והזכרונות שוב מציפים...

sugar girl1

New member
והזכרונות שוב מציפים...

אני דפוקה, לא יודעת אם זה שייך לפה אולי כן אולי, אם לא תמחקו, זה לא חשוב כי גם אני לא חשובה... אני חשובה כאשר למישהו בא זיון, כאשר מישהו רוצה לפרוק את הלחץ שלו ואני שוכבת, הרי זה לא משנה, הרי הגוף שלי נועד בשביל זה... לעולם לא יאהבו אותי, רק במיטה אוהבים אותי, רק שם אני הכי יפה, הכי נחמדה והכי מקסימה... ואני רוצה לברוח מהמציאות המזורגגת הזאת, למה הוא עדיין חי, למה הוא מביט בי, למה הוא עשה לי את זה? למה לא הייתה לי ילדות ועכשיו אני ילדה קטנה, כי אני בוכה, כי נוצלתי שוב, שוכבת עם אהובי ליבי שלאט לאט שוכח אותי ומפסיק לאהוב אבל לי זה לא מפריע כי משאני שווה... הזה ערך שלי הודעה לא חשובה בהחלט סנדרה שלא רוצה לבכות אבל הדמעות פשוט בורחות
 
מעגל הקסמים

איך את רוצה שיאהבו אותך? מה נחשב עבורך אהבה? כשתעני על שתי השאלות האלה, אצלך בפנים, תראי שגם כשאת נפגשת עם בחור, את נותנת לו לעשות דברים אחרים לחלוטין, כי את משוכנעת שהוא רוצה "לפרוק את הלחץ שלו", בקיצור הוא רוצה דברים אחרים, זוהי המחשבה הראשונה. והסתירה הזו מופיעה המון פעמים. גם אני מכיר אותה מאצלי. הטריק והמכשלה העיקרית שם היא ההערכה העצמית שלנו. וחוסר הפרגון העצמי שלנו לגבולות, לדברים שאנחנו רוצים. החתירה שלנו אחרי האהבה של אחרים, וההזנחה שלנו את עצמנו. את שייכת לכאן סנדרה, ואולי גם תרגישי עוד יותר נוח, לכתוב באחד מהפורומים האלו.
 
למעלה