וגם לי יש התלבטות

tulkin

New member
וגם לי יש התלבטות

איך לעזאזל אני מתחיל לכתוב..... הכל יושב לי בראש. אני מגיע לדף הריק (נו טוב... זה סתם מסמך וורד, אבל הוא עדיין ריק), וכל דבר שאני מנסה לכתוב נראה גרוע במיוחד, ואני לא מצליח לעבור את שני המשפטים הראשונים בלי שאני אתפתה למחוק הכל ולהתחיל מהתחלה. למישהו יש תרופה?
 
אז גם אני אנסה לייעץ ../images/Emo140.gif

אני לא מאמינה בלכתוב ישר את מה שהתכוונתי לדף הריק, וכתיבה היא חלק לא קטן ממה שאני עושה. במיוחד כשצריך לכתוב משהו שאנשים יקראו, ושחשוב שהו איהיה כתוב טוב, הגישה שלי היא גישת ה - top-bottom, ולפיכך אני יושבת מול הדף הלבן ובשלב הראשון כותבת רק בראשי פרקים כלליים ביותר כאן תהיה פסקת פתיחה החלק הזה יעסוק בתחום הזה החלק הזה יעסוק בתחום ההוא קודם כל, ברגע שכתבת את אלו, הדף כבר לא לבן לגמרי, זו כבר הקלה. עכשיו, כשממש צריך להתחיל להכניס תוכן, אני עדיין תומכת בגישת הפירוק לחלקים, וזה המקום לחשוב חזק חזק מה בעצם אתה רוצה לומר. אני חושבת שיש בלבול גדול מאוד בין סגנון לתוכן, ובגלל שיודעים שהתוצר צריך להיות כתוב בסגנון מסויים, מנסים ישר לכתוב, אבל אז לא מצליחים להוציא משפטים שאומרים משהו כמו שצריך. אז לפרק לנקודות את מה שאתה בעצם רוצה לומר (בעיקר על ידי כך שתחשוב מה אתה רוצה שהקורא ידע או יבין או יחשוב בסיום הפסקה או המקטע, ואיך להביא אותו לנקודה הזו), ורק אז - להתחיל "לכתוב". אני אישית קודם כל מפרקת מסמך שלם כזה לכל הנקודות של מה אני רוצה לומר, ואז (כשהדף כבר די רחוק מלהראות לבן וריק) אני מתחילה את הכתיבה האמיתית. גם אז זה לא תמיד פשוט, אבל זה כן קל יותר, כי יש לי את הלוקסוס של לדעת מה אני מנסה להשיג, ואז אנינשארת רק עם בחירת המלים המתאימות ביותר מבין אלו שבכלל מנסות להגיד את אותו דבר ספציפי.
 

tulkin

New member
תודה על העצות...

האמת שבדיוק כך אני נוהג תמיד. איכשהו אפילו זה לא הגיע היום. בדרך כלל כל התוכנית ההיררכית הזו יושבת לי בראש כך שכשאני מגיע לכתיבה היא זורמת למדי. היום שום דבר לא הולך לי מצד שני מאז שקיטרתי בפורום וקיבלתי עצות כתבתי כבר שתי פסקאות גדולות שאני מרוצה מהן נו טוב... גם זה משהו.
 
שני הסנט שלי (איפה המטבע כדי להטיל אותו?)

שני דברים שאני עושה כשאני נתקעת - כותבת את כל מה שאני יכולה על הדף. בלי לצנזר, בלי לחשוב שעוד מעט אמצע ניסוח טוב יותר, בלי כוונה שזה יהיה הנוסח בגרסא האחרונה. גם אם זה רפטטיבי וחלק מהמשפטים אומרים למעשה את אותו דבר. לכתוב, כדי להוציא. ואז אני עוזבת את המסמך לזמן מה. פה זה מתלכד עם הדבר השני שאני עושה - להניח למסמכים. כשאני נקלעת למצב של תקיעות מחשבתית, ואני מזהה שזה באמת מה שזה, ולא סתם עצלנות מצידי, אני עוזבת. הולכת לעשות משהו אחר, אפילו לכתוב משהו אחר, לקרוא מאמר שונה לגמרי או לעשות מטלה אחרת. ושומו שמיים, גם לעשות דברים שלא קשורים ללימודים. ואז אני חוזרת למסמך. איכשהוא בזמן שבין לבין, חלק מהמחשבות מתבהרות. לא הכל. אם יש טקסט על הדף, אני יכולה לערוך ולשפץ אותו. אם אין כלום - אני חוזרת לנקודת ההתחלה של לכתוב, לכתוב, לכתוב. בדרך כלל זה עוזר. (מאחר והיום נתקלתי, אחרי שלושה דפי כתיבה של ה-Integrative paper בבלוק שכמוהו לא נתקלתי בו מעולם, זו בדיוק השיטה שאני מיישמת כרגע. הנחתי לו, ואחזור מחר. נראה אם מחר יהיה פרודוקטיבי יותר).
 

