ודווקא היום, האור של חיי שוב בנסיגה

[yaeli4]

ודווקא היום, האור של חיי שוב בנסיגה

ובכעס ובשינאה ובחוצפה, שונאת את כל העולם. מטיחה בי, שק האיגרוף שלה, את כל טענותיה ומענותיה. כבר 10 ימים שאבא שלה לא התקשר וממילא לא בא, כמובן ולא ראה אותה. היום, כשניקיתי את הבית ופרשתי מפה לבנה על השולחן והכנתי את עוגת הגבינה המופלאה שהיא אוהבת, היא בכתה ואמרה שזה לא חג בשבילה וחוץ ממני אין לה אף אחד בבית הזה שהיא ממש ממש שייכת אליו. ואני ליטפתי ונישקתי ואמרתי לה שכולנו משפחה אחת ושאח שלה הקטן כל כך אוהב ומעריץ אותה והיא רק בכתה והתייפחה יותר ויותר. ומאוחר יותר התחילו החוצפות כלפי האיש שלי וכעסים ותשובות קשות ורעות ואווירה התעכרה והתעכרה. אוף, כל פעם להרים את הראש מעל המים, לקחת "שלוק" של אוויר ולהמשיך הלאה. חג שמחה ושקט לכולם,

 

[yaeli4]

ועוד תוספת...

בחודש פברואר האחרון, שלחתי לפורום "מכתב שלא נשלח" את המכתב הבא. נכנסתי שם בכינוי: Shira5555 ואני מעתיקה לכם את המכתב ככתבו וכלשונו. זו הייתה תקופה קשה עם בכורתי והייתי חייבת לכתוב ולשחרר לחץ. רציתי לשתף אתכם, כי כל מה שכתוב שם, כאילו כתבתי אותו היום: שלום לך, אבא של הבת שלנו Shira5555 / מכתב שלא נשלח ו 09:36 | 09/02/03 שמונה שנים מאז שעזבתי אותך ובניתי לי חיים חדשים. לקחתי איתי את בתנו הקטנה שהייתה אז בת שנתיים והרחקתי איתה מרחק של שני רחובות מביתנו שהיה בעבר ביתנו המשותף. רציתי שתוכל לראות אותה כל אימת שתרצה. רציתי שיהיה לך קל וזמין לראות אותה, תינוקת קטנה שלנו. היא עמדה בלילות במיטת התינוקות שלה ובכתה לילות רבים: "אבא, אני רוצה את אבא." כמובן שלא שמעת, וגם אם שמעת, אליה לא באת. התחננתי שתראה אותה, אהבת אותה כל כך. אבל היית עסוק. שנים עברו. התחתנתי שוב. נולד עוד ילד מקסים. אח לבתנו המשותפת. ואתה, רחוק מרחק של 3 דקות נסיעה מאיתנו, בקושי לוקח אותה בהסדרי הביקור המוסדרים על פי חוק. לא קונה דבר, לא מביא מתנות, לא מתקשר אליה. לא יודע את שם המורה שלה, בקושי את שם בית הספר. לא יודע שהיא מחוננת ועברה מבחני מחוננים. שהיא כותבת שירים וסיפורים, שהיא חברה נאמנה לחברותיה, ושהיא בוכה בלילות על שאבא שלה לא רוצה אותה. בגיל ארבע, היא עוד הייתה עומדת בחלון ומחכה. היית קובע איתה לפעמים שתבוא בארבע, בחמש אחה"צ ותלכו לטייל. אבל לא הגעת לפני שש או שבע. ולפעמים בכלל ביטלת. והיא הייתה עומדת בחלון וצועקת לרחוב: "אבא, אבא." בתמימות של ילדה שמאמינה שאם תעמוד שם ותקרא, אתה תשמע ותגיע. והיום היא כבר כמעט בת אחת-עשרה. מלאת כעסים ורוגז. עצובה ובוכיה לעתים קרובות. רגישה מדי. מתעצבנת על האנשים הלא נכונים במקום על האדם הנכון, אתה. כותבת לך מכתבים בסתר שגיליתי בטעות במגירה שלה ונחרדתי לקרוא אותם. ולמה? תסביר לי למה? למה הלכת לילדה הנפלאה הזו? כשהיא כל כך זקוקה לך? והיו לך כל האפשריות לראות אותה מתי שתרצה. לדבר מתי שתרצה, לקחת אותה לסופי שבוע לימים באמצע השבוע. למה אתה ממשיך את הכאב הנורא הזה, ולא עוצר אותו? ובשבוע הבא נתחיל ללכת לפסיכולוג. היא חייבת לשחרר את כל מה שהיא לא מוכנה לשחרר באוזניי. היא זקוקה לאוזן קשבת שתצליח להסביר לה שאלה פני הדברים ואין אפשרות לשנות אותם. אבל תדע, שאלוהים סולח על הכול. אבל לא למי שגרם נזק גדול כל כך לילדיו. תזכור: אלוהים מרחם על ילדי הגן, פחות מזה - על ילדי בית הספר. ובתי האהובה לנצח תזכור עד כמה אמא שלה אוהבת אותה - לעולמי עד.

