומך התוכניות שהיו עדיין קיימות יש לך חבר שאוהב ותומך את מסיימת את הלימודים והחיים לפנייך קחי את המתנה שקיבלת ותהני ממנה

שרון

 

[מלמלה]

אוי עלית לי על הנושא הכאוב

אצלי המצב אמנם די שונה אני נשואה כבר קרוב ל-9 שנים ויש שתי ילדות מקסימות שהגיעו אחרי קשים לא קלים אצלי הטיפול הומונלי מה שאומר שבחמש שנים הקרובות אין לי אפילו סיכויי להריון הגעתי למצב שכל אשה שאני מכירה ויש לה שלושה ילדים ויותר אני מרגישה בבטן את כיווץ הקנאה, התיסכול והכל אאפילו חשבתי על אימוץ רק שהבעל לא ממש התלהב ונאלצתי לרדת מזה אני רואה זאת כפיספוס של החיים שלי כי משפחה גדולה היתה מטרת חיי היום אני בשלב של לבדוק מה הלימוד שלי מלחיות במשפחה קטנה וכמו בכותרת זה יושב עלי כל הזמן זו המשמעות של הסרטן בשבילי לוותר על ילד נוסף אחד או שניים כי בגיל 45 נראה מעט מאוחר ללדת

 

[אילת החן]

חברות יקרות../images/Emo140.gif

עלי לא נאסר ללדת... רק גיליתי להפתעתי שאם אכנס להריון זה עלול להיות קטלני להמשך חיי... אז מה עושים? קודם כל - מעריכים את מה שיש - - - יש לי לשמחתי שני ילדים מדהימים

אחר כך - שוב שמחים על מה שיש ואז מבינים שהחיים הם המובילים אותנו ולא אנו אותם, כפי שתמיד אמרתי - אני לא הבמאית, ההוא שם למעלה הבמאי, עלי "רק" מוטלת העבודה של ההתמודדות עם החיים, ההעמקה בהם, ההנאה מהם, המיצוי, העבודה הקשה בקיצור, אבל אני חייבת להודות שבצד העבודה שכר ענק, שכן, החיים יפים, וכשפועלים לקראת עשייה נכונה, החיים הופכים בכל יום מחדש להיות יותר יפים... בכלל, וזה וידוי ברגע של חולשה, לא פעם מוצאת שבמקום קטן בלב אני מקנאה באלה שהחלימו... יודעת שבבוא היום אשתייך לקבוצתכם, הכל עניין של עבודה נכונה וזמן...! מרימה כוסית לחיי כולם וכולן, מאחלת לכם חיים יפים, ממצים, מהנים, משכילים ומעמיקים...!

חג שמח

 

[מלמלה]

אכן מברכת על מה שיש

ולא פעם תוהה על תהפוכות החיים לא ממש פרטתי אבל מחלת הסרטן שלי סיימה למעשה תקופה של מספר שנים מאוד קשות עבורנו כמשפחה חולי הורי, פטירת חמי, בעיות פוריות שלי ועוד.... כך שעכשיו אני אכן מבריאת סרטן והחיים הפכו להיות נ ה ד ר י ם

 

[lital_helmer]

../images/Emo24.gif ממני אליכן..

תודה על כך שחלקתן עימי את שאתן מרגישות. ליטל

 

[ציפורלילה]

תראי איך יצאת מזה ../images/Emo74.gif../images/Emo55.gif

חשבת על ילדים. רצית. אמרו לך שלא, לפחות חמש שנים. אז אמרת - אוקי, קריירה. וילדים יחכו קצת. ואולי עצם זה שההחלטה נעשית עבורך מורידה ממך נטל של להיות צריכה להסביר (ואם הרופאה אמר אז מי יתווכח?!?) ואולי באמת את צריכה את הזמן הזה בשביל עצמך כי סך הכל את - גוף ונפש, עברת טראומה שלוקח זמן להתאושש ממנה ולדעתי את כן צריכה את הזמן הזה עם עצמך עוד קצת. ולגבי ילדים - אני מאמינה שכשהזמן נכון, הם באים. אני, לא יודעת אם יכולה ללדת. אמנם קיבלתי זולדקס אבל זה לא מבטיח כלום במאת האחוזים. ונאמר ואני אגלה שאני לא יכולה ללדת, הרי הורות לא נמדדת ביכולת לשאת עובר במשך 9 חודשים אלא ביכולות הטיפול והדאגה והמסירות והלימוד שאנחנו מעניקים לעולל. אז אם לא ילד שהוא שלי מבחינה גנטית, הרי יש כל כך הרבה ילדים ללא בית וללא הורים שמשוועים לאמא שבאמת יכולה להעריך את הזכות להיות הורה. יום טוב לכולנו!! גלי

 

[lital_helmer]

ציפורית חביבית...

כן. זה נכון. אכן מסיר נטל מעל גבי... אימוץ הוא עניין שיש לחשוב עליו אם כי אינני יכולה לתאר את חיי ללא הריון ולידה. (עדיין לא...לפחות.) רציתי לשאול, אם אפשר, מה זה בדיוק זולדקס? (כי גם אני קיבלתי משהו). ליטל.

