שאי אפשר לדייק + שהעולם תחרותי
לאף גורם אין את היכולת לכוון מראש ובדיוק הנדרש את שיעור הצמיחה השנתי של משק כלכלי.
גם לא ניתן לכוון את שיעור גידול האוכלוסיה, אם כי במדינות ריכוזיות כמו סין ניתן להשפיע עליו במידה לא מעטה.
בנוסף בעשרות השנים האחרונות, וביתר שאת מאז "קונצנזוס וושינגטון" (1990), מדינות מתחרות בעוז על "ליבם" של משקיעים זרים.
גם אם זה לא מוצא חן בעינינו אלה הם כללי המשחק, שהתקבעו ככל ש"מדינות המערב" גברו על "הציר הקומוניסטי".
מי שבוחר שלא לשחק לפי הכללים הללו דן את עמו לעוני, למשל צפון קוריאה, סוריה וקובה.
יחד עם זאת יש קבוצה של מדינות שעושר המחצבים שלהן מאפשר להן "לשחק משחק אחר" מבלי להתדרדר לעוני נורא, למשל ערב הסעודית וונצואלה של צ'אבז.
מדינה שבוחרת שכן להתחרות על השקעות זרות לא יכולה להרשות לעצמה "לכוון נמוך" ביעדי הצמיחה שלה.
זאת משום שבעולם תחרותי גלובלי קרן השקעות זרה תמיד יכולה לבחור להשקיע במדינה אחרת, ותמיד יש מספיק השקעות אטרקטיביות.
משקיע זר יחפש קודם כל ביטחון בסיסי בהשקעתו (נניח - שהמדינה לא תחליט להלאים לו פתאום את הפרוייקט) ומיד אחר כך תשואה כמה שיותר גבוהה.
האתגר הוא כן להשתתף במשחק אבל לדעת לשמור על הנורמות שהחברה במדינה מאמינה בהם, ועל האזרחים.
זה אתגר מורכב, ואין בו פתרונות קסם.