 

[daniela30]

התרגשתי מהמכתב שכתבת ../images/Emo24.gif

כל כך מבינה ומזדהה איתך למרות שאני נמצאת בסיפור בעמדה אחרת . אסור לפגוע בילדים !!!!!! אם יש כעסים/מרירות/שנאה/טינה וכו' על האקס/ית צריך לפתור זאת מול האקס/ית ולא לערב את הילדים . לא מבינה איך הורה יכול להיות כל כך לא רגיש כלפי ילדיו .

 

[rolan]

יעל יקרה

קראתי אחה"צ... הלכתי עם זה כמה שעות בבטן... לעכל... אני לא מצליחה... לא מצליחה לעכל, כיצד אנשים פוגעים בילדם, זה כמו פגיעה בעצמך... זה בא מתוך יצר הרס עצמי - לדעתי... כי איך יכול אדם שפוי (או אולי לא...) לפגוע בילדו שלו? רק הערב היה אצלנו רופא ילדים, הוא דיבר איתנו על זכויות ילדים ועוברים... שמעת על פעם? אכתוב על כך בהזדמנות, נושא מעניין ורחב מאוד... בכל מקרה, לך יעל את חייבת להישאר חזקה מאוד, כדי שלאור יהיה הורה אחד לפחות, שתומך, מבין ומוביל לדרך השפויה. מחזקת אותך

 

[העין ה 3]

התרגשתי מאוד מהמכתב

וגם הזכרת לי נשכחות. גם הנסיך היה עומד ומחכה לאביו שעות ולפעמים היתה מגיעה הודעת ביטול ב-18:00. פעם קראתי שיר על זה ואפילו צילמתי ושמרתי אבל אני לא מוצאת אותו. אולי יש מישהו בפורום שיודע על מה אני מדברת ויש לו את זה ויכול להעתיק לכולנו? זה שיר שמספר על ילד להורים גרושים שעומד עם תיק ביד ומחכה לאביו למטה, ורואה את הילדים משחקים בחוץ ופוחד לשחק איתם כי יתלכלכו לו הבגדים, ואבא יבוא בדיוק ויכעס על אמא ששולחת אותו עם בגדים מלוכלכים. וכך הוא מחכה עוד שעה ועוד שעה ואז אמא צועקת לו מהחלון: אבא התקשר עכשיו והודיע שהוא לא יכול להגיע. עכשיו נזכרתי שקוראים לשיר: הוא גם הפעם מתעכב! אני אנסה בכל זאת למצוא אותו.

 

[יונה לבנה 1]

יעלי ../images/Emo24.gif

כואב לי על אור תנסי פעם אחת להגיד לה שגם בן זוגך אוהב אותה למרות המתח והכעס.אולי זה יכנס לה בכל זאת לאט לאט לראש ויחמם קצת את הלב. את בעצם מאשרת בפניה את רגשותיו של בן זוגך וזה מאד כואב וגורם לכעס. למרות הכל אני מקווה שכשתישבו לשולחן יחזור החיוך המקסים של אור לכבוש את כולם. חג שמח

 

[יונה לבנה 1]

סליחה לא קראתי

את התוספת ואת המכתב שקורע את הלב. בשבילו אני זקוקה ליותר זמן. נשיקות

 

[קורין1]

יעלי, כלכך מזדהה איתך ועם ילדתך...

כלכך נורא להרגיש דחוי, עברתי זאת על בשרי, והבן שלי עובר זאת על בשרו..

אין לי עיצות הפעם, כי גם אני לא יודעת מה לעשות

 

[yaeli4]

בוקר טוב ותודה על התגובות

בסוף מצב הרוח שלה עבר. הייתה לנו ארוחה נהדרת והיא נהנתה. אבא שלה כמובן לא צלצל, אבל היינו יחד והיה לנו כיף. מקווה שהיום לא יעורר עוד כעסים. מאוד מקווה. הילדים החורגים לא הגיעו. הם יגיעו היום בצהריים. נראה איך ארוחת הצהריים תעבור במתכונת המשותפת, וגם ארוחת הערב... די, שיעבור כבר החג הזה...

 

[1נתי 1]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

זה כואב זה יכאב אך אין מה לעשות את ה X לא נוכל לשנות איני זוכרת שראיתי בת כמה ביתך אך עם הזמן היא תלמד שזה אבא שלה ולשנותו לא תוכל ואז ההחלטה תהיה בידה לקבלו כמות שהוא או לנתק מגע לך רק נשאר לשמש לה כתף ומגן ל"חנוק" אותה באהבתך (על דרך החיוב כמובן) ולטפטף לה השכם והערב שאת תמיד תמיד תמיד תהי שם בשבילה ותמיד ידך תהייה מושטת לערה (זה מה שעשיתי ועד היום עושה)

 

[1נתי 1]

ערה=עברה