מממאיה35

New member
לדעתי

פשוט תכתוב את מה שיש לך בראש בלי שיפוטיות. תשב ותכתוב את כל המשפטים שעולים וצצים אפילו אם הם נראים לך מנוסחים דבלית או חסרי תוכן או משמעות. תכתוב הכל. אחכ תשב ותערוך ותברור.. כשאני בזמני כתיבה אז לפעימם לפני השינה עולים לי משפטים כאלה.. אז יש לי מחברת ליד המיטה ואני כותבת אותם, אפילו שהם לא מסוגננים ולא ערוכים ולא כלום. אבל בדכ הם הבסיס להמשך.
 
אני בגישה של מאיה ופלפל

לכתוב ולכתוב בלי למחוק - תקרא לקובץ ניסיון 1 ואז תהיה לך הצדקה לכתוב בו עירוב של דברים - תכלס ושטויות. ואמנם הקריאה היא לפעמים האויבת הגדולה של הכתיבה, אבל כשאני מרגישה מאוד תקועה, אני חוזרת לקריאה ומסמנת לעצמי (ברוך בורא הפוסט-איט) נקודות שיהיה לי קל לפתח בכתיבה. אבל בגדול - הגישה בשלב ראשון של "המחשב סובל הכל", ואחר-כך אני אעשה מזה משהו ייצוגי, היא הגישה שאני דוגלת בה.
 
וגם אני אנסה להוסיף

אני סובלת מפחד כתיבה אני יכולה לדבר ולהרצות ולהגיד ולשיר את כל מה שאני חושבת ומסיקה , וכל מסדי הנתונים שלי ותוצאותיהם (אפילו באחוזים) נמצאים לי בראש, ואני יכולה להציג אותם בכל עת ובכל צור ה- בע"פ. ברגע שזה מגיע ללכתוב - אני מוצאת את עצמי עם בלק-אאוט (חישכון) או עם מין פחד כתיבה כזה. זוכר שלפני כמה שבועות זעקתי כאן הצילו ודיברת איתי על "לחץ" כגורם מקדם? ובכן - אני בדרך כלל נעשית יעילה פשוט כשהלחץ של הזמן כבר מורגש ממש. אני יכולה למצוא את עצמו כותבת עבודות ענקיות בשלושה ימים -שבוע. אז אולי - לא צריך לאלץ את עצמך ואת הטקסט. אולי זה לא הזמן הנכוןלך לכתוב, אולי אתה צריך עוד זמן להתבשל. לא בכל רגע שבו מחליטים לכתוב, אכן אפשר לבצע את זה מצד שני - מאוד מסכימה גם עם כל מה שכולם כתבו כאן - צריך לכתוב הכל. בלי שיפוט, בלי מחשבה, בלי סדר, בלי היררכיה. מה שכן עוז רלי לפעמים, הוא להחליט מה הוא הדבר שאני כבר ממש בטוחה בו לגמרי. אם נגיד, אני הרבהיותר יודעת מה הם הממצאים לי, ופחות סגורה על הסקירה הספרותית, אולי עדיף להתחיל מהם. אני מוצאת את עצמי כותבת לפעמים דברים ממש בליסדר הגיוני, ובל כל קשר בין דבר אחד לאחר. הרעיון הוא לכתוב את מה שאתה הכי בקיא בו , ושהכי נשלף , גם בלי לסגנן , ואז... אתה מוצא תא עצמך מתחיל לארוג ממנו את קורי הטקסט הבאים. בכל מקרה - הכי חשוב זה הסבלנות אל עצמך ואל הטקסט. תן לך ולו את הזמן הנדרש. אל תלחץ... בהצלחה.
 
למעלה