 

[ציפורלילה]

זולדקס ../images/Emo55.gif

זריקת הורמונים שמפסיקה את המחזור ובעיקרון מכניסה את הגוף למצב של גיל המעבר כדי להפסיק בעצם את כל תהליכי הפוריות בגוף ולמנוע מהם לספוג את כל חומרי הכימו´ וע"י כך למנוע פגיעה בביציות או בחלקים אחרים. אבל יש כל מיני תרופות, חלק ניתנות דרך הפה וחלק ניתנות באמת בזריקה וכל אחת משפיעה לטווח זמן אחר וזה כמובן משתנה מטיפול לטיפול ומבי"ח לבי"ח. מה את קיבלת??

 

[Philodox]

דקפפטיל.

זריקה אחת פעם בחודש. והמעניין הוא שבכלל לא ידעתי עליה רק שפגשתי מישהי במקרה שסיפרה לי על כך. לא נהוג לתת זריקות כאלה במחלקה בה טופלתי בקפלן אז הלכתי וארגנתי לעצמי את הזריקה. תהליך קשה וארוך שבו נאלצתי להאבק מאבקים רבים כי הזריקה הזו לא רשומה לטיפול במחלה שלי. (כן, יש דבר כזה אולי מישהו היה מפגש עם תרופה לא רשומה כזו או אחרת?) קיבלתי 5 כאלה בסך הכל. פעולתן היא בדיוק אותה פעולה של מה שאת קיבלת. (גלי חום ועוד כל מיני דברים לא נעימים אחרים). אם אפשר לשאול...תוך כמה זמן חזרת לעצמך? מתי עברה ההשפעה של הזריקות והכל חזר? ליטל

 

[lital_helmer]

אוי..טעות...סליחה..../images/Emo4.gif

כתבתי בשם משתמש לא לי. >ככה זה שיש יותר ממחשב אחד< מצטערת. ליטל

 

[ציפורלילה]

שמעתי על דקפפטיל

זה כנראה אותו הדבר באמת. אני קיבלתי 2 או 3 זריקות (כל שלושה חודשים)ולקח קצת זמן עד שדברים חזרו. הגוף התחיל להתעורר הורמונלי בערך חודש אחרי וגם ההשתוללות ההורמונלית הזו היתה חוויה... מעניינת

. אבל לקח הרבה זמן עד שדברים חזרו לעבוד פחות או יותר כמו שצריך.

 

[i wish 2]

ציפורלילה, אני מעריצה../images/Emo39.gif../images/Emo141.gif|ס

מעריצה אותך על התובנה המופלאה שלך...

מכל ה

 

[נאן]

לליטל../images/Emo24.gif

זה באמת מפחיד. לפני הכריתה החלקית של השד ובלוטות לימפה אמר לי הרופא שלא אוכל להכנס להריון בגלל החשד שזה אולי הורמונלי ולמרות שמחכים לתשובות כרגע . כי אחרי הכימותרפיה שאצטרך לקבל וההקרנות יהיה שיקול גם טיפול אנטי הורמונלי. לקחת בחשבון שאין סיכוי לילדים נוספים ואם יש לי בן זוג אז אפשר ביצה מופרת בזרע להקפיא אבל ככה סתם בציות אין אפשרות לשמור כמו זרע במקפיא. היה לי 30 שניות לחשוב ולסכם בראש החלטה גורלית. מאיפה לעזזאל אני מפתה מישהו במצבי ומפרה את אחת הבציות שלי? מה יותר חשוב הבריאות או להביא ולהסתכן עוד ילדים? להגיד תודה על זה שיש לי בבית שתי בנות שעד שהם הגיעו יצאה לי הנשמה. אז למרות הכאב ולמרות הלבטים. כשעברו ה30 שניות הבנתי שמי שחשוב זה אנחנו החולים.ואם יתמזל המזל אולי אי פעם יהיו ילדים. קודם אני אחר כך עוד ילדים. ושלא תביני לא נכון אני מוקפת באחינים וכל ילד ותינוק מה זה עושה חשק.... אז אני מסניפה אותם..... לפעמים קצת ולפעמים הרבה וזוכרת שאני עדין בתוך המאבק. ואני מאחלת לך שתתחתני ועם הילדים יבואו וזה אפשרי גם ברכה אבל קודם כל את כי את הכי חשובה! נאנוש

 

[lital_helmer]

נאנוש יקרה..

