פרצופה של המדינה
סתם מוזר - למרות ש"פרצוף" היא מילה עתיקה, בן-יהודה לא מזכיר אותה במילונו. אם כך אין לי כאן די רקע מקצועי כדי לענות לך, לכן התשובה תהיה מבוססת על סמנטיקה סינכרונית בלבד. כיום ההבדל בין פרצוף לפנים הוא בשני מישורים: אחד הוא המישור הגילי (ילדים משתמשים יותר ב"פרצוף" מאשר ב"פנים", וגם על ילדים אומרים שיש להם "פרצוף חמוד" יותר מאשר "פנים חמודים"), והשני הוא המישור הסמנטי, כלומר - אנחנו משתמשים ב"פרצוף" לכוונה שונה מאשר ל"פנים". "פנים" הוא נייטרלי - זה שמו של האיבר בגוף שמציג הכי טוב את התחושות שלנו, כעין חזית הגוף, צג הטלוויזיה שלנו. כשאנחנו מסתכלים למישהו בפנים אנחנו מנסים לקרוא אותו. הפנים שלנו חושפים את רגשותינו, שאחרת לא היה צורך בביטוי "פנים חתומים". (אגב, פנים יכולים לבוא בזכר או ב-נ', כל אחד ישתמש במילה כרצונו ובלבד שיהיה עקבי). "פרצוף" אינו נייטרלי - הוא טעון שלילית. יש בו - מלבד הרכיב של השימוש הילדותי שצינתי קודם* - משהו שמכיל לגלוג או רשע מצד המדבר. משהו לא חביב. כשמישהו "עושה פרצוף" הוא מעווה את הפנים, משהו לא טבעי: או שזה מכוער, או שזה נלעג, או שזה מפחיד. בכל מקרה, זה לא משהו חיובי. כשאנחנו רוצים לומר על מישהו משהו לא מחמיא, אם מבחינת המראה או מבחינת האישיות שלו, אנחנו מדברים על הפרצוף שלו. "פרצוף חמוץ", "פרצוף תחת", "פרצוף צנע" (או בהרחבה: "פרצוף תחת/צנע מגלה מוקשים"), "פרצוף מפורצף", "פרצוף מכשפה" וכו'. גם "דו פרצופי" משתמש ב"פרצוף" ולא ב"פנים", לעומת הביטוי הנקי מלגלוג "פנים לכאן ולכאן". אם כך - למרות שבמקור שתי המילים מציינות איבר גוף זהה, יש להן תפקיד שונה בעברית של היום (=בידול משמעות). *שימי לב שבשימוש הגילי (=ילדותי) אין המילה "פרצוף" מכילה רכיב שלילי.