והארץ הייתה תוהו ובוהו

[שירה כמים 1959]

והארץ הייתה תוהו ובוהו
והארץ עודה תוהו ובוהו
וכואב לי הראש

ויכאב לי הראש
וכואב לי הראש
והארץ תוהו

 

[פילוסוף רוחני33]

והארץ הייתה תוהו ובוהו
והארץ עודה תוהו ובוהו
וכואב לי הראש

ויכאב לי הראש
וכואב לי הראש
והארץ תוהו

בנוי בהפתעה מעניינת. מתחיל מפתוס וממשיך להומור שלמעשה מתאר קושי פרטי כבד, שבקישור לתוהו בעולם נותן לו ממד עולמי ונורא. חוסר היכולת לסבול מתוארת באופן שמכניס את הקורא בעצמו למצוקה.

 

[שירה כמים 1959]

ואהיה לא שווה
ואהיה אפס אפס

ואזמר לאלוהיי, וארנן,
והנה הוא כלום
אפס, אפס

והארץ שוב תוהו ובוהו
וגשם ושמש מרמים בסדירותם

ואלבש חליפת נראות / קיימות
ואלביש את אלוהיי
והנה אנו מוכנים לצאת לארוחת חג, לבושים, מאופרים, מחייכים אל השכנים

 

[שירה כמים 1959]

ויאמרו אלי בני האדם
אפס
ומקצתם ניסו לנחמני
לא אפס
ויאמר אלוהים
שום דבר עם כלום
כי היה שום דבר עם כלום
ואלך לבדי
לא קיימת
גוססת

כל חיי

 

[שירה כמים 1959]

לא לחוס עלי
הקוראים
כי היטבתי ללבוש גלימות תחרים
צחורות ומעומלנות
ולחייך חיוכים
זהרו מתוכי אל תוכי
כשלא הייתי
שלא בקיימים

 

[שירה כמים 1959]

בדרך לבריכה
בשתיים אני אהיה שם
בשלוש ורבע אני אצא משם
ובין לבין אולי יהיה רגע של שקט
רגע זעיר
זהיר (ולא בגלל המשחק מילים)
רגע נהיר לכל החלקים
ולא רק
הייתי אומרת
אם את שוחה ברחם של אימא שלך
תנסי הפעם
רק הפעם
לא לטבוע

 

[שירה כמים 1959]

ואל תזכירי לי עכשיו
את כל החלקים
שמחכים לגאולה
שתצילי אותם מהטביעה
את לא מסוגלת
את לא יכולה
יש גבול למה שאת
גיברת כבודה
בסך הכול היית רוצה
מה היית רוצה את יודעת
את בעצמך הרי טובעת
כל יום בצעקות ההצילו של הילדה
מה בסך הכול ביקשת
דיברת על ריח, ומישהו הזכיר שפעם את
היית צורחת, לא, סליחה, את לא שומעת טוב, כרגיל,
לא אמרתי צורחת, אמרתי צוחקת, מישהו פעם אמר שאת היית
צוחקת, זאת אומרת מפשקת את הפה ומשמיעה קולות משונים, במיוחד
כשהיו מדגדגים את בתי השלי הקטנים הרכים ומתחת לחזה, את זוכרת,
שהייתה ילדה שמחה
פעם
דרסו אותו רמסו אותה וכל השיט הייתה פעם ילדה מכזאת לפני
שרמסואותהדרסואותההטביעואותהבכוסכוסכוסשלהאימאשלה
הייתה ילדה כזאת
והיא הייתה צוחקת מאוד מאוד צוחקת
ורחל הייתה אומרת
איזה קול פעמונים יש לילדה
את זוכרת?

 

[שירה כמים 1959]

אני רוצה על הידיים
שירימו אותי על הידיים וימלמלו לי
אאאא
בטון אחיד
בנגינה צלולה, רפיטטיבית
על החזה שלך אבא, דוד, סבא
על השדיים הרכות שלך אמא, דודה, סבתא
תמשיכו
אאאא
ותקראו לי בשמי
עם סיומת חיבה של אי
ותנדנדו
והחום של הגוף שלכם
יחדור אלי
עד שאוכל להיות גדולה
ולהפסיק - לרגע, רק לרגע -
להאשים אתכם, שגל השבר הנורא הזה זה בגללכם,
ואז אני אבקש מכם סליחה
שלא שמרתי על הארץ הזאת
בקושי הצלחתי לשמור על עצמי
שלא נתתי מספיק אהבה
שפגעתי ונפגעתי
שלמרות שלא פגשתי אותו הנחתי להיטלר האמיתי לחלחל אל מוחי ונשמתי
שהיטלר הרס אותנו את כולנו

וסליחה ומחילה מהקוראים כי אנחנו שוב נזדקף על רגלינו והיינו כאריות והיינו כנביאים עוד נחדש ימינו
כלביאים והיטלר יגסוס לאט לאט לנו בורידים