אוי אני כל כך מכירה את ההחלטה אצל הרופא...היו לי איזה חמש דקות. הוא נתן לי לצאת החוצה ולחשוב על זה אחרי שהוא הסביר לי שאין לי כל כך מה לעשות או להפרות בייצית ולהקפיא או כלום בערך.. ישבתי ולא ידעתי מה לעשות. אמנם יש לי חבר..ואנחנו אפילו מתכוונים מתישהוא להתמסד..אבל להפיל עליו תיק כזה?! לפני החתונה? לפני הכל? מה גם שהוא היה בחו"ל בדיוק באותם ימים (יפן) ואי אפשר היה להחזיר אותו תוך כמה שעות. (ההליך היה אמור להתבצע אם בכלל תוך 24 שעות מקסימום). אז בסוף כפי שכתבתי קודם קיבלתי את הזריקות האלה ואני מקווה שהכל יסתדר. אני מאחלת לך ולכולן כמובן שהילדים יבואו בדיוק כשתרצו.. העיקר שנרגיש טוב ונהיה בריאים. ליטל

 

[blg]

הורות ילדים פוריות

לא הייתי פה הרבה זמן ואני קוראת פה דיון המעניין אז מוסיפה משלי. לא התעורר בי הרצון לילדים. אני עומדת נדהמת משהו מול הידיעה של ליטל שהיא רוצה ילדים. כשחליתי נדרשתי להתמודדות ישירה עם השאלה הזו, בת 31, בלי בנזוג (בדיוק נפרדנו אז) וחבר טוב (רופא) ביקש סליחה על החוצפה אב העלה את השאלה. בררתי, האפשרות היחידה היא להקפיא ביציות מופרות (רק ביצית אי אפשר) פתאום צריך לקבל החלטה אופרטיבית תוך זמן מאוד קצר (לגבי הפרוטוקול לא היו שאלות כל הרופאים הסכימו על 8 ABVD ועל מינון ההקרנות) אני חושבת שסביב זה התגבשה אצלי מאוד ההבנה שבעיני הורות היא לא בביולוגיה אלא בגידול, טיפוח (כמו שציפורלילה כתבה כה יפה). ברגע שניסחתי את זה לעצמי הבנתי שבכלל אין דיון - אני לא שואבת, מפרה (מבנק הזרע במקרה שלי) ואם לא יהיו לי ילדים ביולוגים, אז לא. ממילא אם יהיה לי בנזוג שהביולוגיה ההורית חשובה לו לא הייתי פותרת את זה. זו הסיבה בגללה לא עשיתי את זה גם בתום הטיפול (מכרה, בוגרת סרטן שד המליצה לי בחום לשאוב ולהקפיא למקרה שיחזור הסרטן). השינוי הענק הוא שהיום אני לא מתנצלת על העדר הרצון להיות אמא. אם מתישהו ארצה, אתמודד עם זה אז ואם לא אוכל להרות, אאמץ, או שאמשיך להיות הדודה השווה של האחינים שלי ושל ילדים של כל החברים שלי (רובם הורים)אחדל פה כי יצא נורא ארוך .

 

[מלמלה]

לא ארוך אבל מרתק

 

[ציפורלילה]

לא קלות ההחלטות האלו....

תראי באיזה גיל פתאום צריך להחליט כאלו דברים, ובמיוחד לאלו שמצב משפחתי שלא תואם ציפיות של חברה מפריע להם ופתאום צריך להתמודד עם זה שאין בנזוג ואין ילדים ומשכנתא וכל השאר. אבל אז פתאום מבינים מה חשוב. ובכל זאת זה לא כל כך קל להגיד - אולי אני לא אוכל להביא ילדים, אולי אני אאמץ, אולי בכלל כל המעשה הזה של להביא ילדים הוא אגואיסטי לחלוטין ואני לא מוכנה לעשות עוול כזה ואולי.... הכל כבר נרשם ואם אני אמורה להיות אמא אז זה מה שיהיה.. הכל רשום והרשות נתונה.. מי יודע.. שיהיה לנו רק טוב!!

 

[בת ירושלים]

ליטל...

אני חליתי לפני כמעט עשור והגם שהייתי בת 22 ובמערכת זוגית ארוכה, טובי המומחים שטיפלו בי (בישראל וגם בחו"ל) לא הזכירו ולו ברמז את תופעות הלוואי של הטיפולים בנושא הפוריות. חוסר יכולת ללדת ילדים לאחר הטיפולים, שאיבת ביציות ו/או כל עניין אחר שקשור בנושא זה נשארו עלומים מבחינתי. כולם היו עסוקים בלהלחם במחלה ולהציל אותי. לדידם, ה"מטרה" קידשה את כל האמצעים... (או שאולי אף אחד מהם לא חשב באמת שאני אחזיק מעמד כל כך הרבה זמן ושפעם יהיו לי תוכניות להתחתן וללדת...) היום, אני שמחה לשמוע שאצל אחרים המצב שונה ושיש פתרונות יצירתיים לעניין הפוריות לאחר הטיפולים. מבחינה אישית, השלמתי סופית לאחרונה, עם העובדה שלא אוכל להביא ילדים לעולם (עניין שבין היתר הוביל אותי לפרידה מבן זוגי ב- 11 השנים האחרונות...) ואולם, הגם שהלב "צובט" לפעמים כשאני רואה את החברים סביבי נשואים ומביאים ילדים לעולם רוב הזמן אני שמחה להיות חופשייה מציפיות החברה: עול הילדים, בן הזוג והמשכנתא ולהתרכז במה שהכי חשוב ואחרים כבר אמרו פה לפני: בי!!!

בת ירושלים

 

[פורפורית]

כל הכבוד לך